שמות

איזה עבודה אתה בוחר?

מאת הרב שי שמעון כהן - תל ציון

פרשת השבוע מסתיימת, כשמשה פונה לה' בטענה: "למה הרעות לעם הזה? למה זה שלחתני!" תשובת ה' לשאלה זו, מתחילה בפרשתינו, ונמשכת באריכות לתוך הפרשה הבאה. נקודת ההסבר האלוקי (על פי המבואר בתורת החסידות), שכדי להיות ראויים לגילוי של מתן תורה, היה עליהם לעבור את שלב ההכנה המייסר של מתן תורה.

יחד עם זאת, כל דבר בתורה הוא אמיתי. כך גם שאלה שבתורה היא נצחית, גם לאחר שכבר יש עליה תשובה. ובעניננו, השאלה "למה הרעות" היא שאלה תמידית ונצחית. אמנם צריך לעבור את השיעבוד, אבל אפשר היה להחליף את הכל, בשיעבוד רוחני.

כך גם בזמן הזה, אמנם אנו משועובדים לטרדות הפרנסה, אך יש באפשרותינו להיפטר מהם, על ידי טרדות לימוד התורה. כי עיקר טרדות הפרנסה, הם הבילבול וחוסר הידיעה מה צריך לעשות. ומעין זה קיים גם בלימוד התורה, כשהאדם שקוע בסברות שונות, ואינו יודע כיצד להכריע ביניהם.

כדי להמחיש זאת, נזכיר סיפור נחמד על אחד מגדולי ישראל, שאמר שיום השבת הוא היום הקשה ביותר עבורו. כי בימות החול, כאשר יש לו שטף של מחשבות וסברות עיוניות, הוא מתחיל להעלות אותם על הכתב, וכך יוצר סדר. אך בשבת הרי אסור לכתוב, ולכן נדרש ממנו מאמץ גדול, כדי להגיע להכרעה ברורה.

בדומה לזה, מסופר על האדמו"ר השני של חב"ד (אדמו"ר האמצעי), שכשהיה מלמד חסידות, אף שהייתה שוררת דממה, הוא היה אומר מידי פעם: "שא, שא". בזה הייתה כוונתו להשקיט את הנביעה הפנימית, ולאפשר הכרעה.

(לקוטי שיחות א')

לא זורקים את הילדים!

מאת הרב שי שמעון כהן - צפת

חומש חדש, פרשה חדשה, אבל העתיד לא נראה מרנין....

רק שבוע שעבר סיימנו את חומש בראשית, ובפיתחו של חומש חדש מתבקשת מידה מסוימת של אופטימיות. אבל מה נעשה, שבפרשה החדשה (כמעט) הכל נראה שחור משחור? בני ישראל שקועים במצרים, פרעה גוזר עליהם גזירות שונות ומשונות חדשים לבקרים, וקשה למצוא איזה כיוון נעים, בכל העסק.

אז נכון, באמצע הפרשה כבר מתחילה להסתמן תפנית חיובית, כשמשה נשלח על ידי ה' כדי לגאול את עם ישראל, ו(לאחר כמה סירובים )הוא מקבל על עצמו את התפקיד הלא פשוט, אבל עדיין הגאולה מתקדמת מדי מדי לאט... אפילו בסוף הפרשה, משה עצמו מתלונן לה' מדוע נשלח לגאול את עם ישראל, כאשר כלום לא זז בשטח. רק החל משבוע הבא, יתחיל העסק לרוץ.

אבל, גם מהפרשה שלנו יש הרבה מה ללמוד, או כמו שאומרים, לדעת את האויב.

באחת הגזירות המרושעות ביותר של פרעה, הוא מורה לעבדיו: "כל הבן הילוד היאורה תשלכוהו, וכל הבת תחייון". החלק הראשון מובן לחלוטין, במלוא משמעותו המזוויעה. אבל החלק השני... מה בעצם הוא בא להביע? לא מספיק להורות לעבדים המסורים להרוג את הבנים?

מסתבר, שפרעה היה רשע יותר מכפי שנראה במבט שטחי, ראשית, הוא ביקש להרוג פיזית, את הבנים. שנית, הוא ביקש להרוג את נפשם של הבנות. זו המשמעות של "כל הבת תחייון", אתם, המצרים, תקחו אחריות על החיים של הבנות. אתם תלמדו אותם כיצד לחיות, וכך תנתקו אותן מיהדותן.

ובקפיצה חדה לחיינו אנו. פרעה הרשע כבר מת ממזמן, וטוב שכך. אבל להיסטוריה יש נטיה לחזור על עצמה. יש דורות, בהם מנסים להשמיד אותנו באופן פיזי, ויש דורות בהם הסכנה המרחפת עלינו היא בעיקר מהכיוון השני. גם כיום, יש החושבים שיש בעיקר לדאוג לעתיד הכלכלי, גם אם לצורך כך יש להפנות עורף למסורת היהודית שלנו.

ואת זה עלינו ללמוד מפרשת השבוע. אין הבדל אמיתי, בין הכחדה פיזית, להשמדה מנטלית. תחילה יש להעמיק את המשמעות היהודית של חיינו וחיי ילדינו, ואחר כך אפשר להשקיע בתחומים אחרים, חשובים ככל שיהיו.

(לקוטי שיחות א')