מאת הרב שי שמעון כהן - צפת
בפרשתינו, אנו מלווים את יעקב, בצאתו מבית אביו החמים והמוגן, ובהליכתו אל דודו הרמאי, שמנסה 'לעקוץ' אותו בכל דרך אפשרית, ולא אפשרית. בדרכו הוא שוכב לישון, וחולם כיצד ה' מברך אותו לפני המסע המסוכן. לפני השינה, יעקב מקיף את ראשו באבנים. וכפי שמבאר רש"י, שהוא עשה זאת, כדי להגן על עצמו מחיות רעות.
לכאורה, זה מפליא מאוד, מצד אחד, יעקב סמך על ה', אם כן, מדוע הוא היה זקוק להגנה על הראש? ולאידך, אם אינו רוצה לסמוך על ניסים, ולכן פועל בדרך הטבע, מדוע לא הגן על שאר הגוף?
התשובה, רמוזה בפסוק המפורסם: "יגיע כפיך כי תאכל, אשריך וטוב לך". הפסוק מדייק "יגיע כפיך", כי אכן האדם צריך לעבוד, ולעסוק בעניני העולם. אך אל לא להטריד בכך את ראשו. הוא צריך לעשות מה שצריך, אך בלי להיות שקוע בזה יותר מדאי. לכן, הקיף יעקב את ראשו באבנים, כדי לרמוז, שהראש צריך להיות תמיד מוגן, בהחלטה עיקשת (כמו אבן) שתפקיד הראש לעבוד את ה', ותו לא.
זהו גם מסר עבורנו. כאשר מתחילים שלב חדש בחיים, בדומה ליעקב שהלך לבנות את ביתו ולהינשא, יש לבנות בסיס איתן - של תפילה לה', כדי שלא להיות מושפע מהעולם יתר על המידה. צריך לעבוד, אך אין צורך להשקיע בזה את הראש, אלא רק את איברי המעשה - הידים.
(לקוטי שיחות א')