רוב החוקים מסכימים כי כתיבת שירי ההלל למקדשים על ידי אֵנ – הֵדֻ – אַנָּ הונעה מצרכים פוליטיים כדי לתמוך בשאיפות ההתפשטות האימפריאלית של אביה המלך שלשלטונו על שומר ואכד לא היה תקדים בתולדות האנושות, כמו גם ליצירת תפקידה ככהנת ראשית בעיר הראשית של שומר אשר תחומי אחריותה היו גם על כל המקדשים של כל האלים בכל הערים. עד כדי כך הועצם תפקידה בחיזוק מעמדו של בית סרגון ושמירת השלטון בידי האכדים כי גם תיאורי הקרבות של אנ – נ בשיר על מאבקה בהר א – בה נתפשו כמתארים את קרבות סרגון ויכולתו הצבאית.
עיקר תרומתה של אֵנ – הֵדֻ – אַנָּ לשושלת אביה ולאכד בכלל היה ביצירת זהות בין השליט לרצון האלים, ובין ארצות אויב האורב אי שם מעבר לשיאי ההרים במזרח או במערב הרחוק, למורדים בפועל בשלטון זה. כפי שנאמר לעיל, הקשר שבין נושא תפקיד הכהן הראשי שמונה על ידי השליט לשאיפות השלטון ולשמירה על המעמד החברתי והכלכלי הקיים הוא שאפשר בשנים הבאות את התחזקותו של בית מלוכה זה או אחר. הקשר שבין תפקיד הכהן הראשי כמתווך בין המאמינים לרצון האלים הוא שסייע להמליך מלכים ולהשאירם על כס השלטון. לא חלף זמן רב והשליט בחסדי האל ומיצג האלים הפך לישות על אנושית זו או אחרת, לאל בין האלים. כבר פסליו של המלך גֻ - דֵאַ (2144-2124) מלגש הוצבו במקדש העיר כפסלי אל, למרות שב"צניעותו" שמר על תואר "מושל עיר" ולא נטל תואר נכבד יותר.
אולם יש לזכור כי המינוי הזה הוכיח כי מאחורי התפקיד הפוליטי בעיקרו עמדה אשה בעלת כישורים יוצאי דופן. לעד תזכר אנ – הד – אנ כיוצרת הספרותית הראשונה, אולי גם כתיאולוגית הראשונה, ובוודאי כבעלת השפעה על מערך האמונות והדעות של המזרח הקדום וכל התרבויות שצמחו במזרח הקדום, כולל העמים השמים מערביים, והעברים בכללם.