שלוש נשים שאבו מים מן הבאר, . מרחוק ישב זקן אחד ונח על אבן.
אמרה האחת לחברתה: בני זריז ואמיץ איש לא יעלה עליו בזריזותו.
ושלי שר כזמיר, אין דומה לו בשירתו, אמרה השניה.
והשלישית שותקת.
מדוע את שותקת ולא מספרת כלום על בנך? שאלו אותה שתי הנשים,
מה יש לי לספר? אומרת היא, בבני שום דבר מיוחד, נער הוא ככל הנערים.
שאבו הנשים מים מילאו הדליים והלכו לדרכן.
והזקן הולך אחריהן.
הולכות הנשים ועומדות, כבדים הדליים, הידיים כואבות, המים נשפכים, הגב כואב.
והנה לקראתן שלושה ילדים קופצים ורצים, הראשון מקפץ, מתהפך על ראשו, והנשים נהנות ממנו.
השני שר שירים, כזמיר ביער שר הוא, שומעות הנשים ומתמוגגות.
והשלישי רץ אל אימו, לקח ממנה הדליים הכבדים ונושא אותם הביתה.
שואלות הנשים את הזקן: נו, איך הבנים שלנו?
היכן הם? -עונה הזקן- אין אני רואה אלא בן אחד בלבד.
[ מהבלוג של שחרזדה ]