האל נַ – נַּ הוא האל אליו התקדשה אֵנ – הֵדֻ – אַנָּ, ולכאורה, עמו יש לה קשר מיוחד שהרי הוא מתגלה בדמותה, ומביע את רצונותיו, שאיפותיו, והחלטותיו דרכה; והיא אשר אחראית על קיום הטכסים והפולחן הקשורים אליו. אולם שיר הלל זה איננו מדגיש דווקא את הקשר במיוחד בין האל לכהנת שלו, ובוודאי שלא כמו הקשר העולה מקריאת שיריה לאלה אִנַ – נָּ. המשוררת איננה מדברת בו בגוף ראשון, או בכלל על עצמה, ואיננה מביעה תחושות התעלות ורוממות רוח, אלא עוסקת יותר בהאדרת האל ומעמדו בקרב הפנתיאון השומרי. לאל הירח נכתבו שירי הלל רבים המביעים יותר רגש משיר הלל זה. ואכן, לעניין מעמדו של האל ומעמד העיר אר יש חשיבות של ממש בעולמה המדיני. ממקדשו של אל הירח, באֻר, היא מבקשת להשתית את מעמדה על כל המקדשים, ככהנת – על, ואת מעמד אביה המלך, על שומר מדרום. לפיכך מודגש מקומו של נ - נ במערך הטכסים והפולחן מעבר לאר, הקשר שלו עם האל אֵנ – כִּּ, שליט האדמה, (המזוהה עם האל השמי אֵ – אָ, ראש האלים השומריים, בורא האדם בתבונתו, מי שהציל את האנושות מפני המבול) ואנ –כ, על פי התיאור, ממקומו המקודש, מאֵרִדֻ (מילולית: המקום האדיר, מקום ההנחיה של בני האדם), מעביר את הילת הקדושה לבנו, לאֻר, כך שזה האחרו הוא השליט, המולך ברקיע, הגוזר גורלות וקובע את עתיד האדם.
מתוך השיר, עם זאת, ניתן ללמוד על ראשית התפתחות ומיסוד הדת על מוסדותיה ופולחנה המקוריים, בשומר ואכד (ואחר כך בבל), על חשיבות הטהרה וההטהרות של בי האדם, בשל הטוהר של האלים, המתקדשים ומטהרים בשמן לפני הגיעם למנחה, ועל מקום הירח בשנה השומרית[1], בצד השמש, הכוכבים והמזלות, ועל המקדשים השמימיים של האלים, מקור הקדושה, שהמקדשים שהוקמו על פני האדמה אינם אלא בבואה שלהם, וצל חולף, שבהם לא ניתן להגיע לדרגת הקדושה האלהית, אלא לנסות ולקיים טכסים לשמה.
הערות:
[1] השנה השומרית נחלקה ל 12 חודשים שכל אחד מהם החל עם עלות הירח החדש בשמים.