המושג "אל אישי" (personal god), שנזכר כבר לעיל, משמעו אלהות עמה ניתן ליצור קשר כמו עם מישהו חי, למשל בן אדם, או ישות הנראית, נגלית בדמות אדם; בניגוד לאל שאיננו אישי כמו למשל מציאות אבסולוטית או ראיית האל כ"הכל". כך למשל אלהי העברים נתפש כאל אישי המדבר אל אברהם אבי האומה ישירות, בגוף ראשון, מראה רגשות שבני האדם מבינים ככעס, גאווה, חמלה ואהבה, ונגלה לבני האדם דרך מעשיו וליחידי סגולה גם בדרכים אחרות.
חוקר כתבי שומר, ת'ורקיד יקובסון סבר כי כתביה של אנ – הד – אנ מצביעים על כך שהיא התיחסה לאלים כאלים אישיים. הוא מזהה[1] בתקופת חייה של המשוררת, ובאלף השלישי בכלל, את האלים השולטים שפולחנם מביע תקווה כי יגנו על הערים ותושביהן מאויב המבקש להשתלט על עמקי הנהרות, כאלים שאינם אישיים ומשום כך ייחודה של אנ – הד - אנ. את אלי האלף השני לעומת זאת, הוא מזהה כאלים אישיים שאליהם פונים בני האדם כפרטים ומבקשים מהם השפעה על חייהם כיחידים וסיוע ועזרה להצלחה אישית שתלויה בהצלחת החברה כולה גם כן. באלף השני בני האדם פונים לאלים בכל נושא, סומכים על הנחיה שמימית וחמלה, ומחילת עוונות.
אם אכן כך הרי שאנ – הד – אנ מהווה את החוליה הראשונה בתפישת האלוהות האישית כי למרות שפעלה ביסס את הדת הממלכתית שיריה מביעים קשר אישי לאלים אליה היא פונה. עם זאת יתכן כי דווקא שמרה את היחס האישי לאלים של התרבויות שקדמו לתרבות השומרית, חברה שבה האדם ראה עצמו כחלק מהטבע. חששם של השומרים באלף השני מפלישות והצורך שהם מביעים בהגנה יתכן שהוא נבע מכיוון שהם עצמם ניצלו את חולשת התרבויות של עמקי הנהרות, בתקופת בצורת, ופלשו אליהן. לאמר: האל האישי הוא דווקא האל הבראשיתי וההיולי של בני האדם.
כך או כך, יצירתה של אנ – הד – אנ מעידה על תפישה אישית של האלים, לפחות אנ – נ ונ - נ. היא מתלוננת לפנים, היא דורשת מהם מענה, היא מתארת את יחיסיה עמם בהתרוממות רוח, ובעיקר, היא משמשת להם שופר על פני האדמה, להגדיל את מעמדם והשפעתם.
הערות:
[1] The Treasures of Darkness: A History of Mesopotamian Religion, Yale University Press, 1976