מתעקשים לתת

מאת הרב שי שמעון כהן - תל ציון

י' שבט, הוא יום רציני מאוד. זהו היום בו נפטר אדמו"ר הריי"ץ, חמיו של הרבי הנוכחי של חב"ד. מן הראוי אם כן, לקראת יום גדול זה, להתבונן מעט במה שניתן ללמוד ממנו.

כמובן, יש דמיון רב בין כל שבעת אדמו"רי חב"ד, ומסורתם הרוחנית. אך יחד עם זאת, לכל אדמו"ר הייתה גם יחודיות משלו. והייחודיות של אדמו"ר הריי"ץ, התבטאה במעשיות שלו. הוא לא הסתפק ברעיונות תיאורטיים מופשטים. אלא פעל בכל כוחו, כדי להיטיב לכל יהודי בפועל ממש. גם אם אותו אחד נמצא במצב נמוך ביותר, ואפילו אם כלל אינו מודע למצבו הנחות - התאמץ אדמו"ר הריי"ץ להיטיב לו.

בזה יש שתי מעלות. ראשית, כמובן אהבת ישראל הוא ערך נעלה בפני עצמו, בלי שום תנאים. אך בנוסף, על ידי שמטיבים לאדם, הוא רוצה גם כן להשיב טובה, וכך אפשר להשפיע עליו יותר בקלות, כדי לשפר גם את מצבו הרוחני. כך מצינו גם אצל משה רבינו, שרק לאחר שכבק את השטחים הקרובים לארץ ישראל, רק אז התפנה להוכיח את ישראל על עבירות שעשו. כי אכן, דווקא לאחר שמיטיבים עם אדם, קל לו יותר לקבל ביקורת. מלבד זאת, יש עוד היבט. כשיהודי עושה טובה ליהודי אחר, אין ספק שהוא מקיים מצווה. לעומת זאת כשהוא מותח ביקורת וכדו', יתכן והוא סתם נהנה להכעיס ולפגוע. לכן, עדיף להרבות בעשיית טוב, ולצמצם את התקיפות והביקורתיות.

גם אנו צריכים ללמוד מאדמו"ר הריי"ץ, להשתדל להרבות בטוב. אמנם, צריך להזהר שלא להיות מושפעים מאנשים רעים, אך אין צריך להתרחק מהם, אלא אדרבא להיטיב להם בגשמיות, ועל ידי זה אפשר גם להיטיב להם ברוחניות. על ידי זה זוכים, שגם ה' ייטיב לנו, בכל מה שצריך.

(לקוטי שיחות א')

י' שבט – והגאולה השלימה

הרב מנחם כהן - באר שבע

בי' שבט התרחשו שני שלבים בדרך להבאת הגאולה: ביום זה 'נטלו המאורות' וביום זה גם 'נתלו המאורות'

יו"ד שבט הוא היום בו הסתלק האדמו"ר השישי של חב"ד – כבוד קדושת הריי"צ (רבי יוסף יצחק), בשנת תש"י. ביום ההילולא של צדיק, בכל שנה, עולה נשמתו למדרגה עליונה ביותר, שם היא מקבלת שפע אלוקי ומתרגמת אותו לברכה וישועה לכל מי שהיה קשור אליה בהיותה בגוף הצדיק. כאשר מדובר על צדיק שנקרא 'נשיא הדור' – מי שעל פי ספר הזוהר שרתה בגופו נשמתו של משה רבינו – מרעיפה נשמתו ביום ההילולא ברכה וישועה לכל עם ישראל.

אדמו"ר הריי"צ נקרא 'נשיא הדור'. עוד בחייו בעולם הזה פעל אדמו"ר הריי"צ להשראת גילויי אלוקות נשגבים ומיוחדים. כה נשגבים – עד כי בלתי אפשרי היה שיתגלו בשלמות במימדים הגשמיים של עולמנו. זו הסיבה הרוחנית לכך שלאדמו"ר הריי"צ היו קשיים בדיבור. הדיבור הוא הכוח שעמו גילה הרבי חידושי תורה שהכילו אורות אלוקיים מופלאים, ומכיוון שעולמנו הגשמי לא מסוגל כאמור להכיל כראוי את האלוקות, נוצרו הפרעות בכלי שגילה את האלוקות – כלי הדיבור (בדומה למשה רבנו שהיה "כבד פה וכבד לשון" (שמות ד, י) מסיבה כזו).

הסבר זה ניתן על ידי חתנו וממלא מקומו של אדמו"ר הריי"צ – הרבי מליובאוויטש מלך המשיח. הרבי גם הוסיף כי תפקידנו, כמי שחיים בדור שלאחר אדמו"ר הריי"צ להשלים את החסר ולגרום לכך שהשפע האלוקי הנשגב ישרה בגלוי בעולם. ובמילים אחרות: להביא את הגאולה האמיתית והשלימה בפועל ממש, שאז נזכה להשראה גלויה של המדרגות האלוקיות הגבוהות ביותר.

אצל אדמו"ר הריי"צ לקה בחסר הקשר בין רוחניות לגשמיות ולכן בסופו של דבר הסתלקה נשמתו מגופו. ייעודו של הדור הבא אחריו – הדור שהנו האחרון לגלות והראשון לגאולה – הוא לקשור בשלמות בין הרוחניות לגשמיות ולכן לא תתנתק הנשמה מהגוף.

בי' שבט התרחשו אפוא שני שלבים בדרך להבאת הגאולה: ביום זה 'נטלו המאורות' – מאורו של אדמו"ר הריי"צ ניטל ומאז הוא משפיע עלינו ברוחניות בלבד, כנשמה ללא גוף, וביום זה גם 'נתלו המאורות' – מאורו של הרבי מלך המשיח שליט"א החל להאיר לנו בגשמיות, כנשמה בגוף דווקא.

לפני 25 שנים גילה הרבי כי החיבור בין רוחניות לגשמיות הגיע כבר אל רמת הסף הנדרשת כהכנה לכך שתבוא הגאולה השלמה ויושלם החיבור במלואו.

(מקורות: מדרש תנחומא, יתרו, ח. תלמוד בבלי סנהדרין צ"ז, ב. תניא, לקוטי אמרים פרקים מ"ב ומ"ד ואגרת הקודש סימנים כ"ז כ"ח. שיחת הרבי מליובאוויטש שבת פרשת בא תשנ"ב.)