~ פרשת נוח ~

"אֵלֶּה, תּוֹלְדֹת נֹחַ--נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה, בְּדֹרֹתָיו: אֶת-הָאֱלֹהִים, הִתְהַלֶּךְ-נֹחַ".

(בראשית ו ט)

ספר בראשית

  1. רק התחלנו וכבר אלוהים משמיד כמעט את כולם. אלוהים מצווה את נוח לבנות תיבה שמציית לו מיד: "ויעש נח ככל אשר ציווה אותו האלוהים, כן עשה". שתי המילים האחרונות, התוספת, מיותרות. יש כאלה שמפרשים את זה כהדגשה של המסירות של נוח לאלוהים, אבל אפשר לקרוא אותה אחרת - כהתפלאות של התורה לגבי הציות המיידי של נוח. אלוהים הולך להטביע את כולם ונוח מציל את עצמו. בלי לחמול. בלי לשאול. בלי להתרעם ולהטיל ספק. פשוט מציל את עצמו בלי למצמץ. אשכרה. כן עשה.
  2. סיפור המבול רווי ביטויים זוגיים: "זכר ונקבה", "שניים שניים", "איש ואישתו" ועוד. לעומת זאת תיאור בני הדור שאלוהים הטביע הוא: "ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו". אפשר אולי לומר שכאן בסיפור המבול החלה המהפכה המונוגמית. כשהמים יורדים אלוהים אומר לנוח: "צא מן התיבה, אתה ואשתך, ובניך ונשי בניך - ופרו ורבו על הארץ". אבל זה לא מה שקורה בפועל: "ויצא נח ובניו, ואשתו ונשי בניו". גברים לחוד, נשים לחוד. אלוהים מדגיש עוד 3 פעמים שהם צריכים לקיים את מצוות פרו ורבו אבל כלום. הוא מבטיח להם שלא יהיה עוד מבול, עושה איתם ברית, מראה להם את הקשת בענן. אבל כלום. נוח ומשפחתו בהלם. ובצדק. העולם נחרב. מה הקשר פרו ורבו עכשיו?!
  3. הסיפור מגיע לשיאו כאשר בנו של נוח, חם, רואה את ערוות אביו השיכור שהיה כנראה חייב לטשטש את חושיו. וכך מסתיימת המהפכה של אלוהים - במקום פרו ורבו, אב שיכור ובן נבוך. כנראה שמהפכות אלימות שמנסות להחריב את המציאות ולברוא אותה מחדש תמיד יהיה סוף עצוב.