האם פעם חשבתם כמה מילים יש למילה "תפילה", ומה המשמעויות שלהם?

אנסה להביא כאן מקצת מהדוגמאות, על מנת להראות לכם הגולשים עניין זה.

1) שיח / שיחה - "אין שיחה אלא תפילה". כאן מובנת התפילה לא ביחס לא מוחשי שבין אדם וקונו. כאן מובן היחס בין האדם לבין קונו הוא לבבי ואישי "אין שיחה אלא תפילה" ואין התפילה אלא שיחה, השתפכות נפשו של האדם, כפי שמביאה הגמרא (מסכת "ברכות", בבלי, כ"ו,ב') : "תְּפִלָּה לְעָנִי כִי-יַעֲטֹף וְלִפְנֵי ה' יִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ" (תהילים ק"ב). כלומר, משיח האדם את לבו לפני אלוקיו. אלוקיו, מתגלה עתה לא בדמות האלוקות הפילוסופית, הכוח העליון הנשגב של מעלה, אלא כאב הרחום, הקרוב תמיד, שהאדם משוחח עמו, שהוא מנסה להתקרב אליו, ושהוא רוצה גם לשמוע תשובתו.

"אין שיחה אלא תפילה" –

השיחה היא יחס כפול של שאלה ותשובה.

התפילה היא הדו שיח הנצחי שבין האדם לקונו – תפילה של שיחה.

2) עמידה -

"אין עמידה אלא תפילה" (מסכת "ברכות", בבלי, כ"ו,ב'). כאן קובעים החכמים יחס שלם ומיוחד של תפילה. פירוש "אין עמידה אלא תפילה" היא אותה עמידה בה האדם ניצב מלוא קומתו, מלוא אישיותו, אל מול הגדלות האינסופית של ה', זוהי התפילה. כלומר, התפילה מבוטאת כאן לא כבקשה או הודאה, אלא כהתייצבות, כהעמדת כל המציאות העצמית אל מול המציאות של ה', זהו יחס שיש בו כעין השוואת שתי המהויות השונות כל כך בדרגתן וברמתן. אני כאן והוא שם, האני האנושי עומד מול ה'. על כן – אין עמידה אלא תפילה.

זהו יחס אחד, יחס מעין פילוסופי, יחס הקובע כי התפילה אינה אלא ההתכוננות המעמיקה החודרת לפנימיותם של הדברים. ההתאמצות להגיע לידי הכנה והרגשות החיוניות של מהות עצמו ומהות ה', של מעמד ה"אני" ומעמדו של הקב"ה כלפיו ואליו.

3) לחש / לחשי -

כמה וכמה הלכות גדולות למדנו מן הדרך שבה התפללה חנה, שעמדה ובקשה מה' שיפקדנה בבן, ונתקבלה תפילתה וזכתה ונולד לה שמואל הנביא, שהיה גדול נביאי ישראל אחרי משה רבנו ע"ה. וכך נאמר על תפילתה (שמו"א א, יג): "וְחַנָּה הִיא מְדַבֶּרֶת עַל לִבָּהּ, רַק שְׂפָתֶיהָ נָּעוֹת וְקוֹלָהּ לֹא יִשָּׁמֵעַ", אמרו חכמים: "מְדַבֶּרֶת עַל לִבָּהּ – מכאן למתפלל צריך שיכוון ליבו, רַק שְׂפָתֶיהָ נָּעוֹת – מכאן למתפלל שיחתוך בשפתיו, וְקוֹלָהּ לֹא יִשָּׁמֵעַ – מכאן שאסור להגביה קולו בתפילתו" (ברכות לא, א).

עניינה של תפילת עמידה, לבטא לפני ה' את השאיפות העמוקות של הנשמה, ולכן אין ראוי לאומרה בקול ולחושפה כלפי חוץ. ומאידך, אין יוצאים ידי חובת התפילה בהרהור בלבד. מפני שלכל רצון טוב צריך להיות איזה ביטוי ממשי בעולם הזה, כדי שיוכל לצאת אל הפועל, ולתקן בכך את העולם. ולכן גם מצוות התפילה שהיא פנימית ועדינה ביותר צריכה ביטוי כלשהו, על ידי חיתוך המילים בשפתיים.

