תמונת מראה
"עַיִן תַּחַת עַיִן" (ויקרא כד, כ)
מיקי טייל עם אביו בהרים. המסע היה מפרך, היום היה חם והתיק על גבו של מיקי החל להכביד. לפתע הוא נתקל באבן חדה והשתטח ארצה.
"אחחח" קרא מיקי. לפתע הוא שמע קול שעונה לו: "אחחח".
מיקי הסתכל סביב: "אתה לועג לי"? קרא לדמות הבלתי נראית, שענתה לו: "אתה לועג לי?"
מיקי קם מהקרקע, ניער את החול שנדבק למכנסיו וקרא בייאוש: "אוף, נמאס לי!"
והדמות אמרה גם היא: "אוף, נמאס לי!"
אביו של מיקי שם לב למתרחש, וניגש אל בנו.
"אבא, יש כאן מישהו שחוזר אחרי כל דבר שאני אומר!" אמר מיקי בתסכול.
אביו של מיקי חייך, ואמר לבנו: "מה אתה חושב על האיש הזה?"
"שהוא רשע מרושע!", ענה מיקי בכאב.
אביו של מיקי הניח יד על כתף בנו ואמר: "שים לב מה יגיד האיש עכשיו". האב הצמיד את כפות ידיו אל פיו וקרא: "אתה מקסים".
ענה לו האיש: "אתה מקסים".
הוסיף האב לקרוא: "תודה לך על הכל!".
ענה לו האיש: "תודה לך על הכל!".
מיקי הסתכל על אביו בפליאה ושאל אותו: "מדוע אליך האיש נחמד?"
האב התיישב על הרצפה והושיב את בנו על ברכיו. "אני פשוט מכיר אותו".
"באמת?!" התפלא מיקי. "איך קוראים לו?".
"רוב האנשים קוראים לו הד" ענה האב, "אבל אני קורא לו החיים".
מאתר "מילה טובה"