~ פרשת שלח ~

"שְׁלַח-לְךָ אֲנָשִׁים, וְיָתֻרוּ אֶת-אֶרֶץ כְּנַעַן, אֲשֶׁר-אֲנִי נֹתֵן, לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל: אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד לְמַטֵּה אֲבֹתָיו, תִּשְׁלָחוּ--כֹּל, נָשִׂיא בָהֶם."

(במדבר יג ב)

ספר במדבר

  1. 12 נשיאים (או מרגלים) נבחרו בטקס מרגש "לתור" את הארץ. לתור במקרא זה לא רק לשוטט אלא גם לבחור. וזה מה שעצוב בכל הסיפור. הם נבחרו כדי לבחור בארץ ישראל ובמקום זה הם נמנעים מן הבחירה בה. הם רק שוללים ואין להם שום פתרון אחר להציע. וזו תגובת העם קורעת הלב: "ויבכו העם בלילה ההוא, ויאמרו - לו מתנו בארץ מצרים או במדבר הזה! לו מתנו! ויאמרו איש אל אחיו - ניתנה ראש ונשובה מצרימה". כמה יאוש 12 המרגלים הביאו על העם. כמה מנהיגות שהיא על דרך השלילה יכולה לגרום נזק. מנהיגות שרק אומרת לא. שמפחידה. שלא מאמינה. זוהי מנהיגות מוכרת מאד, אפקטיבית ומאד עוצמתית. מנהיגות שאין לה מה להציע, מלבד את עצמה.
  2. כשהמרגלים חוזרים הם מתארים את הארץ המובטחת כארץ מסוכנת ואכזרית. זה גורם לעם להתגעגע למצרים הנוראה אבל המוכרת. המרגלים עושים את זה בדרך מתוחכמת - לא משקרים עד הסוף אלא מציירים תמונה מורכבת. קוראים לזה היום פייק ניוז. הם מציגים את פירות הארץ בהתלהבות, ורק אז שולפים את תיאור הענקים שמסתובבים בארץ. הם קודם אומרים "ארץ זבת חלב ודבש" ורק אח"כ מוסיפים שהארץ "אוכלת יושביה". שקר "טוב" תמיד מתובל בקצת אמת.