שמונה דרגות של נתינה ע"פ הרמב"ם
רמה 8: לתת באי-רצון, בפרצוף חמוץ
אין ספק שעדיף לתת באי-רצון מאשר לא לתת כלל, ולכן צורת נתינה זו מקבלת את המקום השמיני ברשימתו של הרמב"ם. אך זוהי צורת הצדקה הנמוכה ביותר. יש אירוניה בכך שלצורת נתינה זו אופיינית אנוכיות מסוימת, שכן המניע שביסודה אינו איכפתיות או אהבה אמיתית, אלא רגש אשמה או תחושת חובה.
רמה 7: לתת פחות משאתה יכול להרשות לעצמך, אך בנועם
התועלת שבתגובה ידידותית היא כה רבת עוצמה עד שהיא מוציאה את העוקץ ממתן תרומה קטנה. אפילו אם אינך מוכן להתחייב לסייע לצרכיו של האחר לפי רמתך הפיננסית, תוכל להביע עניין אמיתי ואמפתיה כלפי האדם שאתה מעניק לו את הצדקה. ביטוי כן של איכפתיות ושל דאגה יכול לספק את האדם מבחינה רגשית ולתת לו את הכוח להמשיך הלאה.
רמה 6: לתת בנדיבות, אך רק לאחר שנתבקשת
אמנם עדיף להיות זה שיוזם, אך לפחות אל תפנה את גבך למי שניגש אליך בבקשת עזרה. לעולם לא תדע כמה קשה ומביך היה להם לפנות אליך בבקשת טובה, וכמה נואש הוא הצורך שלהם בכך שתשיב להם בנדיבות ובנעימות.
החברה שלנו נוטה לעודד אותנו לומר "לא" לדרישותיהם ולבקשותיהם של אחרים. גורמים לנו להרגיש כמו טפשים או "פרייארים" אם אנו מרשים לרחמינו להתעורר. ודאי שעלינו לא לוותר על גבולותינו האישיים ולתת לאחרים לנצל אותנו, אולם אם נהיה כנים עם עצמנו נוכל לרוב למצוא דרך להיענות לצרכיו של הזולת.
רמה 5: לתת בטרם נתבקשת
למד לצפות מראש את צרכיהם של אחרים אף בטרם ייגשו אליך. אל תמתין שהם ישמיעו קריאה לעזרה בטרם תושיט להם יד.
רמה 4: המקבל מכיר את הנותן, אך הנותן אינו מכיר את המקבל
ברמות חמש עד שמונה, גם המקבל וגם הנותן מכירים איש את רעהו. כך שאפילו כאשר הנתינה נעשית מתוך רגישות מרבית ומתוך שמחה לעזור, נוצרת מערכת יחסים שיש בה יסוד של התנשאות: האגו של הנותן בא על סיפוקו, ואילו המקבל חש בושה ונחיתות בגלל תלותו בעזרה. לעומת זאת, ברמה הרביעית של מתן צדקה ברשימתו של הרמב"ם, הנתינה נעשית כך שמקבל העזרה יודע את זהותו של הנותן, אך הוא עצמו נשאר בעילום שם. במקרה זה הנותן נוהג בענווה רבה יותר, כיוון שהוא אינו יודע את זהותו של האדם שהוא נותן לו את עזרתו. ברם רגשותיו של המקבל עדיין נפגעו, שכן הוא יודע מי נתן לו את הצדקה.
רמה 3: הנותן מכיר את המקבל, אך המקבל לא מכיר את הנותן
ברמת צדקה זו – שהיא היפוכה של רמה 4 – האגו של הנותן מקבל קצת מרחב לביטוי עצמי. כיוון שהנותן מכיר את האדם המקבל את עזרתו יש מקום לתחושת עליונות מסוימת כלפי המקבל. אולם המקבל אינו יודע מי נתן לו את הצדקה, וכך נשמר כבודו העצמי.
רמה 2: לתת בעילום שם, כך שהמקבל והנותן אינם מכירים איש את רעהו
לקבל צדקה בעילום שם – כששני הצדדים נשארים אנונימיים. הרבה יותר טוב לתת סיוע בסתר, מתוך התמסרות שלמה, שכן אז איש מן הצדדים אינו מרגיש שהוא בעמדה עליונה או נחותה.
רמה 1: לעזור למישהו להפוך למסוגל לקיים את עצמו
הצורך הבסיסי ביותר של האדם הוא לחוש שזקוקים לו ושהוא מוכשר ובעל יכולת. לכן צורת הצדקה הגבוהה ביותר היא לעזור לאדם למצוא עבודה או לעזור לו להתבסס. דרך פעולה זו משמרת את כבודו של המקבל, ובעת ובעונה אחת היא גם משנה אותו מאדם מקבל לאדם המסוגל לסייע לאחרים. בדומה לכך, אם אתה מצוי בעמדה שבה אתה יכול לייעץ לאדם אחר, חשוב לטעת באותו אדם ביטחון באשר ליכולתו למצוא פתרונות ללבטיו ואפילו להפוך בעצמו למקור עוצמה לאחרים.
חז"ל אומרים: "במידה שאדם מודד מודדין לו" (כלומר, האדם מקבל במידה שבה הוא נותן לאחרים). במהלך חיינו אנו עומדים בפני סיטואציות רבות שבהן אנו תלויים בטוב לבם ובנדיבותם של אחרים כדי להצליח לעבור זמנים קשים. לעתים קרובות הדרך שבה אנו מושיטים עזרה לאחרים בעת שהמזל משחק לנו, תכריע בשאלה כיצד ישחק לנו מזלנו בעת צרה.
צדקה היא למעשה תהליך מחזורי, המתנות שאנו מעניקים לאחרים ישובו אלינו.. !
[ נערך מתוך מאמר של חיה שוחט ]