גורית קדמן

נולדה בגרמניה ב 03/03/1897

עלתה לארץ ב שנת 1920

נפטרה בתל אביב ב 20/03/1987

מקום קבורתה בבית העלמין בחולון

נולדה בגרמניה כגרטרוד קאופמן בשנת 1897 ועלתה לישראל עם בעלה ליאו ובנם הפעוט בשנת 1920 .

עוד מילדותה התעסקה במחול, שירה ופולקלור. בהגיעם לארץ התיישבו לזמן קצר בחפציבה ולאחר מכן הצטרפו לגדוד העבודה בתל יוסף. בעלה, שהיה פעיל מאוד בגדוד העבודה, התמנה בשנת 1928 למזכיר מרכז השיכון בהסתדרות והמשפחה עברה להתגורר בתל אביב.

גרטרוד התחילה באותה תקופה לעבוד בבן שמן כמורה להתעמלות ולמחול. במסגרת זו ארגנה בשנים 1929 - 1931 שני פסטיבלי מחול וכל שנרקד שם היו ריקודי עמים שונים אותם לימדה גרטרוד. בין היתר נרקד הריקוד "ימינה ימינה" אשר יוצרו אינו ידוע, למילים של זאב בן ישי וללחנו של ידידיה אדמון.

בשנת 1931 החלה להדריך בתחום הריקוד באגודת הספורט הפועל בתל אביב. בשיתוף עם הבמאי שמעון רפאלי הקימה את הלהקה לתנועה ולדיבור, ראשונה בתחומה בארץ. במהלך המרד הערבי המשיכה לקיים חוג לריקודי-עמים והכשירה מרקידים בסניפי הפועל ברחבי הארץ ובמרכז התרבות של הסתדרות העובדים הכללית.

בשנות ה-40 הקימה יחד עם מרדכי וגניה וילנסקי את בית הספר המתקדם שלווה, בו לימדה חינוך גופני ומחול ושילבה נושאים אלו בבתי ספר שונים של ההסתדרות כגון בית החינוך לילדי עובדים בגן מאיר, בתל אביב

ב1943 הזמינה לביתה את כל העוסקים בריקוד בארץ באותה תקופה ובהם הכוריאוגרפית רבקה שטורמן כדי לשוחח ולראות האם ניתן לקיים מופע ריקוד גדול ולצורך החלפת מידע בין היוצרים. בפברואר 1944 הזמינה מאמני מחול למפגש בו דנו במצב הריקוד בארץ ובהפקת מופע ריקוד. היא כתבה כי להפתעתה המפגש היה להצלחה. בעקבותיו סיירו ביישובי הארץ, "ולתימהוננו הרב מצאנו עשרים ושניים ריקודים שונים שהיו נהוגים ביישובים בארץ הופתענו מן התגלית ואף שאבנו ממנה עידוד לעריכת כינוס הריקודים".

ביולי 1944 יזמה גורית וארגנה את הכנס הארצי הראשון לריקודי-עם שנערך בקבוץ "דליה".

בעקבות הכנס הזה, ארגנה גורית ב1945 את הקורס הראשון למדריכים לריקודי-עם, שהתקיים בסמינר הקבוצים בתל-אביב. השתתפו בו כ 40 תלמידים. תוכנית הקורס כללה לימוד מעשי ועיוני: ריקודים ישנים וחדשים, תורת ההדרכה, אמנות ומוזיקה. במסגרת הסמינר, הוציאה לאור חוברת ובה רישומים של 22 ריקודים כעזר לתלמידי הסמינר.

כמו-כן הקימה את "הועדה לריקודי-עם" במרכז לתרבות וחינוך של ההסתדרות הכללית. במסגרתה ניהלה את כל הפעילות של מפעל הריקודים בארץ ופעלה לעידוד והפצת תנועת ריקודי העם בארץ ובחו"ל באמצעות הקמת סדנאות ותוכניות להכשרת מדריכים, הפקת הרקדות אזוריות, שידור הרקדות ברדיו ופרסום חוברות הדרכה לריקודים השונים. עם חברי הוועדה נמנו רבקה שטורמן, איילה קאופמן, זאב חבצלת ודוד זהבי. הוועדה פועלת עד היום ושמה "המדור לריקודי עם". בנוסף הייתה שותפה לערבי הרקדה של ריקודי עם במוצאי שבת בתל אביב בחסות סניף "הפועל" בתל אביב יחד עם המרקיד שלום חרמון, שהיה חניכהּ.

באוגוסט 1947 הקימה יחד עם רבקה שטורמן ורחל נדב וביוזמת המחלקה להכשרה גופנית של הוועד הלאומי להקת רקדנים לקראת פסטיבל עולמי ראשון של פדרציית הנוער הדמוקרטי בפראג. הלהקה זכתה לתשומת לב רבה באירופה ולסיקור נרחב בעיתונות התקופה. במהלך הופעותיהם באירופה נפגשו הרקדנים עם ניצולי השואה.

לאחר קום המדינה שינתה גרטרוד את שמה לגורית קדמן.

