לאסוף חזרה את המילים
יענק'ל אהב לרכל ולדבר על אנשים דברי גנאי בכל הזדמנות. כשהתבגר, חדרה לתודעתו ההבנה שאחרי מאה ועשרים ייאלץ לעמוד בפני בית דין של מעלה ולתת דין וחשבון על מעשיו הרעים.
הוא ניגש לרב העיירה וביקש שיורה לו דרך תשובה וכפרה על דברי הרכילות שהפיץ במהלך שנות חייו.
"אין בעיה", ענה הרב, "קח כר נוצות גדול ועלה לגג הבית הגבוה ביותר בעיירה. כשתגיע לנקודה הגבוהה ביותר, חבוט את הכר בארובה בכל כוחך".
עצת הרב נראתה מוזרה, מצד אחד, אך גם קלה ליישום, מצד שני, ויענק'ל שמח על ההזדמנות לסגור ענין כל כך בקלות.
הוא הזדרז ליטול כר נוצות גדול וטיפס במהירות על גגו של הבית הגבוה בעיירה. בכל כוחו חבט יענק'ל בארובה בעזרת הכר – פעם, פעמיים ושלוש.
לפתע, נפרם הכר, והרוח סחפה את הנוצות ופיזרה אותן על פני כל העיירה.
יענק'ל רץ בחזרה לבית הרב כדי לדווח על הצלחתו.
"אֶה, יש עוד דבר אחד שעליך לעשות," אמר הרב. "לך אסוף את כל הנוצות והבא אותן אלי".
"איך אפשר?" זעק יענק'ל בתדהמה, "הרי הן מפוזרות בכל רחבי העיר. אין שום דרך לאסוף אותן".
"האומנם?" שאל הרב, "ואיך חשבת שתוכל לחזור בך משנים של לשון הרע, כשאין כל דרך לאסוף את כל מילות הגנאי שהתפזרו על פני כל העיירה?".
מאתר "מילה טובה"