השפעת העדות על המחול הישראלי

ד"ר דן רונן כותב:

ישראל היא חברה הטרוגנית רבת גוונים ורבת תרבויות. חיות בה למעלה ממאה קבוצות אתניות וביניהן קבוצות של עולים ובני עולים יהודים שהגיעו מכל רחבי תבל, ומיעוטים של ערבים מוסלמים, נוצרים לכיתותיהם, בדואים, דרוזים, וצ'רקסים. לכל עדה אתנית וקבוצה דתית פולקלור משלה, המהווה חלק אינטגרלי מחיי הקהילה. הפולקלור כולל ריקודים מסורתיים שרובם נוצרו לפני מאות שנים, וריקודים הנרקדים בעיקר בחגיגות משפחתיות, בחגי מחזור השנה ומחזור החיים.

ריקוד פולקלור וריקוד אתני

ריקודי הפולקלור כשהם חלק מהווי החיים - כלומר, נרקדים בסביבתם הטבעית -נחשבים "ריקודי פולקלור אותנטיים", אבל כשהם עוברים היום תהליך של שימור לצורך אירועים חברתיים, שאינם האירועים הפולקלוריסטיים הטבעיים המקוריים של עדה, דת או משפחה מסוימת - הם מכונים "ריקודים אתניים".

ניסיון להציג ריקוד אתני כריקוד אותנטי בפני קהל זהו דבר והיפוכו. ריקוד אותנטי אינו ריקוד המיועד להצגה על הבמה, ואילו ריקוד על במה אינו פולקלור אותנטי, הואיל וחלים עליו חוקי הבמה וההצגה התיאטרלית והוא אינו נרקד בסביבתו הטבעית (רונן, 2000).

אין עם ואין כמעט קבוצה אתנית שאין להם ריקודים חברתיים עממיים. ריקודים אלה מורכבים בדרך כלל מצעדים פשוטים המתאימים לכל אחד והשואבים ממורשת היסטורית, מאמונות, מערכים וממסורת של ריקודי חברה מתקופות עבר, ובעיקר מהאזורים הכפריים. בימים עברו היו ריקודים אלה ריקודי פולקלור אותנטיים. היום הם, כאמור, ריקודים אתניים, חלקם "מוצג מוזיאוני", חלקם בידור לתיירים. ברובם חלו שינויים המתחייבים עם הזמן, והם הפכו לריקודי חברה לבילוי שעות הפנאי גם בחברות המודרניות של היום.