,בוס יקר, אני כותב לך על מצוקתי
.ואם תראה אותי כותב, יכאב לך לראות אותי
,גופי כולו מכות כחולות, פניי אפורים
.ומלבד עיניי כל איבריי בגבס מכוסים
,בקומה העשירית היו אבני-בניין מיותרות
,ולפנות את כולן ביד היה לוקח שבועות
,אז לקחתי לי חבית גדולה וגלגלת בתקרה
.קשרתי החבל לאדמה וכך תליתי שם אותה
,תוך שתי דקות האבנים היו כבר בחבית
,ובשמחה ירדתי לאדמה, את החבל להתיר
,אך בפזיזותי שכחתי את חשיבותה של העובדה
.שחבית מלאה באבנים תהיה ממני יותר כבדה
,כששחררתי את החבל החבית צנחה כמו פיל
,ואני אוחז בחבל, נוריתי מעלה כמו טיל
,ולמרבה הצער במחצית הדרך לתקרה
.פגשתי שם את החבית בשיא נפילתה
,החבית שברה לי את הכתף ממש במכה אחת
,וכשהגעתי לתקרה, בגלגלת ראשי נחבט
,ובעוד אני תלוי שם ומקלל את קורותיי
.אבנים נשפכו מהחבית, עשר קומות מתחתיי
,אחרי שניות עשרות אבנים נשפכו כבר לרצפה
.וכשהייתי אני כבד יותר, התחלתי ליפול בחזרה
עדיין אוחז בחבל, התרסקתי בקול מרשים
.על האבנים שנשפכו ואז ראיתי כוכבים
שכבתי גונח על גבי וראיתי את החבית
,פוגעת בגלגלת, ועפה לה התחתית
,מטר של אבנים ירד עליי כמו במכוון
.ורק אז נזכרתי לעזוב את החבל המחורבן
,כעבור שניות מספר, נחתה עליי גם החבית
,ומאז אותו היום אני אוכל רק עם קשית
,בוס יקר אני כותב את המכתב הזה לך
.כדי שתבין למה לא באתי היום לעבודה
(במקור: Sick Note, שיר אירי. תרגם: רפאל בן-ארי)