~ פרשת תרומה ~

"דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ-לִי תְּרוּמָה: מֵאֵת כָּל-אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ, תִּקְחוּ אֶת-תְּרוּמָתִי".

(שמות כה ב)

ספר שמות

"יריעות", "קרשים", "לולאות" אלה מקצת המילים המופיעות בפרשה כדי לתאר את הבית הראשון של אלוהים ועם ישראל - המשכן. כמו זוג צעיר ומאוהב שלא משנה לא אם זה אוהל רופף. העיקר שאנחנו ביחד. אחר כך החיים ימשכו, הרומנטיקה תתפורר, הזוג יתבגר, יתברגן, יבנה לעצמו דופלקס ענקי על הר הבית עם אריחים מיוחדים ופורצלן ביבוא אישי מחו"ל ואז תתפורר האהבה. לפעמים עדיף אוהל מתפורר מאהבה מתפוררת - הרי משהו חייב להתפורר.
כל הסיפורים המרגשים שהתורה נתנה לנו עד עכשיו - בריאת העולם, עירום, הנחש, גן עדן, עבדות, מכות מצרים, קריעת ים סוף, מוות ומלחמות, חיים כנגד כל הסיכויים ועוד ועוד כאילו נעלמים ברגע אחד בפרשה המשמימה לפנינו. פתאום יש דיונים משעממים על לולאות ויריעות, על מידות של קרשים וידיות. כנראה שזו המציאות של חיינו וצריך לקבל את זה באהבה ובשמחה - רגע אנחנו למעלה ורגע למטה.
בני ישראל מכינים ובונים את משכן אלוהים מציוד שהם גנבו למצרים רגע לפני שהם יצאו ממצרים. המעגל נסגר. המשכן נבנה מרכושם של המשעבדים. העבדות הלאומית והאישית הופכת לחירות רוחנית. לנוכחות אלוהית - "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". עם ישראל משתחרר סופית ממצרים ובונה אוהל לאלוהים. הטראומה הופכת לגאולה. זה אפשרי.