נחלקו המנהגים בשאלה, כיצד ראוי להתפלל בלחש. לדעת רוב פוסקי ההלכה ומקצת המקובלים, צריך המתפלל להשמיע את קולו לאוזנו, באופן שרק הוא ישמע את קולו, אבל שכניו שלצידו לא ישמעוהו (שו"ע קא, ב; מ"ב ה-ו). ולדעת רוב המקובלים, התפילה כל כך עמוקה ופנימית עד שאפילו לאוזנו לא ישמיע המתפלל את קולו, אלא רק יחתך את האותיות בשפתיו (כה"ח קא, ח). וראוי שכל אדם ינהג כמנהג אבותיו או כפי שיכוון יותר.

בדיעבד, גם אם השמיע את קולו בתפילתו, יצא ידי חובה. ולכן מי שמתקשה לכוון בלחש, אם הוא נמצא ביחידות, רשאי להתפלל בקול. אבל בציבור, בכל מקרה לא יתפלל בקול, כדי שלא יפריע לשאר המתפללים (שו"ע קא, ב). ומוטב שיתפלל במניין בלחש, אע"פ שיכוון פחות, שהתפילה במניין מתקבלת (מ"ב קא, ח).

בשאר חלקי התפילה, כברכות קריאת שמע ופסוקי דזמרה, שאינם פנימיים ועמוקים כתפילת עמידה, לכל הדעות צריך המתפלל להשמיע את קולו לאוזנו. ואת הפסוק הראשון של קריאת שמע אף נוהגים לומר בקול רם, כדי לעורר את הכוונה (שו"ע סא, ד). וכן עונים 'אמן' ו"ברוך הוא וברוך שמו" בקול. ובמיוחד על הקדיש יש להשתדל לענות בקול רם (שו"ע נו, א).

פסקה זו לקוחה מאתר "פניני הלכה"

הדיבור בתפילה הוא לקב"ה עצמו, אשר שומע את תפילת הלב ולא זקוק לשמוע את הקול שיוצא מהפה.

בנוסף, חז"ל הגבילו את גובה הקול בתפילה עד לרמה שאפילו מי שעומד ממש בסמוך למתפלל, לא יוכל לשמוע את מילות התפילה, כדי שלא לבייש מי שבוחר להתוודות בתוך התפילה ולפרט את חטאיו האישיים. סיבה נוספת לתפילה בלחש: כשמתפללים בבית הכנסת, התפילה בקול עלולה גם להפריע למתפללים האחרים.

עם זאת, חשוב לזכור כי למרות התפילה בלחש יש להוציא את המילים בפה ממש ולא מספיק לחשוב אותם בלב, כי תפילה היא מצווה, ומצווה צריך לקיים במעשה, ומחשבה והרהור המילים לא נקרא מעשה.

יהי רצון שתפילותינו תתקבלנה לרצון לפני אדון כל.

(פסקה זו לקוחה מאתר: "בית חב"ד").

4) שאגי - תפילה נקראת גם שאגה, לרוב תפילה זו נובעת מתוך האדם עצמו - לרוב לאחר חטא או מעשה עיברה שגרם לאדם להבין שחטאו לא השתלם לו, ולמעשה החטא רק הרחיק אותו יותר מה'. בעקבות כך מיד נשמת האדם זועקת, היא בוכה כי היא מרגישה צער, פספוס, ריחוק, ובעיקר אי מימוש הפוטנציאל שטמון בה בתוכה. למעשה בתפילה זו האדם זועק ממעמקי ליבו. הוא שופך את אשר על ליבו ליוצרו. האדם חש חובה גדולה מצידו לשאוג לה' מקירות ליבו.

5) רחש / רחשי - התפילה נקראת גם רחש. בתפילה האדם מבטא בשפתיו את אשר על ליבו. בתפילה הוא מוציא את כל מאווי נפשו וליבו, לכן תפילה נקראת גם רחש.

6) צעקה - וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבֹדָה וַיִּזְעָקוּ" (שמות ב', כ"ג). - לב סוער מעוצמת הבקשה עד שאינו יכול להוציא מילים מפיו, ורק צועק בקולו, וזוהי תפילה שהיא צעקה. ומבואר בחז"ל בזוהר הקדוש שזוהי התפילה בעוצמתה, וחביבה היא מכל אופני התפילה, ולעולם אינה חוזרת ריקם.

