סוף דבר

לפניכם קטעים ממאמר, המבטאים את התחושות המתלוות לעיסוק הקבוע בפעילות גופנית ובספורט.

משהגעת למסקנה שהניצחון אינו הכֹל – הפכת למנצח!

בניגוד מוחלט לכך ראה ד"ר שיהאן את הגוף כאמצעי, כמעט חסר-תחליף,להגעה לרמות הגבוהות ביותר של הכרה פנימית, מודעות קיומית, והתעלות נפשית - רוחנית .

בהקשר דומה כתב, כי "הכפייתיות שבריצה היא בעצם כפייתיות בחתירה למיצוי מימושם של החיים".

עם זאת , את כתיבתו (וגם חלק מהרצאותיו) השתדל לבצע סמוך ככל האפשר לסיומו של האימון. לעיתים, בזיעה שעודה ניגרת, כאשר האדרנלין והאנדורפינים עדיין מסתחררים במחזור- הדם ומשרים יצירתיות,מקוריות,רהיטות-מחשבתיות ורגישות-"מתנות" שקשה לקבלן בכל דרך טבעית אחרת.

אבל ערכם של המאמץ והזיעה הכרוכים בריצה לא הסתכם לגביו רק בהיותם "אמצעי-עזר" למחבר האמור להשלים במועדם פרק, או טור אישי, ד"ר שיהאן ראה בהם הרבה מעבר לכך: כלים נפלאים המאפשרים לאדם להגיע אל פנימיותו, להעלות טרדות,תסכולים,כעסים,ושאר מצוקות, ולהשתחרר מרבים מהם, או למצער,לסיים את הריצה שלו ורגוע יותר.

" הזיעה מטהרת מבפנים",הוא אמר,"היא באה ממקומות שמקלחת לעולם לא תגיע אליהם".

משחזר לריצה, עשה זאת בכל מאודו.הוא אהב להתחרות והאב לנצח,התחרה כמעט בכל הזדמנות, ו"נתן את נשמתו" בכל תחרות. היה הראשון מבני ה-50- פלוס שירד מחמש דקות במייל(4:47), רץ 21 מרתוני- בוסטון רצופים. ולמרות מחלתו הקשה, לא הפסיק לרוץ עד כשנה לפני מותו! עם זאת,הוא הבין וחשוב עוד יותר,הקנה הבנה זו לכה רבים מקוראיו- שניצחון אינו יכול לבטא את מלוא עומקה של חווית הריצה. וכי בעצם רק " משהגעת למסקנה שהניצחון אינו הכֹל,- הפכת למנצח!".

בברכת "נפש בריאה בגוף בריא" ו - "הכושר מביא את האושר"

צוות החנ"ג

מועדון הספורט "הר וגיא"