לימים כתבה כי בחרה בשם קדמן בשל משמעותו: "עשיתי מזה גורית קדמן, לא קדמון, קדמן. כמי שמקדם משהו"

בסתיו 1948 הוזמנה מטעם צה"ל לרכז ריקודים בקרב החיילים. בתחילה ביצעה הרקדות בבסיסים השונים ולאחר מכן ארגנה קורסים מרוכזים למדריכי ריקודים והם הפיצו ביחידותיהם את הריקודים הנלמדים. באביב 1949 התקיימו כמה וכמה אירועי ריקודים בבסיסים יחד עם חיילים מאוכלוסיות מיעוטים, דרוזים וצ'רקסים. בנוסף קיימה כנס רוקדים ארצי של צה"ל, שהתקיים בבסיס גדול במרכז הארץ בהשתתפות מאות חיילים מיחידות שונות. בכנס התקיימו הרקדות המוניות, הופעות ריקוד ושיעורי ריקוד. במסגרת "שירות התרבות" של צה"ל הוציאה לאור חוברות הדרכה בשם "ריקודי עם". חוברות אלה הכילו תרשימים של ריקודים והיוו מדריך למדריכי הרוקדים בצה"ל

בשנות ה-50 עם בוא גלי העלייה הגדולים, חייתה בקרב העולים, למדה את ריקודיהם של בני העדות השונות ומה שחשוב מכל תיעדה בהסרטה והקלטה את הריקודים המסורתיים על תלבושתם.

ב1963 התכנס בארץ, ביוזמתה, קונגרס החברה הבין-לאומית למוסיקה עממית תחת הכותרת "מזרח ומערב במוסיקה".

עוד באותה שנה, יצאה למסע בן ארבעה חודשים וחצי למזרח הרחוק והיא בת 65. בתחילה הוזמנה על ידי הפדרציה הלאומית לריקודי עם של יפן, שם שהתה כחודש, הדריכה כ-3,000 יפנים בערים השונות ולימדה אותם ריקודי עם ישראליים. בין הלומדים היה אחיו של קיסר יפן. לקראת ביקורה פרסמה הפדרציה חוברת הדרכה ותקליט של עשרים ריקודים ישראליים. היא ביקרה בהונג קונג, בפיליפינים ובמלזיה, שם הדריכה בסמינר למורים כחמש מאות סטודנטים, משם המשיכה לבנגקוק והדריכה שם את להקת המחול של המחלקה לאמנויות יפות. היא ביקרה בהודו והדריכה במכללה המקומית לחינוך גופני. בסוף מסעה הגיעה לטהרן שבאיראן, שם העבירה שלושה ערבי הדרכה, שניים לנוער יהודי ואחד לנערות מוסלמיות במרכז נוער ממלכתי.

ב1971 יזמה גורית קדמן את הקמת "המפעל לטיפוח עדות" ואף עמדה בראשו. בתמיכתן של לאה פורת, מנהלת המועצה לתרבות ואמנות ליד משרד החינוך והתרבות, אשר עזרה הן בתקציב והן בעידוד הקמתו, ותרצה הודס, מנהלת מדור לריקודי-עם והמחלקה לפולקלור באוניברסיטה העברית בירושלים. מטרותיו היו איסוף, תיעוד, גניזה וחקר הריקודים וכל אוצרות הפולקלור הנלווים לכך של העדות והמיעוטים בישראל. ושימור על ריקודי העדות המסורתיים. גורית קדמן התוותה את חזונו: "מפעל תרבותי חדש למען נכס תרבותי עתיק".

בשנת 1977 זכתה בעיטור "לאיש ופועלו" של "הפועל" על פעילותה במסגרות השונות של האגודה. בנוסף עיטור זה הוענק לה על פעילותה במפעל ריקודי העם הישראליים, בארגון כנסי המחולות בקיבוץ דליה, עידוד חקר המחול העדתי וניסיונה להקים את הארכיון למחול.

בשנת 1981 זכתה בפרס ישראל לתרבות המחול, על פועלה בתחום המחול ועל כך שהניחה את היסוד לתנועת מחול העם ביישוב, במדינה ובתפוצות, העמידה דורות של מדריכים וטיפוח מורשת ריקודי העדות, אגב תיעודם, מחקרם ויישומם, וכי היא מראשוני המטפחים את תרבות המחול העממי ביישוב היהודי בארץ ישראל ובמדינת ישראל.

גורית קדמן נפטרה בתל אביב ב-20 במרץ 1987 והיא בת 90, נטמנה בבית העלמין בחולון.

בתה איילה גורן ממשיכה דרכה במפעל לטיפוח עדות בישראל ומרצה בתחום זה באקדמיה למחול ומוזיקה בירושלים.

חזונה של גורית קדמן היה להפוך את עם ישראל ל"עם רוקד", והיא עשתה זאת במספר ערוצים:

• הפעילה הרקדות המוניות לכל הרוקדים

• ייסדה את כנסי המחולות בקבוץ דליה והיתה פעילה בניהולם החל משנת 1944 עד שנת 1968

• הקימה את הקורס הארצי הראשון למדריכים לריקודי עם בסמינר הקבוצים בשנת 1945 וניהלה קורסים ואולפנים רבים מאז

• עמלה רבות בהפצת ריקודי העם בחו"ל

• הקימה את המדור לריקודי עם במרכז לתרבות ולחינוך

• היתה אחראית על מצעדי מחולות רבים ומופעי ריקוד גדולים

• עודדה הקמת להקות מחול עדתיות

חזונה של גורית קדמן התגשם ובמהלך שנות קיומה של מדינת ישראל, עם ישראל חי ורוקד בהמוניו בכל רחבי הארץ, להקות מחול רבות, ולהקות עדתיות בפרט, קמו להן שהופיעו בארץ וייצגו את המדינה ברחבי העולם, ופסטיבלים וכנסים נערכים בתחום המחול הישראלי בכל שנה...

יהי זכרה ברוך