וזה לשון קודשם: "צעקה ושועה במאי אתפרשן א"ר יצחק אין לך שועה אלא בתפילה שנאמר: "שמעה תפילתי ה' ושועתי האזינה" " אליך ה' שועתי" ו"שועתי אליך ותרפאיני". צעקה שצועק ואינו אומר כלום, אמר רבי יהודה הילכך גדולה צעקה מכולן שצעקה היא בלב.

אמר רבי ברכיה בשעה שאמר הקב"ה לשמואל נחמתי כי המלכתי את שאול למלך, מה כתיב ויחר לשמואל ויצעק אל ה' כל הלילה, הניח הכל וזעק צעקה.

ת"ר האי מאן דצלי ובכי וצעיק עד דלא יכיל למרחש בשפוותיה האי צלותא שלימתט, דהיא בלבא ולעולם לא הדרא ריקניא.

א"ר יהודה גדולה צעקה שקורע גזר דינו של אדם מכל ימיו. רבי יצחק אמר: גדולה צעקה שמושלץ על מידת הדין של מעלה. ר' יוסי אמר: גדולה צעקה שמושלת בעולם הזה ובעולם הבא!!! בשביל צעקה נוחל האדם את העולם הזה. והעולם הבא דכתיב: "ויצעקו אל ה' בצר להם ממצוקותיהם יצילם".

(פיסקה זו לקוחה מתוך הספר "שערים בתפילה" של הרב דוד פינקוס).

7) רון / רנן / רינה -"וְאַתָּה אַל תִּתְפַּלֵּל בְּעַד הָעָם הַזֶּה וְאַל תִּשָּׂא בַעֲדָם רִנָּה וּתְפִלָּה" (ירמיהו ז', ט"ז). רינה היא תפילה לשבח ולהודות לפני ה', וכך נדרש במדרש ואתחנן, יכול יהא אדם תובע צורכיו ויוצא לו, כבר פירש שלמה המלך לשמוע אל הרינה ואל התפילה". רינה זו קילוסו של ה' ותפילה לצורכיו של אדם, על כן לכן צריך להקדים את הרינה לתפילה. ווברכות (דף ל"ב) נאמר "לעולם יסדר האדם שבחו של הקב"ה ואחר כך יתפלל. ומפני זה תקנו אנשי כנסת הגדולה שלוש ברכות ראשונות של תפילה לסידור שבחו של מקום.

8) נובבים / ניבי - "בורא ניב שפתיים שלום שלום לרחוק ולקרוב" ניב למעשה הוא הדיבור , והוצאת המילים מהפה.

"בּוֹרֵא נִיב שְׂפָתָיִם שָׁלוֹם שָׁלוֹם לָרָחוֹק וְלַקָּרוֹב אָמַר ה' וּרְפָאתִיו" (ישעיהו נז יט). "בורא ניב שפתים" – ר' יהושע בן לוי אמר: אם הֵנִיבוּ שפתיו של אדם בתפילה, יהא מובטח שנשמעת תפילתו. מאי טעמא? "תכין לבם, תשמע אוזנך" (תהלים י יז), ואומר: "בורא ניב שפתים שלום שלום לרחוק ולקרוב". אם לקרוב, כבר שׁלוֹמוֹ ממנו וּבּוֹ. (ויקרא רבה ט"ז, ט').

9) ניב שוועה / שווע -"וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱלֹהִים מִן הָעֲבֹדָה" (שמות ב', כ"ג). השוועה היא צעקה של בקשת רחמים, לבקש מה' בחוזקה על צרותיו וחסרונותיו. ונראה ממשמעות המילה שוועה שהיא בקשת רחמים כאשר הבקשה היא גדולה ומרה מאוד, ואיננה בקשה סתם. כיום היא נקראת בלשוננו "היסטריה". ולכן צריך האדם כשמתפלל לה' להבין היטב מה הוא מבקש ועד כמה הוא צריך את הדבר שמבקש. שהרי לא דומה בקשה על ענין שהוא רק הגדר של לכתחיחה ולא הכרח גמור, לבקשת ענין שהנהשמה תלויה בו!!! וכאשר צועקים ומרגישים את נחיצות הבקשה, זו כבר סיבה חשובה כשלעצמה שיקבל ה' תפילתו.

