איך מתכוננים נכון לתפילה?
הבנו שחשוב להתכונן לתפילה. אז כיצד עושים זאת נכון?
נציג מספר מקורות:
1) התפילה השלימה - מצד הרגש הפנימי - "רבי אליעזר אומר העושה תפלתו קבע אין תפלתו תחנונים". מאי קבע? אמר רבי יעקב בר אידי אמר רבי אושעיא: כל שתפילתו דומה עליו כמשאוי". לפני התפלה צריך להיות ציור הנפש כאילו היא נחלשת ממשא קדרות הרעיונות, הרחוקים ממושגי השלמות ואור פני מלך חיים, ורק בזאת תגול מעל לבה המשא אשר יכבד עליה, בשפכה שיחה לפני יוצרה ואביה שבשמים. ובזה תוסיף אמץ ותחת רוח כהה תעטה מעטה ששון, ורוח חדשה בעז וחדות ה' תהי' עמדה. אבל כשחסר הציור האמתי הזה ותחת אשר מתכונת התפלה הראויה היא להוסיף אמץ ולהחליף כוח בנפש ורגשותיה, עוד תוסיף ליגעה, אין זאת צורת התפלה השלמה, שהיא צריכה לבא מצד הרגש פנימי ולא מצד קביעות חובה חיצונית, שאז בהכרח תהי' דומה כמשאוי. (עולת ראיה חלק א', ענייני תפילה, עמוד י"ד - ט"ו).
2) במהלך התפילה השיפור של הרצון הפרטי משפר ממילא גם את מצבו של הרצון של כלל האנושות. וממילא העולם נעשה טוב ושלם יותר. וגם החבר שעליו מתפללים נרפא ממחלתו ויוצא מן המצוקה שהיה בה. ההרמוניה הפנימית בין חלקי המציאות מתגברת, וכל חלק מן המציאות עושה את תפקידו באופן שלם ונכון יותר. הרב קוק מסביר שישנם תהליכים פנימיים במציאות שגורמים לכך שהאדם יפגש דווקא עם אותם דברים שעליו להתפלל עליהם, הן כדי לשפר אותם והן כדי להביא את עצמו לשלמות מדוייקת ונכונה יותר באמצעות אותה תפילה.
לפי הרב קוק התפילה איננה פעולה חד פעמית אלא התוודעות למגמה רוחנית שקיימת כל הזמן בעולם, הנשמה תמיד מתפללת, האדם תמיד מהווה חלק מן הרצון העולמי הכללי. בתפילה האדם חווה את חייו כפיסה מתוך הרמוניה עולמית גדולה בעלת מקור אין סופי, הוא מקשר את עצמו לצורכי כלל הבריאה וחווה את האחדות שקיימת בו ובשאר המציאות כל הזמן. אדם שיוצא מן התפילה אמור לחוש קשור יותר לחלקי המציאות השונים, ומתוך כך להיות מוסרי ואכפתי יותר למתרחש סביבו. כאשר האדם חש שהנסיבות שהוא חי בהם הם חלק ממארג גדול יותר של מציאות כללית, הרמונית, שהולכת ומתקדמת. הוא מבין שכל מכשול הוא חלק מסיבוב הדברים שמוביל אל הטוב, לכל קושי יש תפקיד בהתשלמות המציאות. הוא מסוגל להביט מעבר לקשיי היום יום ולחוש את ההרמוניה האלוקית ששוררת בעולם.
המפגש עם האלוקים הוא קודם כל מפגש של האדם עם תוכיותו הרוחנית וזרמי חייו הפנימיים, לכן אסור להניח לידיעת התפילה להיות שיגרה של אמירת טקסטים, אלא לנסות להעמיק בתשתית הרעיונית שלה ולהפיק ממנה את כוחה האמיתי, שביכולתו לשנות אותנו ואת העולם כולו. (פסקה זו לקוחה מאתר "דעת אלוקים", למעבר הקליקו כאן).