~ פרשת וזאת הברכה ~

" וְזֹאת הַבְּרָכָה, אֲשֶׁר בֵּרַךְ מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים--אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: לִפְנֵי, מוֹתוֹ".

(דברים לג א)

ספר דברים

התורה מגיעה לסיומה. היא נגמרת בזה שיושב עם ישראל ובוכה על מותו של משה בערבות מואב, מרחק נגיעה מהארץ המובטחת. אין סגירת מעגל. חמשת חומשי תורה נגמרים מחוץ לארץ המובטחת. באבל על משה. עם עם שבור ומתייפח. זהו סוף מר שמשאיר לנו את הצעד הבא. עכשיו תורנו - כל אחד ממקומו ובזמנו - להיכנס לארץ המובטחת ולהצדיק אותה ככזאת. עכשיו זה אנחנו. מהי הארץ המובטחת שלכם? נכנסתם אליה כבר?
"ויעל משה אל הר נבו, ראש הפסגה. ויראהו ה' את כל הארץ. ויאמר ה' אליו - זאת הארץ. הראיתיך בעיניך. ושמה לא תעבור. וימת שם משה עבד ה'. בארץ מואב. על פי ה'. ויקבור אותו בגיא. ולא ידע איש קבורתו עד היום הזה". משה מת על פי ה'. ממש קרוב אליו. ואלוהים הוא זה שקובר אותו, בפינה קטנה בנחל. במקום סודי, שאיש לא מכיר עד היום. אומרים שאלוהים קבר את משה במקום שאיש לא מכיר כדי שקברו של גדול הנביאים לא יהפוך לאתר פולחן. אולי. אני חושב שאלוהים פשוט כל כך אוהב את משה אז הוא השאיר לו פינה לעצמו. ככה מסתיימת התורה - אלוהים שבור הלב, מתגעגע למשה. אולי עכשיו תורנו, לעזור לאלוהים להתגבר על הגעגוע הזה?