"תפילה להיום" - לעבוד כל יום על מטרה אחרת - "אין תפילה דומה לחברתה"
אציג בפניכם סיפר קצר מפעולה סניפית:
מטרת הפעולה: להדגיש לחניכים כי לכל תפילה יש ערך ומעלה בפני עצמה ואין תפילה אחת דומה לאחרת.
"הסרט של אתמול" –סיפור:
כל המתפללים צפו בסקרנות בדרמה המרתקת שמתרחשת נגד עיניהם. "אם זה היה סרט", סינן האבא בכעס מבין שיניו, "גם היית מרשה לעצמך לאחר ככה?" התשובה המפתיעה שענה הבן השאירה את כולם ללא מילים..." – נקודה למחשבה בנושא חשוב שמעסיק את כולם.. החזן עבר מזמן את "ישתבח", ורוב המקומות בבית הכנסת כבר היו תפוסים.
פתאום הוא נכנס פנימה. פסע במתינות לאורך הספסלים, והתיישב ליד אבא שלו. הכרתי אותו. בועז, קוראים לו. בן חמש עשרה, לומד בכיתה מתחתיי בישיבה התיכונית. גם מי שלא היה חד עין במיוחד, לא היה יכול לפספס את מה שעבר באותו רגע על האבא. הוא הסתכל בשעון שֶמוֹרֶה על שלושים וחמש דקות (!) לתחילת התפילה, ובבנו האדיש, חלופות, ופניו התחילו להאדים. "אם זה היה סרט", סינן בכעס מבין שיניו, "גם היית מרשה לעצמך לאחר ככה?".
כל טור המתפללים הפנה את מבטו לעבר המתרחש, צופה בסקרנות בדרמה המעניינת שמתפתחת לנגד עיניו בשידור חי. בועז, דווקא נשאר רגוע. הוא נשען לאחור על הכיסא המרופד ונשם נשימה עמוקה.
כעבור חמש שניות ירה בחזרה "אני לא הולך לאותו סרט כל יום שלוש פעמים...". האבא נותר המום. לא היה לו מה להגיד. כמה מתפללים ניסו להחביא את צחוקם מאחורי הסידור, והחזן שהיה שקוע בשלו הפליג הלאה עם התפילה, אבל אצלי נפל פתאום האסימון.
"רגע אחד" אמרתי לעצמי "בעצם בועז צודק. ללכת לאותו סרט שלוש פעמים כל יום זה באמת נורא משעמם. מה בכלל רוצים מאתנו?". איתיאל, אחי, שישב לידי נראה גם הוא מהורהר. "מה אתה אומר?", לחש לי, "האם באמת התפילה חייבת להיות כמו "הסרט של אתמול"?".
שקעתי במחשבות. "האמת היא שלא", אמרתי לו כעבור דקה, "הכול תלוי בשאלה איך מתפללים. אם התפילה זה רק לדקלם את הטקסט שכתוב בסידור אז זה באמת אותו דבר כל יום שלוש פעמים, ויכול להיות ממש מייבש... אבל האמת שהתפילה בכלל לא חייבת להיות כזו".
נזכרתי אז שתמיד כשהיו לי צרות ובעיות, כשפתאום הייתי ממש "צריך" את אלוקים, התפילות שלי היו הרבה יותר טובות ומחוברות לחיים שלי. התרגשתי, התלהבתי, לפעמים (אל תספרו לאף אחד...) אפילו הזלתי דמעה.
כעבור רגע עלתה אצלי עוד מחשבה 'האמת היא שאם אני טיפה חושב על זה – תמיד אני ממש "צריך" את אלוקים. אם אני רק שם לב למה שאני קורא מן הסידור (זה קורה לי לפעמים...) פתאום אני מגלה שהתפילה כוללת את כל מה שיכולתי להעלות בדעתי שאני (ועם ישראל...) צריכים, וגם את מה שאפילו לא חשבתי עליו בכלל. בַּקָשַת חוכמה, בריאות, סליחה, פרנסה, גאולה, תיקון העולם ועוד ועוד. "אז למה זה קורה לנו?" שאלתי את איתיאל, "למה התפילה כמעט תמיד נראית אצלנו רע כל כך?".