(פיסקה זו לקוחה מתוך הספר "שערים בתפילה" של הרב דוד פינקוס).

10) ניפול - "וָאֶתְנַפַּל לִפְנֵי יְהוָה" (דברים ט', "ח).י היא תפילה הדומה למה שנאמר: "ותוסף אסתר ותדבר לפני המלך ותפל לפני רגליו ותבך ותתחנן לו להעביר את רעת המן". והיא צורה מיוחדת של בקשה נמרצת הכוללת הכנעה גדולה עד שנופל בהתבטלות לפני הקב"ה. ויש בזה 2 משמעיות. אחד, שזו צורה מיוחדת לתפילה. ושני, הלכה זו אומרת לנו שהענוה וההתבטלות הם הצורוה הנכונה של כל מהות התפילה

.(פיסקה זו לקוחה מתוך הספר "שערים בתפילה" של הרב דוד פינקוס).

11) חנן / תחנונים - "וָאֶתְחַנַּן אֶל יְהוָה" (דברים ג', כ"ג). חינון הוא אחד מלשונות תפילה, כמו שנלמד מהפסוק "ואחתנן אל ה' " ואמרו חז"ל שביקש משה מתנת חינם. וזהו העניין שיש להקש מהקב"ה כל צורכינו מאורצו הגדול שאין כמוהו, והוא אוצר מתנת חינם.

וצריך להבין למה אןצרות מתנת חינם גדולים הם יותר מכל אוצר אחר, וביאור הדבר שכל אוצר מוגבל הוא למידת הזכות הנצרכת כדי להשיג את האוצר. כגון אוצר עמלי תורה, יש בו לכל אחד ואחד כפי מידתו בעמל התורה, נמצא שאף שזוכה בעמלו להמון דברים, מכל מקום כיוון שעף על פי שמודדים את שיעור עמלו - נמצא אוצרו מוגבל. אבל אוצר "מתנת חינם" כיוון שמקבל בחינם בלא זכות שקדמה לו, נמצא שאין מה שיגבעל את האוצר מצד המקבל!!!

(פיסקה זו לקוחה מתוך הספר "שערים בתפילה" של הרב דוד פינקוס).

וכן בנוהג שבעולם הנותן מתנה לחבירו בחינם, מה קובע את גודל המתנה ואיכותה?;מידת טובו ויכולתו של הנותן , שכפי מה שהנותן הוא יותר עשיר ויותר טוב עין, כך מתנתו מרובה יותר וחשובה יותר. וממילא מובן שאוצר מתנת חינם של ה' שאין חקר לגדולתו ורוב טובו יתברך - אין לו קיצבה ואין לו גבול.

12) איחחנו / מחלים (מתפללים) / חילוי - "וַיְחַל מֹשֶׁה אֶת פְּנֵי יְהוָה אֱלֹהָיו " (שמות ל"ב, י"א). חילוי הוא כמאמר הכתוב "ויחל משה את פני ה' אלוקיו למה ה' ". במסכת ברכות דף ל"ב דרשו בכמה אופנים איך היתה תפילתו של משה. לפי הפשט תפילתו של משה היתה בדרך של טענות ופיוסים לפני ה'. כמו שנאמר שם: "למה ה' יחרה אפך, למה יאמרו מצרים" וכן "זכור לאברהם" - אם כן, מצאנו הרבה את עניין חילוי הפנים. ובכתובים ובדברי חז"ל מצאנו הרבה תפילה בדרך טענה ופיוס. וכן אצל חנה שטינה (ברכות דף ל"א) "רשב"ע כל מה שבראת לא בראת דבר אחד לבטלה" "מכל צבאי צבאות שבראת בעולמך קשה בעיניך שתיתן לי בן אחד!!!" ודרשו חז"ל מי כגוי הזה אשר יודע לרצות את בוראו. שיודעים ישראל ברוח קודשם באופן מופלא במה כביכול הקב"ה מתפייס.

