שיריה של ֵ – הֵדֻ – אנָּ הם ניסיון נחשוני לסייע בארגון סדרי פולחן על אזוריים, ביצירת מערך של טכסי פולחן כוללים ובעלי סדרים המבטאים את האמונות והדעות של בני האדם שחיו במסופוטמיה. ידוע כי בני האדם בכלל, ובמסופוטמיה גם כן, הושפעו מתרבויות עתיקות יומין במרחב הידוע להם, מעבר לגבולות ההשפעה של כל עיר מדינה, ואחר כך של הממלכות. כשקמו ערי מדינה וכל אחת מהן נשענה על שטחי חקלאות לקיומה וניצלה את מיקומה הגיאוגרפי לפיתוח כלכלי, ולעתים גם תוך מאמק בשכנותיה, עדיין חשו בני האדם כבוד הדדי לכל האמונות האלה, עמם נפגשו, וחיפשו את המשותף ביניהן, במיוחד מפני שכחוט השני עוברים בהן רעיונות אוניברסאליים ועל זמניים, מהימים שבהן היו בני האדם לקטים – ציידים ואחר כך יושבי קבע, שבהדרגה גם פתחו את החקלאות המכוּונת, על כל השינויים שחלו עקב כך במבנה החברתי והמדיני. ועם זאת, פלישתם של השומרים חוללה מהפך בתפישות אלה, מפני שהם השליטו בכח הזרוע את שלטונם, ואת מערך האמונות שלהם, על עמים בעלי תרבות שונה ומוצא אתני שונה. אמנם, בהדרגה, נוצרה זהות בין המיתוסים של השומרים למיתוסים של העמים במרחב שבו שלטו, אך העולם לא היה עוד כבימי קדם. את הדבק החברתי והתרבותי, שבעבר הלא רחוק החליף את קשרי הדם של כל חברי הקבוצה, החליפה נעתה אמנות לשליט שכל הבעת אי שביעות רצון מדרך שליטתו כמוה כמרד שדינו מוות. את המקדשים, מרכזי התרבות שנבנו על ידי בני האדם כדי לבטא את הקשר שבין יושבי המקום ואת רגשותיהם כלפי הטבע וכחותיו, בכל עצמת יכולותיהם וידיעותיהם, החליפו מבנים מפוארים שנבנו על כתפי העמלים בחברה מעמדית.
השינוי בחוויה הדתית של בני האדם, שחל בהדרגה לאחר התיישבות הקבע והמהפכה החקלאית בתקופה הניאוליתית והקמת ישויות מדיניות על אזוריות בנות תרבות אחת, הנאבקות זו בזו בכח על אדמה ומקורות מחיה, ומורשת שלטון זר שפלש בכח צבאי למרכזי תרבות עתירי ידע ומעשה, באה לידי ביטוי ביצירותיה של אנ – הד – אנ בצורה ברורה. ניתן לאבחן את השינוי הזה, מהתקופה שבה חוו בני האדם את האלוהות ישירות ואת מקומם בטבע כחלק מהבריאה כולה, תקופה בה כל העולם היה אלהות שהתגלתה בבריאה כולה, דרך תפישת בני האדם את עצמם כיצורים בעלי זכויות יתר בעולם, כמין שנברא כדי לשלוט בעולם ובאוצרותיו על בעלי החיים שבו, שנתנו לו לקיומו. בימיה של המשוררת כבר הפך השינוי הזה לתפישת אלוהות חדשה, וייעוד האדם קיבל משמעות אחרת בכל הקשור למקומו בעולם המוחשי ותפקידו כיצור שנברא על ידי כוחות על השולטים בעולם זה, ומכאן גם תפקידו וייעודו בכל הקשור לעולם הכחות העל אנושיים והבלתי מוחשיים.
