מאת הרב שי שמעון כהן - תל ציון
בסיום הפרשה הקודמת, למדנו על זעקת משה רבינו אל ה': "למה ארעותה לעם הזה, למה זה שלחתני!". בתגובה עונה לו ה' בתחילת פרשתינו, שגם האבות - אברהם יצחק ויעקב, עברו נסיונות רבים, אך הם לא התלוננו, ולא שאלו שום שאלות.
נשאלת השאלה, הרי דרגת משה רבינו, נעלית יותר מדרגת האבות. משה הוא השביעי לאברהם אבינו, והרי כל השביעין חביבין. אם כן, כיצד יתכן שהאבות לא שאלו על הנהגת ה', ואילו משה רבינו שאל?
ובכלל, הרי כל דבר בתורה, נושא איזה מסר עבורנו. אם כן, כאן התורה באה ללמדנו, שלא להיות כמשה, אלא דווקא כמו האבות. ובכן, האם מישהו מעלה על דעתו, שלאדם בן זמנינו יש דילמה האם להיות כמו האבות, או רק כמו משה רבינו?
התשובה היא, שדרגת משה רבינו היא חכמה. לכן דווקא על ידו קיבלנו את התורה, שהיא חכמת ה'. לעומת זאת, האבות מקבילים למידות. אברהם היה נדיב וגומל חסדים, יצחק נרתע ונזהר מאוד מכל שמץ של רע, ויעקב שילב את שני סוגי העבודה האלו יחד.
זו הסיבה שמשה רבינו שאל שאלות. כי השכל מטבעו שואף להבין, ואם אינו מקבל הסברים הדבר מפריע לו. על כך ענה לו ה', שלפני מתן תורה נדרשת דווקא קבלת עול. יש לעשות את רצון ה' בלי שאלות וקושיות, ודווקא כך נזכה בעזרת ה', לגאולה השלימה!
(לקוטי שיחות ג)
מאת הרב שי שמעון כהן - צפת
את הפרשה הקודמת סיימנו, בנימה לא אופטימית במיוחד. אל תאשימו אותי בזה, אפילו משה רבינו 'נדבק' ביאוש של עם ישראל, ובא לה' בטענות למה הוא שלח אותו בכלל, אז ברור שהמצב לא כל כך מרנין.....רק בפרשה שלנו, העסק מתחיל לזוז. פרעה מקבל מכות, ומתחילים לראות את האור בקצה המנהרה.
נשים לב, שבתחילת הפרשה, משה מגיע לבני ישראל עם מסרים חיוביים מה', על כך שהגאולה קריבה ובאה. אבל לא היה די בזה.בני ישראל לא רק שהתקשו להאמין, הם בכלל לא הצליחו לשמוע את משה, ובלשון הפסוק "ולא שמעו אל משה". רק כשהמכות התחילו להתעופף, כולם קלטו שסוף סוף, יוצאים מהבוץ! מסתבר שגם כשהכל שחור, לפעמים צריך רק כמה מכות, והכל נראה אחרת לגמרי....
המכה הראשונה הייתה מכת דם. זו המכה שבישרה את המהפך. כל המים שביאור, הפכו לדם. אנחנו באמצע החורף, ואנחנו יודעים מה זה מים. גשם, קור, רוח... דם זה בדיוק להיפך. בלשון הפסוק, הדם הוא הנפש. לא לחנם הדם הוא אדום, כי הוא מבטא חום ואנרגיה.
וזה בדיוק המסר של מכת דם. כדי לצאת ממצרים, צריך לקחת את הקרירות, ולהפוך אותה לחום. צריך לעשות בשמחה ובהתלהבות, זה בדיוק מה שנדרש, כדי לצאת ממצרים. לפעמים אפשר לחשוב, הרי אני עושה בדיוק מה שאני צריך לעשות, אז מה זה כבר משנה אם אני עושה בהתלהבות או באדישות?! אבל זה לחלוטין לא נכון, כי לא יתכן וואקום בלב האדם. אם הוא לא מתלהב ממעשים טובים, אז הוא יתלהב ממעשים פחות טובים.
אומרים, שהיצר הרע הוא מאמין גדול... לפעמים, אדם רואה נס גלוי, ולא מתרגש. מה, ה' יכול לעשות גם דברים הרבה יותר גדולים.... זה כמובן נכון, אבל זה לא נובע מאמונה חזקה מדאי, אלא מעצת היצר, לקרר את האדם. צריך להתלהב, להתחמם, וכך נצא ממצרים.
במאמר המוסגר נוסיף, שהמכה השניה הייתה הפוכה בדיוק. הצפרדעים, שבטבעם הם יצורים קרירים שוכני ביצות, נכנסו לתנורי מצרים, וחגגו שם. זהו השלב השני בעבודה, לקרר את ההתלהבות, מדברים שליליים. אבל השלב הראשון כדי לצאת ממצרים, זה להתלהב, להתחמם, וכך להתרומם!
(לקוטי שיחות א)