איתיאל לא היה צריך לחשוב הרבה בשביל להעלות כמה רעיונות: "אולי בגלל שהתרגלנו מאז שהיינו ילדים לדקלם את מה שכתוב, מחקים כמו קוף את אבא שלנו או את החזן, וכשהתבגרנו שכחנו שצריך גם להתחיל לחשוב, להבין ולשים לב למה שאומרים ועושים". "אולי בגלל שאנחנו רוב הפעמים 'נופלים' לתפילה מתוך כל העיסוקים האחרים" הוספתי אני "ולא מקדישים אפילו חמש דקות של הכנה לפני כן כדי לחשוב לפני מי אנחנו עומדים, ומה אנו הולכים לעשות עכשיו". "אולי כי מעולם לא הקדשנו אפילו כמה דקות כדי לפתוח איזה ספר פירושים על התפילה ולגלות מה מסתתר מאחורי..." המשיך איתיאל אך הפסיק בחדות בגלל הטפיחה שהרגיש על הכתף שלו. הסתובבנו לאחור. זה היה אדון גולד הקשיש שישב מאחורינו. פניו היו זועפות. "בחורים, תפסיקו לדבר פה כל הזמן, אתם לא באולם קולנוע..."
סיפור זה נלקח מאתר" אריאל" פעילויות בנושאי תפילה, מוזמנים להקליק למעבר לעמוד המלא.
עצה שלי כדי להתמודד עם אתגרי התפילה בצורה נכונה.
ממליץ מאוד מנסיון שלי, להגדיר לפי ימים איך התפילה שלכם תיהיה היום.
לי עצה זו מאוד עזרה לי להתקדם בעיקר משני סיבות עיקריות:
1) באמצעות עבודה איך התפילה שלי תראה היום - אני יכול לחדש לעצמי דברים חדשים, וללמוד עוד זויות וצורת הסתכלויות שונות על התפילה.
2) לדעת לעצמי - מה דורש חיזוק ועבודה אישית שלי, עבודה יותר מאומצת, מבחינתי. ועל מה עלי לשים יותר את הדגש, ב"עבודת התפילה".
"א"ר חנן א"ר חנינא, כל המאריך בתפילתו אין תפילתו חוזרת ריקם, מנ"ל ממשה רבינו שנאמר ואתפלל אל ד', וכתיב וישמע ד' אלי גם בפעם ההיא".
הוראת "אל ד'" בתפילה כתבנו לעיל שאינה מצויה מפני עומק העיון שבהוראת לשון מתפלל בדרך התפעל, ובמקום שבא זה הלשון ראוי הוא להדרש. ובאשר הרבה להתפלל על דבר אחד מורה שבהרבותו להתפלל השיב גם את העיונים המורגשים ברגשות הנפש להיות שכליים גמורים, ומתיחס הלשון התפלל עם לשון "אל ד'". אמנם יסוד הלימוד הוא שאף אם יתפלל האדם על איזה דבר, אף אם יונח שתפילתו עשתה פירות ונתקבלה, מ"מ טובה היא שיתפלל על אותו דבר הרבה פעמים באריכות. מפני שבכל ענין יש צדדים הרבה ואופנים שלמים שיוכל להיות מעלות ע"ג מעלות בכל טוב ושלימות מושג, ע"כ תועיל כל תפילה להשיג מדה יותר שלמה מן הטוב הרצוי. והראיה גדולה שהרי משה רבינו התפלל כבר בארבעים הראשונות, גם נענה תיכף בשעת מעשה כדכתיב "וינחם ד' על הרעה וגו', ומ"מ הרבה להתפלל בארבעים אמצעים ואחרונים, וכתיב "וישמע ד' אלי גם בפעם ההיא ולא אבה ד' להשחיתך", מוכח שהוסיף רצון ע"י אריכות התפילה. ומזה שמענו שהמאריך בתפילתו לעולם מועיל הוא אע"פ שכבר הושג המבוקש בכלל בתפילה הקצרה, לעולם תוסיף התפילה שלימות בדבר זה המבוקש עצמו ואינה חוזרת ריקם כ"א היא מביאה פעולה טובה ורצויה. (עין איה, ברכות א', פרק חמישי ע"ט. מסכת ברכות ל"ב עמוד ב').
מקור זה מראה לנו שאפילו משה רבינו נענה רק מתי שהתפלל בצורה אחרת, והאריך בתפילתו. אני חושב שנוכל להסיק מזה שגם לנו האנשים הפשוטים יש צורך בעבודה מרובה על נושא זה.
מצרף פה למטה מסמך של google docs שבו רשמתי לפי הרגשותיי שהיו באותו יום על מה אני מתפלל היום - דבר זה הכין אותי בצורה מוצלחת יותר לתפילה. הרגשתי יותר מחובר לתפילה ולה'.
ברצוני להדגיש כי רשימה זאת הינה רק דוגמה שלי, כדי להראות לכם שישנם הרבה סוגים לתפילה.
(מוזמנים לעבור לשער א': בדף "מילים שונות לתפילה", כדי לראות גישות שונות לתפילה).
