דרכו של המחול שאוורירי הינו, והמחולל מושך גופו ורגליו אל על כמבקש להכניף, להינתק מאמא אדמה, מכוח משיכתה הכובל. כך כל המחולות אך לא המחול הכורדי. זה הולך ברגע אחד, מן האדם אל האדמה, רוקע ולוחץ על בטנה של הקרקע הפורה, כמו מבקש האדם להיות חלק מן האדמה, לבוא בה, להיות עמה לאחד, ובמשנהו הוא מבקש להכניף, כמבקש לאגוד שמים וארץ יחדיו. סיפורן של להקות המחול שיסופר בזה הוא סיפורם של עדה ושל אדמה ושל הזיקה שבין אדם לאדמתו.

ראשיתו של סיפורנו, סיפורו של המחול הכורדי, בהרי כורדיסטן השגיאים, בכפרים: סונדור, זכו, עמדיה, דהוק ובכל מקום בו התגוררו היהודים. כך סונדור, כפר הולדתי, כפר יהודי רחוק חבוק בוסתנים ומים ההולכים סביבותיו ובינות בתיו. מקום שהרוחות הולכות בו תדיר, והשמים קרובים נושקים חמדת בתיו הדלים, אילנותיו התמירים ואנשיו התמימים .

במרכזו הייתה פרושה ככר שבה רקדו בני הכפר נשים וגברים יחדיו בימי שמחה, בשבת ובמועד. הם רקדו במאות. כל הכפר רקד. הם רקדו שעות ארוכות, רקדו עד כלות .

כך במרוצת מאות שנים, בשנת 1951 תם הכל. יהודי כורדיסטן זנחו את כל רכושם והונם הרב, ועלו לארץ באהבתם אותה .באו אל המעברה הדלה והעגמומית ורקדו . רעבו בה ורקדו, כאבו את שברון חלומם ורקדו .

משרבו השנים, גדלו המצוקות, ונשתבר חלום שיבת ציון - נתמעטו גם הרוקדים וקטנו המעגלים. משהחלו צעירי המקום שרקדו סלו וטנגו מלעיגים עליהם ועל ריקודם הפרימיטיבי, צררו אלה את הבגדים הכורדיים ופסקו מלרקוד כשבעיניהם דמעה .כך נקפו השנים בלי שמחה ובלי מחול כורדי. היו אלו שנים זנוחות, שנות הבושה הגדולה .

כך חלפו להן השנים עד שהגיע הרגע שבו הגיחו אמיצים ראשונים שרקדו ריקודים כורדיים. ולא חלפו להן שנים הרבה עד שזרם הרוקדים הפך לגל שופע שמחה ומחול.

כיום מלאה הארץ להקות מחול כורדי נהדרות, וכל בני העדה מתהדרים ומשתבחים בהם .

הריקוד הכורדי הוא עשיר ורב גוני ובו סגנונות רבים. ישנם ריקודים איטיים ושקטים, ויש מהירים קופצניים וקלילים. לכל סגנון שם משלו, יש שייכני, ודבצה , וסייפה ועוד ועוד.

הריקוד הכורדי הוא קבוצתי, המוני. כל הריקודים מתחילים בעמידת יסוד - בפיסוק רגליים, ברכיים גמישות ואחיזות ידיים מגוונות. תוך כדי הריקוד ישנן הנפות ידיים מעודנות ומסוגננות .

מי המבקש לראות רקדנים "אמיתיים" צריך להתבונן בתנועות הגו העליון של הרוקדים, שכן זהו חלק הגוף הרוקד, ולא רק הרגליים .לכל ריקוד יש מספר קבוע של צעדים שנעים בין שש לחמש עשרה ספירות, החוזרים על עצמם בדינאמיקה משתנה .

הכלים שמוליכים את הרקדנים הם הדהולה (התוף) והזורנה(החליל), ויש שהרקדנים שרים בעצמם בעת שהם רוקדים בלי תוף ובלי חליל .הריקוד הכורדי נרקד נשים וגברים יחד, וללא שום הפרדה .

המחול הכורדי הוא אוצר תרבותי שמעטים כמותו בתחום האתני, ואתם אחי מוזמנים לחולל עמנו.

