השינויים הפיזיולוגיים, שחלים במערכות הגוף כתוצאה מתהליך של אימון, ובעקבותיהם חל שיפור ביכולת של אחד או כמה ממרכיבי הכושר הגופני מכונים אפקט של אימון.
כאשר אדם בלתי פעיל מתחיל בפעילות גופנית, מהווה האימון עומס גדול מהרגיל (עומס יסף) הגורם לנזק פיזיולוגי בכל אותן מערכות, שעברו שימוש מוגבר בעת האימון. הרס זה מהווה מצידו, גירוי מוגבר להתפתחות ובניה, שתפקידן להכין את הגוף לעמידה טובה יותר בעומסים דומים בעתיד (פיצוי יסף).
האפקט האימוני, פיצוי היסף בתגובה לגירוי (נזק) , אינו בלתי מוגבל. כאשר אימון או סדרת אימונים גורמים להרס הגדול מכושרה של התגובה הבונה, נכנס הגוף למצב המוכר בשם: "אימון יתר".
להלן תאור אפקט האימון, כפי שבא לביטוי במערכות הגוף השונות:
מערכת השלד:
o התעבות הסחוסים.
o התעבות והתחזקות של הגידים והרצועות.
o התחזקות העצמות.
מערכת השרירים:
o התעבות סיבי השריר.
o עליה ביכולת האירובית והאנאירובית הבאה לביטוי בעליה במספר האנזימים והמיטוכונדריה בתאי השריר.
o עליה ביכולת לאגור גליקוגן בשרירים.
o עליה במספר הנימים בשרירים. כלומר אספקת דם טובה יותר לשרירים.
מערכת הלב וכלי הדם:
o עליה בנפח הלב והתעבות שריר הלב = גידול בנפח הפעימה.
o עליה בתפוקת הלב המרבית.
o התרבות של כלי הדם הכליליים ויצירת קשרים ביניהם = עורקים עוקפים / קולאטרליים.
o ירידה בדופק בזמן מנוחה ובזמן מאמץ תת - מרבי נתון = הלב מתאמץ פחות.
o עליה בנפח הדם ובכמות ההמוגלובין בדם.