גרטרוד קראוס

גרטרוד קראוס 5 במאי 1901 - 13 בנובמבר 1977.

קראוס נולדה בשנת 1901 בווינה שבאוסטריה. הוריה היו לאופולד קראוס ואולגה לבית נויבאואר. לגרטרוד היו עוד שני אחים ואחות.

היא למדה נגינה בפסנתר באקדמיה הממלכתית של וינה אך לאחר סיום לימודיה החליטה, שאהבתה האמיתית נתונה למחול. היא נרשמה מחדש באקדמיה, הפעם למחלקת המחול המודרני של גרטרוד בודנוויזר, ממולידות המחול המודרני. לאחר סיום הלימודים, הצטרפה ללהקת המחול של בודנויזר. כעבור חודשים אחדים פתחה אולפן והחלה ליצור ריקודי סולו לבצע בעצמה. הרסיטל העצמאי הראשון שלה התקיים באולם גדול, ששכרה בעצמה. ידידים הזהירו אותה מפני הסיכון שבכך, אך היא אמרה, "אם יהיה זה כישלון, לפחות יהיה זה כישלון מרהיב!"

בשנות ה-20 של המאה ה-20, נודע סגנון ריקודה של קראוס כמחול אקספרסיוניסטי, או מחול גרמני. בשנת 1930 הזמין אותה אמרגן להופיע בארץ ישראל המנדטורית. סיור ההופעות שלה נחל הצלחה רבה והיא הוזמנה לחזור בעונה הבאה. ב-1933 ביצעה להקתה את יצירתה "העיר מחכה" (Die Stadt wartet), שהציגה את המטרופוליס המודרנית כמקום מרתק אך מסוכן. המחול התבסס על סיפור קצר מאת מקסים גורקי. בלילה שבו נבחר אדולף היטלר לקנצלר גרמניה, ביצעה להקתה של קראוס את המחול הזה על במה תחת כיפת השמיים בגן הבורגתיאטר בווינה.

ב-1933, כאשר הופיעה בפראג לפני הקונגרס הציוני, יצרו עמה קשר מנהיגי התא הקומוניסטי הצ'כי וניסו לגייס אותה למטרותיהם. למחרת היום, פנתה גרטרוד קראוס למשרד של ארץ ישראל המנדטורית בפראג והגישה בקשת הגירה.

גרטרוד החלה בפעילותה כשעלתה לארץ מגרמניה ב-1935, בפסגת הצלחתה. עבודתה הראשונה בארץ בתחום בימוי מסכתות היתה במסגרת "הלהקה לתנועה ודיבור" ליד סניף הפועל תל-אביב.

מיד עם בואה לארץ הקימה גרטרוד סטודיו בתל-אביב. בין תשע רקדניותיה נמנתה גם לאה ברגשטיין.

מעצבות טקסי החגים הראשונות למדו והושפעו ממנה. בינהן: לאה ברגשטיין (רמת יוחנן), רבקה שטורמן (עין חרוד) ועוד.

בשנת 1944 ביימה גרטרוד קראוס את המופע הפומבי של הכנס הארצי הראשון לריקודי-עם בקיבוץ דליה. לכנס זה יצרה ריקוד בשם "דווקא" - ריקוד לשישה גברים שאף את המוזיקה חיברה לו.

גרטרוד המשיכה והדריכה תנועה טקסית לחגים וכוריאוגרפיה בקורסים למדריכי ריקודי עם.

בשנת 1945 בערב הסיום של כנס "השומריה" הראשון הכינה כוריאוגרפיה של מצעד הרונדו הגדול יחד עם זאב חבצלת. בנוסף, לאירוע זה היא יצרה ריקוד בשם "הגולה השכולה", לזכר השואה.

בשנת 1936, גרטרוד ניצחה על ערב פולקלור במסגרת ערב הנעילה של הקונגרס הבינלאומי "מזרח ומערב במוזיקה" שבו הועלו על הבמה, ריקודי עדות וריקודי עם ישראליים.

בין תלמידיה היה יונתן כרמון, בהשראתה חיפש "סגנון ישראלי ייחודי" לבמה, והשפיע רבות על סגנון הריקודים של הלהקות הישראליות.

בתל אביב שכרה מרתף ובו ניהלה סטודיו. היא הקימה להקת מחול ליד האופרה העממית של תל אביב, מן הסתם היחידה בסוגה בעולם. ב-1949 זכתה במלגת לימודים לארצות הברית, ללמוד שם את המגמות החדשניות במחול המודרני.

בשובה לישראל בשנת 1951-1950 ייסדה את תיאטרון המחול הישראלי והייתה למנהלת האמנותית שלו. הלהקה נסגרה כעבור שנה עקב קשיי מימון. קראוס המשיכה ביצירת מחול אקספרסיוניסטי, בו שאפה להביע באמצעות תנועותיה רוחניות שמעבר לגשמי ולגופני.

בשנת 1968 זכתה בפרס ישראל בתחום המחול, כהוקרה על הישגיה האמנותיים.

קראוס העמידה דורות של תלמידי מחול, עד מותה בשנת 1977.

יהי זכרה ברוך