להוויה הזו, ההוויה של התקופה הכלקולית, תקופת המתכות, עולם המגבש עמדות חדשות כלפי האלים והכוחות השולטים בחיי כל פרט ובעולם כולו, נולדה אנ – הד - אנ. לא היה זה עוד עולם שבו ההפריה ההדדית בין קבוצות של בני אדם באה לידי ביטוי בלמידה משותפת, בפיתוח הדדי של כלים וטכנולוגיות לטובת כלל האנושות, וגם העברת טובין וסחורות מאזור לאזור מתוך חופשיות ורצון; עולם שהתקיים לפחות 200000 שנים לפני פלישת השומרים לעמקי הנהרות. היה זה עולם שבו כבר התבסס הקשר בין בני האדם ששכנו במקום מסוים, ומספרם גדל, לא על קשרי משפחה והכרות כי אם על תרבות משותפת וטכסי תרבות. עולם שבו בני האדם ראו עצמם כשליטי היקום אך כפופים לכוחות על, עולם שבו פיענוח חוקי היקום לא נעשה כדי להבינם ולהשתמש בהם נכונה כדי לקדם את החברה אלא כדי להבין את רצונות כוחות העל האלה, להעניק להם את רצונם כדי להתקיים בעולם תחת שליטתם המוחלטת, במטרה לקדם את האינטרס האישי (הקבוצתי – מדיני). זאת ועוד, כפי שכבר נזכר לעיל, עולם שבו הרצון לאחד את האמונות המקומיות לכדי מערך אחיד, לא בא כדי להדגיש את היותם אוניברסאליים אלא כדי להשליט תרבות אחת ושלטון אחד, שלטונו של החזק.
שיריה מספרים על מבנה מדוקדק ומוקפד של פולחן שלו שורשים עתיקי יומין, של מיתוסים שהועברו בעל פה[1] ובהם כל המידע וכל המענים לתהיות ולשאלות האדם על היקום והתנהלותו, של תלות בני האדם בצורך לרַצות את הכוחות השולטים ביקום ואשר לא מובנים להם והם נתונים לחסדיהם ולעצמתם, אף כי הם מכירים את יכולותיהם, כמו משטר הכוכבים וחילופי העונות, משטר הרוחות ביבשה ובים, ועוד. היא מתארת, דרך תפקיד ויכולות האלים, את מקום איתני הטבע בחיי בני האדם וכיצד השפיעו עליהם: השטפונות, הסערות, הבצורות, התפישות השונות של כל אלה באזורים שונים; כי למרות הזהות הממובהקת של הכוחות האלה ברחבי העולם המוכר, הרי דגשים ומעמד של כל אחד, כפי שבא לידי ביטוי בתאור הישות העל אנושית, האל או האלה המופקדים על כח זה או אחר, הנו תולדה של האזור על מאפייניו הגיאוגרפיים והאקלים השורר בו, ושל תנאי החיים של התושבהמתגוררים בו[2]. היא מרגיעה את תושבי הערים הכפופות לשלטון הראשי כי מקדשיהם ואליהם המגנים עליהם הם חלק מפנתאון על אזורי, ולכולם מקומם ומעמדם, היא מפתחת את הרעיון לפיו לממלכה (מספר ערי מדינה שהוככפו לשלטון אחד ותמכו בו כלכלית ואחר כך גם שטחים נוספים של עממים ושבטים ששכנו בקרבה זו או אחרת ממקום השלטון המרכזי, בהתאמה לכחו הצבאי ולחולשתם שלהם) יש מערך ארגוני אחיד הן של הפקידות המנהלות והן של מערך הדת ונושאי התפקידים בו: כהן הממונה על ידי השליט, ללא קשר למקדש שבו הוא משרת, לעיר בה ממוקם המקדש הזה ולאל שלשמו הוקם: הכהן הזה, הכהן הראשי, הוא הסמכות הרוחית הראשית בכל הממלכה ורק הוא מבין את רצונות האלים ויודע לפרשם לבני האדם[3].
