* האדם נמשל לצפור: בכוחה של צפור לדאות למעלה למעלה, אבל בתנאי שתניע את כנפיה בלי הרף. אם היא
מפסיקה ממעופה לרגע הרי היא נופלת וצונחת למטה. כן הוא האדם.
* מעט השכל טובע בים של רצונות ותשוקות.
* אין לך אדם הנצרך לבריות כמו בעל כבוד.
* אין לך מחלה קשה כמו היאוש.
* המרחק בין הפה והלב – כרחוק שמים וארץ. בכל זאת אם יורדים גשמים מן השמים – צומח בארץ.
* הרוצה להתרומם על הזולת, אין לו לכרות בור לחבירו, כי אם להקים רמה לעצמו.
* אף בשעה שאתה ירא ונפחד מאימת הדין – אין אתה פטור מלהיזהר לבל לדרוך על רגל חברך.
* כשהעבירו בעיירה אחת את השוחט בגלל חשש פגימה בסכין, אמר: מי יודע כמה פגימות היו בסכין ששחטו בו
את השוחט.
* לימוד המוסר הוא התורה לטמטום הלב.
* מוסר איננו מחדש. הוא פותח את הספר ומראה באצבע.
* הרוחניות משולה לצפור: שאם מאמצים אותה היא נחנקת ואם מרפים ממנה היא בורחת.
* אם מדברים בביהמ"ד בקובנה לשון הרע – מחללים בפריז את השבת.
* כשעומדת לפניך שאלה לבירור, דון אותה לפי החשבון: איך היית נוהג בשעת נעילה ביום הכפורים.
* העוסק בצרכי צבור צריך שיהיו בו שלשת הדברים הללו: לא להתרגז; לא להתעייף; לא לרצות גמר המעשה.
* כל מחלוקת שהיא לשם שמים סופה להתקיים – אם מכוונים במחלוקת 'לשם שמים' – אין לך סכנה גדולה מזו
וסופה להתקיים ולהתקיים.
* הרץ לדבר מצוה, יכול להחריב בדרכו את כל העולם.
* שלשה דברים יש ללמוד מהרכבת:
המתמהמה לרגע אחד מאחר אותה;
סטיה כל שהיא מפסיה הסלולים, גורמת קטסטרופה;
הנוסע בלי כרטיס – צפוי לעונש.