על יצירותיה של אֵנ הֵדֻ אַנָּ

אֵנ – הֵדֻ – אַנַ כתבה את יצירותיה בשפה השומרית, אף כי שפת המנהל ושפת העם האכדי, הייתה אכדית. מעשה זה קבע את שימורה של שפת שומר לעתיד כשפת הקודש שנלמדה על ידי הכהנים ושימשה לטכסי הפולחן ולתפילה.

יצירתה של אֵנ – הֵדֻ – אַנַ מעלה את שאלת לימוד הבנות במסופוטמיה העתיקה. ידוע כי נשות בית המלוכה, ובהם נשות המלכים השליטים חיברו שירים[1], אלת הכתב הלמידה השומרית הייתה בדמות אישה, כמו גם בתרבויות ודתות קדומות רבות אחרות[2]. דחיקתן של נשים מתפקידי שלטון והכרעה, ומשכבות המשכילים חלה מאוחר יותר, בשל התבססות צורת השלטון של ממלכה על עמים ולאומים מגוונים, ובשל חלקת תפקידים ברורה יותר שחלה אחרי המהפכה החקלאית. ובכל זאת, ידוע כי בשומר ובממלכות מסופוטמיה, רק ילדי האצולה והפקידות הבכירה למדו בבתי ספר, במטרה להקנות להם יכולות לשמש במנהל, ולא ידוע אם בנות נשלחו ללימוד בבית הספר גם כן.

בין יצירותיה:

הידועה ביצירותיה היא מזמור שכותרתו "נִנ – מֵ – שְַׁ – רָּ" (= הגבירה בעלת כל הכחות האלהיים והתבונה השמימית) הקרוי בתרגום המדעי "רוממותה של האלה אִ –נַנָּ"[3]. ובו גם פרטים על הגלייתה של המשוררת מאֻר על ידי המורדים בבית אביה. בשיר הלל זה 153 שורות (וחתימה). הוא תורגם, תרגום מדעי, על פי כל נוסחיו, לאנגלית בשנת 1968 לספירה המקובלת , ובשנת 1997 לספירה המקובלת גם לגרמנית. 65 השורות הראשונות בשיר ההלל הזה מופנות לאלה עצמה, והיא מכונה בכינויים שונים עד כדי השוואתה לאל אַנֻ, האל הראשי של השומרים והאכדים אחריהם. אחר כך מדברת המשוררת בגוף ראשון, מספרת על תחושותיה על הגלייתה מהמקדש של אר, ומבקשת את התערבות האלה להשבת מעמדה ותפקידה. המזמור נחתם (שורות 122-135) בהדגשת תכונותיה השמימיות של האלה.

ידוע גם המזמור שכותרתו, על פי השורה הראשונה שלו, "אִנ – נִנ – שַׁ – גֻר – רָּ" (= הגבירה בעלת הלב האדיר) הקרוי בתרגום המדעי "שיר הלל לאִנַ – נָּ"[4], שתורגם תרגום מדעי לאנגלית בשנת 1976 לספירה המקובלת. המזמור בן 274 שורות, המביע את רגשות המשוררת לאלה שהיא חשה אליה קשר מיוחד ומתאר את יכולותיה ואת כוחותיה.

שיר הלל לאל הירח נַ – נָּ[5], והוא שיר הלל קצר (בן 62 שורות בלבד) לאל נ – נ, האל המגן של אֻר, והאל אליו התקדשה אֵנ – הֵדֻ – אַנַ. המזמור מספר על מעמדו המיוחד של האל בין האלים וניתן ללמוד ממנו על טכסי פולחן שנערכו במקדשים לאל המגן של המקדש והעיר שבה נבנה.

השיר שכותרתו על פי השורה הראשונה שלו "אִנ – נִנ – מֵ – הֻשׁ – אַ" ׁׁ(= הגבירה בעלת הכחות האלהיים והתבונה השמימית הנוראים) והוא תיאור המאבק בין האלה אִנַ – נָּ ובין ההר אֵ – בִהְ ונקרא כך בתרגום המדעי[6]" ובו מתואר המיתוס השומרי על המאבק של האלה בהר והריסתו. אף הוא שיר הלל לאִנַ – נָּ ולמאבקה ברוע.

שירי ההלל למקדשים: 42 שירי תהילה באורכים שונים, שאינם מופנים לאל או לאלה אלא למקדשים עצמם בכל עיר, בכל רחבי המלכה, ובהם המקדשים בערים המרכזיות של הממלכה: אֵרִדֻ, סִפַּר, וערים נוספות. שירי הלל אלה נמצאו רשומים, מועתקים, על פנישלושים ושבעה לוחות חרסית באֻר ובנִפֻּר, מתוארכים, רובם, לתקופת השושלת השלישית של אֻר[7] ותקופת בבל הקדומה (השושלת הראשונה של בבל)[8] ומוכרים בשם "מזמורי הדת (שירי ההלל הדתיים) השומריים למקדשים"[9]. זהו קובץ ראשון מסוגו ואֵנ – הֵדֻ – אַנַ עצמה, בחתימת קובץ המזמורים האלה כותבת: " מחברת אסופת לוחות אֵלֶּה היא אֵנ – הֵדֻ – אַנַ . מלכי, משהו נוצר, שאיש לא יצר לפני כן, ׁהקובץ תורגם תרגום מדעי לאנגלית בשנת 1967 לספירה המקובלת.

