מאת הרב שי שמעון כהן - צפת
פרשת השבוע, אמנם מסתיימת בנימה אופטימית, עם לידת אברהם אבינו - היהודי הראשון. אך פתיחת הפרשה, לחלוטין אינה אופטימית. בכל זאת, קשה למצוא קרן אור, כששואה מכחידה את העולם כולו, למעט תיבת עץ שמתנודדת על הגלים, ובה נמצאת שארית האנושות, ונציגות מינימאלית של עולם החי.
עם זאת, בפנימיות התורה מוסבר, שגם למבול הייתה זווית חיובית. חטאי האנושות לכלכו את העולם, והמבול בא לטהר אותו. לכן המבול נמשך ארבעים יום, כנגד ה40 סאה מים, שצריכים להיות במקווה טהרה. ה' הטביל את כל העולם, כדי לאפשר התחלה נקיה וטהורה.
מבול, אין כיום. ה' הבטיח לנו שלא יביא מבול לעולם שוב. אך מעין המבול יש בהחלט. זהו הבלבול של טרדות הפרנסה, ששוטף את מרבית בני האדם לעיתים קרובות. גם מבול זה, נועד לטהר את האדם.
כיצד זה יתכן?
המשמעות הפנימית של טבילה במקווה, הוא ביטול (האותיות שבמילה "טבילה", זהות לאותיות של המילה "הביטל"). האדם נכנס כולו לתוך המים, כך המים מכסים את כולו, והוא כביכול איננו. ביטול עצמי זה, מאפשר לו להתעלות, ולהתקרב לה'. כך גם טרדות הפרנסה, נועדו ליצור באדם התבטלות, שתאפשר לו להתעלות.
חשוב להבין, שטרדות הפרנסה אינן עונש, אלא יש להם מטרה וייעוד. וכאשר האדם מבין את המסר ומתבטל, הוא חוסך מעצמו טרדות נוספות...
(לקוטי שיחות א')