מאת הרב שי שמעון כהן - תל ציון
בתחילת פרשתינו, מדובר על היום השמיני למילואים. לאחר שבעת הימים בהם חנכו את המשכן, הגיע סוף סוף הרגע הנכסף, בו ירדה השכינה למטה, והחלה לשכון בקביעות בתוך בני ישראל, במשכן. בהמשך הפרשה, מתוארת פטירת בני אהרן, כתוצאה מהתקרבותם היתירה לה'. ובסוף הפרשה, מדובר על בעלי חיים האסורים באכילה, כולל איסור אכילת שקצים ורמשים. מה הקשר בין נושאים אלו?
בכלל, ימי המילואים הם ימים נעלים מאוד, בהם ירדה השכינה למשכן. בני אהרון שמתו, היו גם הם בדרגה רוחנית נעלית מאוד, עד שהם מתו מרוב קירבה ודביקות בה'. נשאלת השאלה, הרי שקצים ורמשים, הם דברים מאוסים ומגעילים, שלא צריך יותר מדאי יראת שמים כדי להירתע מהם. אם כן, מדוע מובאים ציווים אלו, דווקא לאחר ההתעלות הרוחנית של ימי המילואים ופטירת בני אהרן?
התשובה היא, שאי אפשר לסמוך על התעלות, ורגשות חיוביים. התעלות היא טובה ונעימה, אבל מצבי רוח הם משתנים ובלתי יציבים בטבעם. כדי לקיים תורה ומצוות בכל מצב, נדרשת דווקא קבלת עולו של ה'. אם לא, עלולים להגיע מהרגשות הנשגבים ביותר, עד לאכילת שקצים ורמשים חלילה....
(לקוטי שיחות א')
מאת הרב שי שמעון כהן - צפת
בסוף פרשתינו, ה' 'נכנס' לצלחת האוכל שלנו, ומדריך אותנו מה לאכול ומה לא. היום אנחנו רגילים להתייחס למאכלים השונים, כאילו הם צומחים על מדפי הסופר מרקט, אך במקור, ככל שמדובר על מזון מן החי, הרי אלו בעלי חיים שונים. התורה מפרטת, אילו בעלי חיים מותר לאכול, ואילו לא. ובקיצור, בעל חיים שמעלה גירה ומפריס פרסה, כשר לאכילה. בעל חיים שלא, לא.
סימני הטהרה, גורמים לטהרה? או שהם רק מוכיחים עליה? או במילים אחרות, הפרה כשרה לאכילה בגלל שהיא מפריסה פרסה ושוסעת שסע? או שסימני הטהרה נקבעו בה רק כדי שנדע שהיא טהורה (מצד עצמה! ובלי קשר לסימנים)?
שאלה זו נשמעת תיאורטית לגמרי. אבל יכולות להיות לה גם משמעויות הלכתיות. לדוגמא, יש כלל, שהיוצא מן הטמא טמא ומן הטהור טהור. דהיינו, שאם פרה למשל ילדה איזה חזירון קטן, הוא יהיה טהור, כיוון שנולד מבעל חיים טהור. אם סימני הטהרה נועדו להוכחה בלבד, זה מובן והגיוני. כיוון שידוע לי מהיכן הגיע חזיר זה, אין לי צורך בסימני טהרה עבורו. לעומת זאת, אם סימני הטהרה גורמים לטהרה, בעל חיים זה טהור אף שאין לו סימנים, ואף שההגיון דורש שהוא יהיה טמא. ובכן, יש כלל שאסור לשחק באוכל טהור. אך כלל זה נאמר רק על בעלי חיים שטהורים מצד ההגיון, ולא על בעלי חיים שההגיון מחייב לאוסרם. ממילא, האם יהיה מותר לשחק בחזיר הקטן? זה יהיה תלוי בדיוק בשאלה שהוזכרה לעיל. אם הסימנים גורמים לטהרה, יהיה מותר לשחק בו. אם הם משמשים להוכחה בלבד, יהיה אסור.
אז מה האמת? מלשון הפסוק נראה, שהסימנים גורמים לטהרה "את החזיר כי מפריס פרסה הוא... והוא גירה לא יגר טמא הוא לכם". שאין את סימני הטהרה, לכן הוא טמא.
יש גם הוכחה יותר מעניינת, מהגמרא שאומרת שתרנגול האגם אסור, ותרנגולת האגם מותרת. יש מסבירים, שהכוונה לשני מינים שונים בתכלית. אבל יש גם הסבר, שאכן זהו עוף יחודי, שהזכר טמא בו, והנקבה טהורה. על כך שואלים, שהרי 'היוצא מן הטהור טהור'? ומתרצים, שהגוזל אינו יוצא ישירות מהאם הטהורה, אלא בוקע מהביצה. תירוץ זה מובן, רק אם הכלל אינו הגיוני (כי סימני הטהרה גורמים לטהרה, כדלעיל), ולכן אין להרחיבו. אך אם זהו כלל הגיוני, כי אין צורך ב'חותמת' של הסימנים, מה זה משנה אם הגוזל בוקע מביצה או ישירות מהאם, סוף כל סוף ברור לנו מה מקורו? מכאן ראיה, שאכן סימני הטהרה גורמים את הטהרה.
(לקוטי שיחות א')