מה הקשר?

מאת הרב שי שמעון כהן - צפת

בתחילת פרשתינו, מובאת מצוות שמיטה. לאחר שש שנות עבודת האדמה, מגיעה השנה השביעית, בה האדמה שובתת ממלאכה. אך בשונה ממצוות רבות אחרות, לגבי מצווה זו מדגישה התורה "וידבר ה' אל משה בהר סיני לאמר". זו הסיבה, שגם הפרשה נקראת פרשת בהר.

מדוע מדגישים שמצווה זו נאמרה בהר סיני? או בלשון רש"י "מה עניין שמטה אצל הר סיני"? מתרץ רש"י, שהדבר בא ללמדינו, שכל מצוות התורה עם כל פרטי הפרטים שבהם, הכל נאמר במתן תורה. מצוות שמיטה, מוזכרת כבר קודם, והחידוש כאן הוא הפירוט. אפשר היה לחשוב, שבמתן תורה נאמרו רק הכותרות, ואילו הפירוט נאמר לאחר מכן. לכן מדגישה התורה, שכל הפירוט נאמר במתן תורה.

אבל למה נבחרה דווקא מצווה זו? הרי לכאורה מדובר במצווה מאוד נישתית. מצווה שנוהגת רק בארץ ישראל ולא בחו"ל, מצוות שנוהגת רק אחת לשבע שנים, ומצווה שרלוונטית בעיקר לציבור החקלאי?

ההסבר הוא, שמצוות שמיטה באה ללמד עיקרון יסודי מאוד. מצווה זו היא מחזורית, שש שנות עבודה ושנה שביתה. שנות העבודה הם המסלול הפשוט והרגיל - עובדים, עושים מאמצים טבעיים, ומקווים לברכת ה'. השנה השביעית היא משהו אחר לגמרי - לא עושים כלום, ורק סומכים על ה'.

סדר העבודה הרגיל עבור יהודי, הוא המסלול הראשון (הנקרא גם "יחודא תתאה"). רק יחידי סגולה, יכולים להיות בטוחים שה' יתן להם את כל צרכיהם בלי שום פעולה מצידם ("יחודא עילאה"). מצד שני, לעיתים עלינו להתעלות לחלוטין מעל מציאות העולם, ולהישען לגמרי על ה'. זאת מלמדת אותנו מצוות השמיטה. אם כן, אין זו נישה כלל ועיקר...

(לקוטי שיחות א')