(פיסקה זו לקוחה מתוך הספר "שערים בתפילה" של הרב דוד פינקוס).

13) ופללה / פילול - "ויַּעֲמֹד פִּינְחָס וַיְפַלֵּל וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה." (תהילים ק"ו , ל'). "וָאֶתְפַּלֵּל אֶל יְהֹוָה" (דברים ט', כ"ו).

פילול הוא הלשון המשמש לשון תפילה סתם בתורה, ואצל כלל ישראל. ישנם 2 פירושים עיקריים: א. דין ומפשט צדק. ב. התרחברות כמו "נפתולי אלוקים נפתלתי עם אחותי, כלומר כמו אחותי. ברגעים הנפלאים של זמני התפילה, כשהאדם עומד ושופט וקובע את מהות העולם וכל אשר בו, וכל אשר משתייך אליו האדם. אלו הם רגעים שבהם רואה הוא באספקלריא המרירה את אמיתצ הבריאה והמציאות כולה. ומפני כך כל אשר פורץ מתוך ליבו של האדם באותם הרגעים האמיתיים נקרא "תפילה" מלשון משפט, שכל עבודה שבלב וכל מציאות של בקשה או שבח - הם בעיקר פרי הכרת האמת לאמיתה. (פיסקה זו לקוחה מתוך הספר "שערים בתפילה" של הרב דוד פינקוס).

14) ביצור - ביצור היא הקריאה בעת צרה, שהיא יסוד ועיקר לכל סוגיות התפילה, וכן מצאנו בחז"ל שסתם תפילה נקראת בקשת רחמים, וכן נפסק להלכה שהתפילה צריכה להיות בדרך תחנונים דוקא, כעני המבקש על מחסרו, שזו היא עיקר צורת מהות התפילה.

מדוע זה כך? התשובה: שהצרות מקרבות אל הבורא. אילולא היו צרות לא היינו רואים שאפילו בעל הלב הסתום ביותר, כאשר יחלה בנו יחידו והוא בסכנת חיים, ליבו הומה ורועש וגועש בתפילה באופן שאפילו צדיקים גדולים אינם זוכים לכך!!!!

חלקים גדולים מתפילות ספר תהילים בנויים על יסוד תפילה זה. "אפפוני חבלי מות ומצרי שאול מצאוני, צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא" "אנה ה' מלטה נפשי"!!!

(פיסקה זו לקוחה מתוך הספר "שערים בתפילה" של הרב דוד פינקוס).

15) רננה / רננות / רינה - "ואתה אל תתפלל בעד העם הזה ואל תשא בעדם רינה ותפילה" (ירמיהו ז'). רינה היא תפילה לשבח ולהודות לפני ה', וכך נדרש גם במדרש ואתנן, יכול יהא אדם תטבע צרכיו ויוצא לו, כבר פירש שלמה המלך לשמוע אל הרינה ואל התפילה. רינה זו קילוסו של ה' ותפילה לצרכיו של אדם, וצריך להקדים את הרינה לתפילה. ובברכות (דף ל"ב), לעולם יסדר האדם שבחו של הקב"ה ואחר כך יתפלל. ומפני זה תקנו אנשי כנסת הגדולה שלוש ברכות ראשונות של תפילה (18) לסידור שבחו של מקום.

"מִצְוַת עֲשֵׂה לְהִתְפַּלֵּל בְּכָל יוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כ"ג, כ"ה): "וַעֲבַדְתֶּם אֵת ה' אֱלֹהֵיכֶם". מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁעֲבוֹדָה זוֹ הִיא תְּפִלָּה. וְנֶאֱמַר (דברים י"א, י"ג). "וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם", אָמְרוּ חֲכָמִים: אֵיזוֹ הִיא עֲבוֹדָה שֶׁבַּלֵּב? זוֹ תְּפִלָּה. וְאֵין מִנְיַן הַתְּפִלּוֹת מִן הַתּוֹרָה, וְאֵין מִשְׁנֵה הַתְּפִלָּה הַזֹּאת מִן הַתּוֹרָה, וְאֵין לַתְּפִלָּה זְמָן קָבוּעַ מִן הַתּוֹרָה. (ב) וּלְפִיכָךְ נָשִׁים וַעֲבָדִים חַיָּבִין בַּתְּפִלָּה, לְפִי שְׁהִיא מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁלֹּא הַזְּמָן גְּרָמָהּ.

