חלום: הכל נעשה מעצמו...

מאת הרב שי שמעון כהן - תל ציון

פרשתינו מתחילה, כשמשה אוסף את עם ישראל, ומצווה אותם על שמירת השבת. דבר זה תמוה מאוד. הרי לא מזמן למדנו על מתן תורה, בו נצטוו ישראל (בן היתר) על שמירת שבת. אם כן, מה פשר האיסוף של עם ישראל, רק כדי לומר להם לשמור שבת?

כדי להשיב על זה, נדייק תחילה בלשון הפסוק "ששת ימים תעשה מלאכה, וביום השביעי יהיה לכם קודם". אין מדובר כאן בציווי "תעשה מלאכה", אלא כביכול בתיאור "תיעשה מלאכה". כאילו המלאכה נעשית מעצמה. זה כמובן חסר הגיון, הרי המלאכה לא נעשית מעצמה, כידוע. יש לעבוד ולעמול כדי שהמלאכה תבוצע?

הביאור הפנימי בזה, מלמד אותנו לגבי אופן עשיית העבודה. אכן, צריך לעבוד ולהתייגע, אבל לא צריך להיות שקוע בזה. את הראש יש להשקיע בדברי קדושה ורוחניות, ולדעת שהעבודה היא רק כלי לברכת ה'. מצד האמת, היה צריך להיות אסור לעבוד, כי ה' מחליט על הכל. רק שהתורה מרשה לנו לעבוד, ומצווה אותנו על כך, אך אין זה העיקר.

וזה מה שבא משה ללמד את עם ישראל. כשאדם שקוע באמת בעבודתו בששת ימי המעשה, קשה לו מאוד להתנתק מהכל בשבת. מדי פעם, יפלו לו מחשבות על עסקיו וכדו'. אדם שרוצה שיום השבת שלו יהיה כדבעי, עליו לדאוג לכך שגם בימות החול לא יהיה שקוע יתר על המידה בעניני החול.

(לקוטי שיחות א')