מהי קירבת ה'?
"כִּי מִי גוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ אֱלֹהִים קְרֹבִים אֵלָיו כַּיהוָה אֱלֹהֵינוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו" (דברים ד', ז').
קירבת ה', כמו שזה נשמע האדם קרוב ליוצרו, לבוראו. כלומר לה'.
מקורות על קירבת ה':
1) "וַאֲנִ֤י ׀ קִֽרֲבַ֥ת אֱלֹהִ֗ים לִ֫י־ט֥וֹב שַׁתִּ֤י ׀ בַּאדֹנָ֣י יְהֹוִ֣ה מַחְסִ֑י לְ֝סַפֵּ֗ר כָּל־מַלְאֲכוֹתֶֽיךָ" (תהילים ע"ג).
2) "הללויה כי טוב זמרה אלקינו וגו'. אמר ישעיה (ישעיה נב ז) מה נאוו על ההרים וגו'. (אך) [אף] בשמים יראים ממני שנאמר הודו על ארץ ושמים. אימתי כשהוא מרומם קרן של ישראל. שנאמר (תהלים עה יא) וכל קרני רשעים אגדע וגו'. לכך נאמר וירם קרן לעמו. ולמה נמשלו ישראל לקרן. מה הקרן בראש היא נתונה כך הם ישראל ראש לכל העכו"ם. שנאמר (דברים כח יג) ונתנך ה' לראש. לכך וירם קרן לעמו וגו'. מהו עם קרובו. העם שהם קרבין לו במצוות העם שקרבן הקב"ה יותר מכל העכו"ם. וכן הוא אומר (תהלים עג כח) ואני קרבת אלקים לי טוב וגו'. לכך נאמר לבני ישראל עם קרובו". (מדרש תהילים קמ"ז, א').
אביא לכם מאמר שפורסם באתר "ערכים":
כיצד ניתן לחוש את קירבת ה´?
תשובה: נדמה לו, לאדם, שכל המתרחש בעולם – מתרחש מעצמו בהתאם לחוקי הטבע. האנשים אינם רואים את יד הבורא, מנהיג תבל. גם הילדים הצופים בתיאטרון בובות, אינם רואים את השחקן העומד מאחורי הפרגוד ומושך בחוטים. הם סבורים שהבובות משחקות ורוקדות מעצמן.
כשם שהיד המורמת לגובה העיניים מסתירה את הגבוה שבהרים, כך גם החיים הקצרים והעמוסים בטרדות אינם מאפשרים לנו להבחין, ולו רק בהרהור, בסודות הבריאה. רק מי שמסוגל להרים את מסך השגרה, יזכה לראות את הזוהר הנפלא הטמון בכל חמודות תבל.
הגמרא מביאה את הסיפור הבא: קיסר רומי אמר לרבי יהושע בן חנניה: ברצוני לראות את אלקיכם. אמר לו: לא תוכל לראותו. אמר לו: זהו רצוני, ובעל כרחך עליך להראות לי. העמיד רבי יהושע את הקיסר מול השמש בתקופת תמוז בצהרי היום, ואמר לו: הסתכל בה. אמר לו: איני יכול לראות מפני חוזק אור השמש. אמר לו: ומה השמש שהיא אחד המשמשים העומדים לפני הקב"ה, אין ביכולתך לראותה, על אחת כמה וכמה שאת השכינה עצמה לא תוכל לראות, שהרי האור שלה זוהר בכל העולמות.
המבט האנושי אינו יכול לחדור לעולמות הרוחניים. אולם לאדם יש נשמה השייכת לעולם הרוחני, וכלפיה נשאלת השאלה: מדוע היא אינה מרגישה את בוראה? ההסבר לכך הוא שהישות הגופנית, החומרית, יוצרת מסך, פרגוד, המסתיר מאיתנו את המציאות הרוחנית. כל מה שאנו רואים איננו אלא מסך שהאמת מסתתרת מאחוריו. לולא מסך זה, היה האור האלוקי מסנוור אותנו.
לפני חטא אדם הראשון יכול היה האדם לראות חלק מן האור האלוקי. ה"מחיצה" החומרית באותה שעה היתה דקה ושקופה. החטא הראשון שינה הכול. לאחר שטעם אדם הראשון מהפרי האסור, הוא שמע את שאלתו של הבורא: "איכה?" ועל כך הוא ענה: "את קולך שמעתי בגן ואירא" (בראשית ג', י'). האדם שמע את קולו של הבורא, אך בעקבות החטא הוא איבד את היכולת לראות את זוהר גדלותו. כל עבירה וכל חטא מעבים את המחיצה שבין האדם לבוראו.
לכן, בתקופתנו, הדרך להתקרב לבורא היא דרך לימוד התורה והעבודה הרוחנית המאומצת, ולאו דוקא על ידי התגלות רוחנית. רק לעתים רחוקות נפקחות עיני האדם כפי שהיה כאשר ניצבו בני ישראל למרגלות הר סיני, וכפי שיהיה כאשר יבוא המשיח בעת הגאולה השלימה.