~ פרשת פנחס ~
"פִּינְחָס בֶּן-אֶלְעָזָר בֶּן-אַהֲרֹן הַכֹּהֵן, הֵשִׁיב אֶת-חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, בְּקַנְאוֹ אֶת-קִנְאָתִי, בְּתוֹכָם; וְלֹא-כִלִּיתִי אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, בְּקִנְאָתִי."
(במדבר כא יא)
ספר במדבר
- בפרשה מסופר על בנות צלפחד - מַחְלָה, נֹעָה, חָגְלָה, מִלְכָּה ותִרְצָה, שהביאו לחידוש הלכתי לפיו בנות יורשות את רכוש אביהן כאשר אין בנים זכרים. הן עומדות - "ותעמודנה" אל מול ההנהגה וגורמות לשינוי החשוב. הנה הבהרה לכך שלא מספיק רק לדרוש מההנהגה לתקן עוולות, צריך לדעת גם לעמוד מולה. בכך בנות צלפחד פרצו דרך חשובה. אחריהן בת שבע עומדת מול דוד המלך ומשכנעת אותו להמליך את שלמה בנה, האישה השונמית עומדת לפני אלישע ואסתר המלכה עומדת מול אחשוורוש. נשים עם אומץ שיוצאות כנגד העולם הפטריאכלי הזה שמסרב להיעלם.
- נשיא משבט שמעון זובח לבעל פעור עם מדיינית מפורסמת "לעיני משה ולעיני כל עדת בני ישראל". ומשה? לא זז. יושב עם כל העם ובוכה. לעומתו נכנס במהירות פנחס בן אלעזר שמשפד את החוטאים על רומח בלי למצמץ. אלוהים כמובן משבח את פנחס אבל זה לא עיקר הסיפור. אלוהים מבקש ממשה לעלות להר גבוה, לראות את הארץ בפעם האחרונה - ולמות.. זהו. מנהיג לא אמור להיכנס להלם, לשתוק, לבכות ולהמתין שאיזה קנאי משולהב ואלים יעשה מעשה. מנהיג אמור להנהיג. להוביל ולהחליט. ומשה כבר לא עושה זאת.