אֶלָּא חִיּוּב מִצְוָה זוֹ כָּךְ הוּא: שֶׁיְּהֵא אָדָם מִתְפַּלֵּל וּמִתְחַנֵּן בְּכָל יוֹם וּמַגִּיד שְׁבָחוֹ שֶׁלְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְאַחַר כָּךְ שׁוֹאֵל צְרָכָיו שֶׁהוּא צָרִיךְ לָהֶם בְּבַקָּשָׁה וּבִתְחִנָּה, וְאַחַר כָּךְ נוֹתֵן שֶׁבָח וְהוֹדָיָה לַה' עַל הַטּוֹבָה שֶׁהִשְׁפִּיעַ לוֹ, כָּל אֶחָד כְּפִי כּוֹחוֹ.

נמצאנו למדים, שלפי הרמב"ם, יש חובה הלכתית להתפלל ברינה ובשבח לה'!!!

(פיסקה זו לקוחה מתוך הספר "שערים בתפילה" של הרב דוד פינקוס).

16) אנקה - אנק - תפילה, נאקה - נאקה הוא מה דכתיב: "וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת נַאֲקָתָם וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת בְּרִיתוֹ אֶת אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק וְאֶת יַעֲקֹב" (שמות ב', כ"ד). ומפרש רש"י צעקתם. ונראה שאנקה אינה לשון תפילה בעיקרה, אלא בעצם לשון גניחה וצעקה מרוב יסורים. רואים זאת, שהרי לא כתוב שאנקו אל ה' אלא "וישמע אלוקים את נאקתם", שהאנקה היא צעקת אנחה והמיה מרוב צרה, כאדם הנואק מעבודת פרך או צרות מרובות, או יסורים גדולים.

ואפילו כשהוא יחידי ואין לו למי לצעוק, אלא צועק הוא מפני שבטבע הוא כך - שאדם שצר לו מאוד נאנח ונאנק! חז"ל גילו לנו שאלוקים שמע את תפילתם של בנ"י מפני שאנקו אל ה'. ובזה נתגלה לנו יסוד גדול בעבודת התפילה ובשאר עבודות ה', שאנקה, שהיא דבר טבעי ובעצם היא רק נאקת כאב, אף על פי כן, יכול האדם לכוון את האנקה שתיהיה אל ה'. הצעקה הגדולה הזאת יכוונה לתפילה ולבקשה, כאדם המביא כאבו וצרתו אל חבירו.

(פיסקה זו לקוחה מתוך הספר "שערים בתפילה" של הרב דוד פינקוס).

17) עתירה / יעתר - כתיב ויעתר יצחק לה', ומפרש רש"י הירבה והפציר בתפילה, ובחז"ל (ברכות דף ל"ב) "אם ראה אדם שהתפלל ולא נענה יחזור ויתפלל שנאמר: "קַוֵּה אֶל יְהוָה חֲזַק וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ וְקַוֵּה אֶל יְהוָה " (תהילים כ"ז, י"ד). והנה יש הבדל בין בקשה שמבקשים כלפי מעלה לבין בקשב מבשר ודם. אדם המבקש דבר מחבירו ואינו עונהו, הרי אם יחזור ויפציר - הרי זה מטריחו ומכביד עליו. אבל מידת ה' אינה כן, ואדרבא הו רצונו יתברך שירבה ויפציר בבקשות ותחינות עוד ועוד... בנוסף, חז"ל אמרו שמשה רבינו התפלל תפילות כמנין "ואתחנן", וכתוב בשם הקדמונים שאם היה ממשיך להפציר - היה הקב"ה ממלא בקשתו.