יהודי כורדיסטאן רואים בביטוי האומנותי ובמחול חלק מאורחות חייהם וביטוי מובהק לתרבותם השורשית. המסורות האתניות מסמלות ומתארות את תולדות הקהילה, ונותנות ביטוי להשפעות של הסביבה, לקשר האמיץ אל הטבע ואל עבודת האדמה וכן לגעגועים לציון.

אל תהליכי השיפור בתנאי החיים וההשתלבות ברבדים השונים של החברה בישראל נתלוו חידוש והתעוררות של התרבות הקהילתית.

בשלב מוקדם למדי התברר שהמחול הוא כלי חשוב בגיבוש האחדות הקהילתית ובהשבת תחושת הגאווה הקבוצתית. ביישובים שבהם שכנה קבוצה גדולה של יוצאי כורדיסטן הייתה חזרה אל מסורת המחול טבעית ומהירה יחסית, מתוקף הצרכים של חיי הקהילה. אך במשך הזמן התמעטו והלכו האנשים האמונים על מסורת המוזיקה והמחול. ההכנות לאירועים במחזור החיים ובמחזור השנה הצטמצמו, ולפעמים נותרו נגני הזורנה והדולה, כאשר הם מלווים תהלוכת חוגגים, זיכרון אחרון למסורת, ולפעמים חסרים המנגנים ומנסים לרקוד לצלילי קלטת, דבר שנועד מראש להצלחה חלקית בלבד. בישראל, נראתה הקמת להקות אשר מטרתן להחיות, לשמר ולהפיץ את מסורות המוזיקה והמחול, כמוצא אפשרי למי שאובדן מסורות אלה נגע ללבו.

המחול הכורדי

הריקוד הכורדי נרקד ברובו בשרשרות או במעגלים. בריקוד שרשרת, מעגל פתוח, מוביל רקדן מצטיין את השורה כשלעתים הוא מניף תנועת יד מסוימת, מטפחת או פגיון. הריקוד במובן מסוים נחשב כעין טקס רוחני שמסמל אחדות והפיכת כל המשתתפים לגוף אחד ומאוחד.

פעולת הריקוד העיקרית היא ברגליים ולא בגב. הרגליים תמיד בפיסוק מה, לא צמודות, הברכיים כפופות מעט וביצוע הפסיעות הן על כל כף הרגל.

בריקוד ישנן צעדות של חמש עד חמש עשרה ספירות. צעדה אחת או ריקוד אחד יכולים להימשך עד 20 דקות. הריקודים השונים נרקדים אחד לאחר השני, ללא הפסק.

ישנם שני סוגי אחיזות הידיים בסיסיות:

1. זרועות לצדי הגוף, ידיים למטה, אצבעות שלובות, יד שמאל מעל ימין השכן.

2. אחיזת זרת בגובה כתפיים, זרועות לצדדים, מרפקים כפופים.

הלבוש הכורדי

תלבושת האישה הכורדית עשויה משלושה חלקים: שמלה תפורה מבד סאטן או משי הנקראת פיסטנה ממנה יורדים השובלים היפהפיים דוליקסייה, ומעליה ווסט בשם הלקה. עליונית הקורטק עשויה בד קטיפה, פייטים ובדים צבעוניים נוספים משמשת את החלק העליון, מעל העליונית קושרים מטפחות על הבטן ועל הראש.

הגברים אף הם לובשים תלבושת מיוחדת, חולצה ומכנסיים רחבים העונים לשם שפיקסה ושאלה, וכפייה מעטרת את ראשם.

כלי נגינה כורדים

ליווי המחולות נעשה תוך שירה על ידי הרוקדים עצמם. כלי הנגינה מנוגנים בידי המומחים. הכלים הנפוצים ביותר הם:

הזורנה

הזוּרנה הוא סוג חזק ובעל צליל ייחודי של אבּוּב מהמזרח-התיכון. זהו כלי עם עלה כפול וגוף חרוטי ארוך עשוי עץ. בסופו פעמון המתרחב כלפי חוץ

הדהולה

תוף גדול, הבנוי משני עורות, מתוחים על גוף עץ גלילי, ומקישים עליו בשני מקלות, האחד עבה ממשנהו