כח המספר

מאת הרב שי שמעון כהן - צפת

פרשתינו, מליאה במספרים. משה נצטווה לספור את בני ישראל, וכל הפרשה מתארת בפירוט רב, כמה אנשים היו בכל שבט. השאלה הנשאלת היא, מה זה כל כך חשוב? למי משנה, האם באותו זמן היו כך וכך אנשים בשבט ראובן (למשל), או מעט פחות, או מעט יותר?

באופן קבוע, הפרשה שלנו נקראת בתורה, לפני חג השבועות. זה רומז לנו את הכיוון לתשובה. דווקא ספירת בני ישראל, היא ההקדמה המתאימה לקבל את התורה.

מובא בספרים הקדושים, שספירת עם ישראל, נתנה להם את הכח, לעמוד מול כל העולם, ולא להתבטל לפניו. על פי הלכה, כאשר נופלת חתיכת בשר לא כשירה, לכמה חתיכות כשירות, היא מתבטלת, וכאילו אינה נמצאת, שכן הולכים אחר הרוב (כמובן יש בזה פרטים רבים, אך זהו העיקרון). עם זאת, כאשר מדובר במאכל שמחירו אינו לפי משקל (או נפח) אלא לפי פריט, הוא אינו מתבטל. שכן אופן התמחור שלו מצביע, שכל פריט חשוב בפני עצמו. כך גם בעניננו, בני ישראל נספרו, וזה נתן להם את החשיבות והתוקף, לעמוד מול כל העולם.

אך קשה, הרי המניין אינו יוצר את החשיבות, אלא רק מראה אותה. כיוון שהדבר חשוב, לכן סופרים אותו. אם כן, מדוע היו צריכים לספור את ישראל? הרי הם חשובים מצד עצמם?

התשובה היא, שזהו החידוש של מתן תורה, בו נצטווינו לקדש את העולם הגשמי, ולרומם אותו. לכן צריך שכל העולם יראה את חשיבותינו, וכך נוכל להשפיע עליו.

(לקוטי שיחות ד')