מקץ

חלומות, שווא ידברו?

מאת הרב שי שמעון כהן - צפת

כיוון שאנו בעיצומו של חנוכה, ננתח קצת את פרשת השבוע (מקץ), שבאופן די מפתיע קשורה בקשר הדוק עם חג החנוכה:

גם הפרשה הקודמת הייתה 'חלומית'. היא התחילה בחלומות יוסף (על כך שאחיו משתחווים לו), והסתיימה בחלומות שפתר יוסף לשרי מצריים (מה שהסתיים באופן טראגי, בתליית אחד מהם. בדיוק כפי שצפה יוסף). וכעת בפרשה שלנו, אנו שוב נתקלים בחלומות (כשכעת החולם הראשי הוא פרעה, מלך מצרים). לכאורה, מדוע צריכה התורה לספר לנו על חלומות אלו? את מי זה אמור לעניין, מה חלם פרעה? אין ספק, שהסוף הטוב, כשיוסף התמנה למשנה למלך, זהו אירוע גדול וחשוב. אבל את מי אמור לעניין, כיצד בדיוק הוא הגיע למשרתו הרמה? האם לא יותר פשוט לומר שהוא סייע לפרעה (בלי לפרט), ולכן מצא חן בעיניו?

מסתבר, שאפילו בסיפור החלומות, יש מסר עמוק. קורים בעולם אירועים יוצאי דופן! דרמטיים ברמה שקשה אפילו לתאר! שבע שנות שובע עולמיים, ואחר כך שבע שנות רעב, אבל בסופו של דבר, הצדיק נמצא במרכז. וכיוון שאצל הצדיק (יוסף) הכל 'עובד' עם חלומות, כך הוא גם אצל פרעה.

מה אנו למדים מכל זה? שאל לנו להתאמץ כדי להתאים את עצמנו אל העולם. העולם מושפע מאיתנו. גם כשיש איזו בעיה בעולם, המקור הוא אנחנו. נתקן את עצמנו, וכך נשפיע על העולם.

מעניין להוסיף גם, שחלומות פרעה אמנם נובעים מחלומות יוסף, אך מצד האמת הם הפוכים מהם. כי הם של טומאה, ואילו של יוסף - קדושה. לכן קיימים ביניהם מספר הבדלים בולטים:

1. חלומות יוסף התחילו בעבודה. הדבר הראשון שמתאר יוסף, כיצד הוא ואחיו עובדים, ו'מאלמים אלומים'. לעומת זאת, פרעה פאסיבי לחלוטין, הן כשהשיבולים בולעות זו את זו, והן כשהפרות עושות זאת. כי בקדושה, צריך להתאמץ ולהשקיע. ה' יכול לתת לנו את כל הטוב שבעולם, אך כדי שההנאה ממנו תהיה מושלמת, הוא מבקש שגם אנחנו נתאמץ ונשקיע. לעומת זאת הטומאה אינה מציאות אמיתית כלל, ולכן לא אכפת לה שהנאת האדם לא תהיה מושלמת.

2. חלומות יוסף הם בכיוון של עליה. תחילה שיבולים בודדות, אחר כך אלומות של כמה וכמה שיבולים יחד, ואחר כך (בחלום השני) דברים שמימיים - שמש ירח וכוכבים. לעומת זאת, חלום יוסף הוא בדיוק בכיוון ההפוך - תחילה פרות (חי) ואחר כך שיבולים (צומח). תחילה שמינות, ואחר כך רזות. כי אכן, הקדושה היא דבר אמיתי, שאין בו שינוים. השינויים שבקדושה יכולים להיות רק בהוספה ועליה. כמו נרות חנוכה, שמוסיפים והולכים מיום ליום. לעומת זאת, כל מציאות הטומאה אינה אמיתית, ומטרתה רק לעורר את האדם לעבודת ה', ולנסות אותו. וכשהוא מתעורר, ממילא מתבטלת לגמרי הטומאה.

(לקוטי שיחות ג)