רשע אחד, ושלשה הסברים

מאת הרב שי שמעון כהן - צפת

באחד הקטעים המפורסמים שבהגדת ליל הסדר נאמר: "כנגד ארבעה בנים דברה תורה. אחד חכם, ואחד רשע, ואחד תם, ואחד שאינו יודע לשאול". אחת המצוות המרכזיות של ליל הסדר היא ללמד את דור העתיד - הבנים. ומכיוון שיש כמה סוגי בנים, יש ללמד לכל אחד לפי סגנונו, את אירועי יציאת מצרים.

הדבר המעניין והבלתי מובן הוא, החיבור בין החכם והרשע. הרי בפשטות, הבן הרשע מצבו גרוע ביותר, ואילו החכם מצבו טוב ביותר. מדוע מזכירים את שניהם זה לאחר זה ברצף? גם על פי תורת הקבלה אין זה מובן. מוסבר, שהחכם מקביל לעולם האצילות (שהוא הנעלה ביותר), ואילו הרשע מקביל לעולם העשיה (שהוא הנמוך ביותר, ושם קרובה הטומאה). ואילו הבן התם מקביל לבריאה, וזה שאינו יודע לשאול מקביל ליצירה. אם כן, מדוע שני העולמות המרוחקים ביותר, מוזכרים צמודים זה לזה?

יש הסברים פשוטים לשאלה זו. למשל, אפשר לומר שהבנים מוזכרים לפי סדר חכמתם (והרשע הוא אמנם רשע, אבל כלל לא טיפש...). אפשר גם לומר, שמזכירים תחילה את הקצוות, ואחר כך את מה שבאמצע. אנחנו ננסה להבין את הדברים, בצורה קצת יותר עמוקה.

ועוד שאלה קטנה. בתורת הסוד מבואר, שהארבעה כוסות ששותים בליל הסדר, מקבילים לארבעת הבנים. לפ זה יוצא,שהכוס השניה, עליה אומרים את עיקר ההגדה, היא כנגד הבן הרשע. איזה אבסורד, הרי לרשע אומרים 'אילו היה שם לא היה נגאל', אם כן, מדוע מקדישים לו את עיקר ההגדה?

הבסיס להסבר הוא, שבכל יהודי יש את נקודת החכמה. לכן לפני כל בן נאמר 'טחד', כדי לרמוז שבכל יהודי יש את ה'אחד' של 'שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד'. זהו ההסבר הראשון למה הוא נמצא ליד החכם, בזה נרמז שמצד עומק הנפש, הרשע והחכם שווים.

אך מי יכול לגלות את פנימיות הרשע? דווקא החכם. זהו ההסבר השני מדוע נמצא הרשע ליד החכם, כדי שהחכם ישפיע עליו ויתן לו את אור התורה. הבן התם וזה שאינו יודע לשאול, אינם מסוגלים לעשות זאת.

ויש גם הסבר שלישי. החכם, דווקא בגלל חכמתו, יכול יחסית ליפול בקלות. מבחינה זו, הוא קרוב לרשע. ודווקא על ידי שהוא משפיע לרשע ועוזר לו, ה' עוזר גם לו עצמו, ומציל אותו מהיצר הרע.

זהו גם התירוץ לשאלה האחרונה ששאלנו. כשאומרים לרשע 'אילו היה שם לא היה נגאל', אין הכוונה לדחות אותו משלחן הסדר, אלא להיפך. לרמוז לו, ששם במצרים, הוא לא היה נגאל, אבל בגאולה העתידה כולם ייגאלו. כמובן, הרשע אינו משתכנע בקלות, ולכן צריך להשקיע בו את מירב המאמצים והאנרגיה.

(לקוטי שיחות א')