רודולף שטיינר, אשר בשלהי המאה התשע עשרה לספירה המקובלת, ביקש למצוא דרך לאחד בין עקרונות החשיבה המדעית לבין תחושות התפעמות דתית וקשר שבין האדם לתופעות הטבע[4], הבין שגבולות של ישות מדינית אינם חופפים את הגבולות התרבותיים והדתיים שלה. רעיונותיו מבוססים אמנם על הנתק שבין בני האדם לייעוד הטבעי שלהם, כפי שראו אותו אבות אבותינו ראשוני החקלאים, אך הוא ממחיש כמה השאיפה להעצים ממסד דתי, שראשיותיה בעולם שבו פעלה אנ – הד – אנ, הרחיקה את בני האדם, המקיימים טכסי דת, מהמהות הראשונית של התהיה על מקום האדם ביקום ויחסיו עם הטבע.
אכן, מתוך קריאה בכתבי המשוררת, עולים רעיונות העבר הלא רחוק, העבר של נוודים לקטים, העבר של בני אדם המבקשים לפענח את חוקי היקום, להבינם ולנסות לנהוג כך שלא יפגעו בהם ואפילו יתמכו בהם מול רעיונות חדשים הנוצרים עקב הצורך לחיות יחד, בני תרבויות שונות ולאומים שונים, במסגרת מדינית אחת. בנוסף, מתח מתקיים בשיריה גם בין המערך האמוני החדש, על הפנתיאון שלו, המציג אחידות דתית בכל העולם (עולמה), קובע כללי התנהגות ברורים ומחייבים לאדם, ומעניק לכל אל תפקיד בחיי בני האדם; לבין התפישה כי קיימת ישות על אנושית שלה כל הכח וכל העצמה, היא חלק מחיי האדם, היא חלק מהטבע ובאה לידי ביטוי בכל רגע ונמצאת בכל. חוקרת כתבי המשוררת Betty De Shong מדגישה זאת בדרך שבה מתוארת האלה אנ – נ בשיר ההלל שכתבה המשוררת ובשיר על מאבקה בהר אֵ - בִּהְ: האלה עוטה את בגדי האלים הקדומים, אלי בראשית, והיא מגלמת את כל הכחות, אפילו מתנגדת להחלטות האלים הראשיים ופועלת על פי דעתה וכופה את תוצאות מעשיה על האלים כולם[5]. ובכל זאת, כל פעלה הביא לתולדה של ממסד דתי המרחיק את האדם מהאל ומעניק למעמד של כהנים את הידע והתפקיד לקשר בין האל לבין האדם ולהסביר את רצונם, בדרך שנראית לעתים קפואה וללא רגש. מצד שני שיריה חושפים תהיות של אדם בעל רגשות דתיים עזים, כמעט אקסטטיים.
תולדותיה של אנ – הד – אנ מלמדים על תעצומות נפשה, על יכולתה לעמוד בקשיים ועל נאמנותה לרעיונות ולעקרונות, שחלקם אפילו חִדְּשָה. שיריה מלמדים על כשרון, דמיון ויצירתיות, שהרי מכלול האפוסים והיצירות העומדים היום לרשותנו להכרת האמונות של שומר ואכד, ואחר כך בבל, לא נערך עוד בימיה[6], והיא, ששאבה ממורשת שחיה ופעמה בקרב בני העם, מהווה חוליה חשובה בהבנת מקום הדת בתרבויות העולם העתיק, והשפעת מקומה זה עד ימינו. היא עצמה מנסה למצוא משמעות בסבך הממסד הדתי שהנה חלק ממנו ואפילו ממקימיו, היא עצמה מתמודדת עם הקושי שבין שאיפתה לחלוק כבוד לכל האלים על מעמדם ותפקידם לבין הקשר שהיא חשה כלפי אלה אחת. שיריה ממחישים את המורכבות של התפתחות החשיבה האנושית בכלל ושל היותה תלוית הקשר מדיני ותרבותי, ובכך דווקא חשיבותם. היא חושפת אמיתה ידועה: לנפש האדם לעתים שני היבטים המנוגדים זה לזה ונאבקים זה בזה, כשם