סיבת הבדל זה היא: שאדם המבקש מרעהו דבר, הרי תכלית מעשה הבקשה היא רק בכדי לקבל מה שמבקש, ולכן אם אין חברו עונהו ונותנו מיד, הרי זה מפני שאין רצונו למלא בקשתו, ואם כן מה תועלת בריבוי בקשות כאשר אין רצונו בכך, אבל אצל הקב"ה - אין כן, שעצם הענין שהאדם מבקש אותו, ודאי שרצונו לתת, שאין שום עיכוב או גבול לחסדו ולטובו יתברך. ומה שצריך בקשה תחילה, אין זה מחסרון ברצון לתת, אלא הוא מרצון ה' שיבקש האדם כדי שתשמע הבקשה עצמה!!! ועל ידה יתקרב האדם אל ה' ויעמוד לפני בעבודה ותפילה. (ראיה לכך: הסתכלות על אבותינו שהיו עקורים כי ה' התאווה לתפילתן של צדיקים).

(פיסקה זו לקוחה מתוך הספר "שערים בתפילה" של הרב דוד פינקוס).

18) שירה - שירה זוהי מילה שבאמצעותה אנו מביעים את רגש התודה. האדם מודה לה' על כל הטוב שהוא מעניק לו. בנוסף על כך המילה שירה שווה למילה תפילה בערך הגימאטרי (515).

19) קריאה - "בַּצַּר לִי אֶקְרָא יְהוָה" (תהילים י"ח,ז'). תהקריאה היא תפילה שקורא האדם לה' מכוח הכרה ברורה שה' שמע לו, ומתוך שברור לו שבמידותיו יתברך להאזין לתפילתו ובכוחו לעשות בקשתו. קריאה היא רק כאשר עיקר פניתו של האדם, וקריאתו מכוונים למישהו מסוים, שאכן שומע קולו, והוא קורא לו כדי ליצור עימו קשר לבקש ממנו או לומר לו ענין מסויים. והיא נקודת היסוד בתפילה ובכל עבודת ה', התפיסה הפשוטה שמציאות ה' יתברך איתנו היא מציאות ממשית, לא פחות מכל מציאות דומם צומח חי או מדבר העומדים לפנינו, כן ה' יתברך הוא מציאות חיה אמיתית!!! פשוטה וברורה לדבר ולקרוא לו!!! הוא שומע אותנו במובן הפשוט ביותר שיכול להיות. וככל שיתפוס האדם זאת יותרבפשטות, הינו יותר יהודי ויותר אנוש ויותר עובד ה'!!!

(פיסקה זו לקוחה מתוך הספר "שערים בתפילה" של הרב דוד פינקוס).

20) פגיעה - "אין פגיעה אלא תפילה" (מסכת "ברכות", בבלי, כ"ו,ב') , משמעותה כאן של המילה "פגיעה" היא: בקשה ותחינה. תפילה של פגיעה = תפילה של תחנונים. בנוסף, ישנו גם צד נוקשה יותר של המילה "פגיעה", במובן של התנגשות בין רצונו של ה' לבין רצונו של האדם - על האדם לנווט לרצון ה' גם אם קשה לו!!! מצד אחד: עומדות האלוקות הנשגבת והמרוממת (רצון ה'). ומנגד, מצד שני: עומד האדם התובע את המגיע לו, והמפגיע בעדו. שמבקש את הצדק, ואת היושר מאת ה'.

21) פתל - משמעות של מאבק, כמו להתפתל במאבק. "נפתולי אלוקים ניפתלתי". (בראשית ל', ח'). כלומר, נפתולי האלוקים, הם הקרב שישנו בין הדברים. גם התפילה פירושה הוא "נפתולי אלוקים", המאבק של האדם בהתעלותו. ובמובן מסוים עם ה'.

22) משמעות נוספת, למילה "פתל" היא כמו ב"צמיד פתיל". (במדבר ט"ו, ל"ט). - ההתפתלות וההתקשרות עד להפיכת הדברים לידי אחדות אחת. לפי פרשנות זו, התפילה היא ההתדבקות וההתפתחות של האדם, עד כדי הפיכה לפתיל, להיות כ"צמיד פתיל".

חלק מן הרעיונות שהובאו בדף זה נלקחו מתוך אתר האינטרנט "בית חב"ד".

"אם גם לכם יש מילים חדשות צורו איתנו קשר בדף "צור הקשר" ונשמח לשמוע את הערותיכם והארותיכם! ונשמח לעדכן את עמוד זה במילים נוספות וחדשות.

להמשך ולמעבר לדף "הבדלים בין גישות שונות לתפילה", לחץ כאן.