קיים מזמור נוסף הקשור לשמה של אֵנ – הֵדֻ – אַנַ , והוא נכתב על ידי משורר עלום שם, ממנו עולה כי דמותה התקדשה למעמד אלה לאחר מותה.

פריט מתוך האַסְטֶלִי של המלך אֻר נַמֻּ[10], המראה את סמל אל הירח, נַ– נָּ (סִנ, סֻ – אֵנ, אשִׁמ-בבר) ככח המגן על העיר ארכ.

החוקרת ג'ואן גודניק ווסטרהולץ תרגמה שתי יצירות נוספות אשר לדעתה קשורות באנ – הד – אנ. האחת הנה שיר שעל פי השערתה של החוקרת חברה היא עצמה על תפקיד הכהן הגדול לאל לאל הירח, אליו הוקדשה; והשנייה שיר שהוקדש למשוררת לאחר מותה, כאשר הוענק לה מעמד של ישות על אנושית והיא זכתה להאלהה אשר נכתב על ידי לבלר (סופר) עלום שם: "היא זורחת; הכהנת הגדולה שנבחרה לתפקיד הטהור והשמימי; אנ – הד - אנ; מי יתן ותעביר את תפילותיך למקדשו של אנ – כ; היא הראויה לאל הירח; גאוותי". מילים אלה מביעות רעיון שפותח גם בדתות המונוטאיסטיות ובמיוחד בנצרות, לפיו האדם זקוק למתווך שיעביר את תחינותיו ובקשותיו לאל, מעבר לצורך הקיומי שלו האדם ראוי שיפענח עבורו את רצון האל על פי אותות וסימנים ונחה אותו בדרכו לאושר ולמימוש העצמי, תפקיד שקיבל על עצמו המנהיג הרוחי של בני האדם מאז פתחו את תודעתם על מקומם ביקום והקשר שבינם לבין כחות הטבע ומה שמניע כחות אלה.

הערות:

[1] Leick, Gwendolyn. "Sex and Eroticism in Mesopotamian Literature" Routledge, London, 1994 p. 65

[2] וכך גם אלות מלחמה רבות, מעמק האינדוס, דרך מסופוטמיה, העמים השמיים, מצרים וגם יוון ורומי.

[3] קשירת כתרי הלל לאלה על ידי מזמורים ותפילות. ר' תרגום לאנגלית וגם וגם מקור ותרגום

[4] ר' תרגום לאנגלית

[5] ר' תרגום לאנגלית וגם וגם

[6] ר' תרגום לאנגלית וגם ההר מזוהה עם ליד העיר שיח' אבראהים בעיראק של ימינו.

[7] תקופת השושלת השלישית של אר (המאות 21-20) באה אחרי תקופה של שלטון זר, שלטון הגותים, שפלשו לדרום מסופוטמיה מהרי הזגרוס והקימו בה שושלת שלטון. הייתה זו תקופה של פריחת התרבות ועידונה. המלך הראשון של התקופה היה אֻר - נַמֻּ שמרד בשליט הגותי בעיר אֻרֻכּ, ואשר בנו ויורשו שֻל – גִי גם היה הראשון שהכריז על עצמו לא רק כמלך בחסדי האלים אלא כאל והיה הראשון בתולדות האנושות שהקים צבא מקצועי לתמוך בו. המנהל של השושלת השלישית של אר התבסס על מורשת הממלכה האכדית, ובעיקר על מינוי שליטי ערים - ממלכות שיתמכו בשלטון המרכזי, ממקורבי המלך ובני משפחתו. השושלת הגיעה לקצה לאחר פלישת בני עילם, מאזור דרום מזרח עיראק של ימינו, כיבוש דרום מסופוטמיה על ידם, והקמתה של ממלכת בבל בצפון מסופוטמיה.

[8] האזכור המוקדם ביותר של בבל הוא בלוח חרסית המתוארך לתקופת מלכותו של סרגון מלך אכד, (שנת 2400), שקבע אותה כבירת ממלכתו. לאחר זמן, ועם בניית הבירה אכד, ירד כחה של בבל ואוכלוסייתה התמעטה, ובמשך מאות שנים היא הייתה רק עיר שדה. במשך כמה דורות יוּשב אזור בבל בידי שבטים ממוצא שמי, בני האמורי, שהלכו והתבוללו באוכלוסייה המקומית ובכלכלת הארץ. במחצית המאה ה 19, השתלטו האמורים על כל החבל הצפוני של מסופוטמיה, ובשנת 1850 לערך ייסד המלך האמורי שֻׁמֻ - אַבֻּ את השושלת האמורית, ובנו שֻמֻּ-לַ‏-אִל, קבע את בבל כמרכזו, בירתו, ויצר כך את ה"שושלת הבבלית הקדומה (הראשונה)". לאחר כמאה ושלושים שנה התבססה השושלת ועם עלייתו שלטון של חַמֻּ - רַבִּ הורחבו גבולותיה דרומה עד כי התמוטט שלטון בני עילם בדרום וכל הארץ אוחדה תחת שלטון בבל. במאה ה 16 נכבשה הממלכה על ידי החתים והעיר נהרסה. אז עלו על כס השלטון בבבל בני קס (כַּש), שפלשו לאזור מהרי הזגרוס, והקימו מממלכה ששלטה באזור במשך 400 שנים, שאז נכבשה שוב על ידי בני עילם.

[9] ר' תרגומם לאנגלית.

[10] על האסטלי של המלך אֻר – נַמ