שלאלה אנ – נ שתי ישויות שלכאורה מנוגדות זו לזו: באחת מודגשים החסד האהבה והרוך ובשניה העצמה הזעם ושאפת נקם. כך גם במעשי בני האדם באה לידי ביטוי מורכבותם הפנימית. אנ - הד - אנ, כאבותיה הקדומים מביטה אל נבכי נפשה ומעלה על הכתב את תחושותיה ומבקשת מזור או הסבר לכאביה, אך נאלצת לחיות על פי אמות מידה שונות גם להםם היא מחויבת תוקף מי שהיא. היא אמנם מוצאת נחמה בכך שפעילותה תרמה לחיזוק מעמד בני משפחתה אך ברמה האישית לכאבה אין מרפא. גם בכתבה את רגשותיה היא נאלצת לעתים להסתירם אחרי מעטה של הענקת כבוד לכל האלים, של הענקת מקום במערך הדתי לכל הערים על מקדשיהם, לא מתוך הסובלנות הקדומה של אבות אבותיה, אלא מפני שבני אדם חיים עתה במערכת חברתית מסובכת יותר ונאלצים לעתים להסתיר את כוונותיהם דווקא כדי להשיג את מטרותיהם. ואולם, רק חלק ממטרות אלה יושג כך, שהרי האישה המספרת על רגשותיה וחרדותיה ועל דמעותיה וכאבה, אין בינה לבין הנסיכה רבת המעלה הדורשת כבוד בשל מעמדה ותפקידה, ולא כלום.
הערות:
[1] אפשר שהמיתוסים השומריים כבר הועלו על הכתב בזמנה של המשוררת אך לוחות חרסית המתארות את המיתוסים האלה, אשר בוודאי גם הם התפתחו בהדרגה שהרי יש בהם מאבקים פוליטיים ואחרים המרמזים על חיים בתקופת הממלכה השומרית, שרדו רק מתקופות מאוחרות יותר וניתן לשער שדעותיה של המשוררת ורעיונותיה השפיעו על מספרי המיתוסים האלה עד להעלתם על הכתב מאוחר יותר.
[2] לכן, למרות ההבדלים בין האלה השומרית אנ – נ המזוהה יותר עם ההגנה שבכח המלחמתי ועם הפריון והאהבה ומיוצגת על ידי כוכב נגה מאשר עם הפיריון והתשוקה והכח להרוס שמעניק לה נשקה של האלה המקבילה השמית אשתר, הזיהוי בין השתים, בכח העט של אנ – הד – אנ הפך את אנ – נ ללוחמנית והדגיש את מעמדה כאלת המלחמה והפיא=ריון ולאו דווקא האהבה וההגנה.
[3] ר' להלן על רתימת הדת ומוסדותיה להעצמת כח המלך
[4] והוא אכן אחד מהוגי התנועה האנתרופוסופית המנסה להסביר את עולם הרוח והתנהלות הבריאה, ופונה להבנה של האדם כדי שחזרתו לרוח תהיה מתוך בחירה מודעת ו"הבנה של העולמות העליונים". היא נוגעת בתחומים רבים, החל מתורת הנסתר והדרך לידע האדם על פיה, דרך פסיכולוגיה, דתות, חינוך, חקלאות, ביולוגיה, וכלה באדריכלות ובהגות בתחום המשטר המדיני. וזאת כדי שהאדם המודרני, איש המדע, יוכל ל"שוב" לעולם הרוח ובכך להגשים את הווייתו כאדם על האדמה ואת תכליתו בבריאה. רעיונות אלה זכו לביקורת קשה, במיוחד מפני ששטיינר עצמו ניתק מהתרבות החוקרת ממנה צמח ונטה אל המיסטיקה והתיאוסופיה.
[5] ר' להלן על האל העליון מקור הכל.
[6] גם אם חלק מהמיתוסים והאפוסים הועלו על הכתב כבר בתקופה קדומה זו הם לא הגיעו לידינו אלא בלוחות חרסית שנכתבו זמן רב אחרי ימיה של אנ – הד – אנ. יתכן לפיכך שיש לה תרומה אדירה לנוסח ולגרסאות של המיתוסים על ההאלים שהועלו אחר כך על הכתב.