ברוך אגדתי

נולד בסרביה ב 18/02/1895

עלה לארץ בשנת 1910

נפטר בתל אביב ב 18/01/1976

נקבר בבית הקברות טרומפלדור

אגדתי נולד ב1895 כברוך קאושנסקי בעיירה קטנה בחבל בסרביה. למד בחדר ובבית ספר וכבר מילדותו נמשך לריקוד הקלאסי. הוא עבר עם משפחתו לאודסה והתקבל שם לבית הספר לבלט, על אף התנגדות אביו. בשנת 1910, בגיל 15, עלה לארץ ישראל לבדו, החל ללמוד בבית הספר לאמנות "בצלאל" ועבד למחייתו בפרדסים בפתח תקווה וכמורה לריקודים סלוניים. בפתח תקווה פגש בעולים תימנים שסיפקו לו מאוחר יותר השראה לריקודים שיצר.

בשנת 1914 נסע אגדתי לביקור קצר אצל בני משפחתו ברוסיה, אולם פריצתה של מלחמת העולם הראשונה לא איפשרה את חזרתו ארצה (השלטון העות'מאני סירב להתיר לו לשוב בשל מוצאו הרוסי). הוא התקבל ללהקת הבאלט של האופרה של אודסה, כשרונו הוכר מיד ואגדתי הפך בה לסולן. שמו של הרקדן העברי יצא לתהילה כמי שמעצב קומפלקס של מושגים אסתטיים וערכים פסיכולוגיים בתנועה סביב גרעין טבעי ויסודי. משוררים חיפשו את קרבתו ביניהם גם יעקב פיכמן שהציגו בפני חיים נחמן ביאליק במילים "זה ברוך האגדתי" מאז דבק בו הכינוי אגדתי שהיה לשם נרדף ולשם תואר לפועלו רב ההשראה.

ב 1919 עלה ברוך אגדתי על סיפון האניה הראשונה שיצאה לאחר המלחמה מרוסיה לישראל (רוסלאן) ושב ארצה בחברת הצייר הגדול יוסף זריצקי, פרופ' יוסף קלויזנר והצייר פנחס ליטוינובסקי. הנסיעה הייתה ארוכה והמפגש עם האינטלקטואליים היהודיים הפרה את נפשו היצירתית. הרעיונות זרמו בנפשו בלהט.

בשנת 1924 חיבר אגדתי את ה"עורה" מחול קבוצתי להפקה של תאטרון ה"אוהל". מחול זה נרקד במעגל ונחשב עד היום בעיני חוקרי מחולות העם כמחול העממי הראשון של ישראל. המחול נרקד כאמור במעגל, בדומה להורה, הנשים והגברים באים בו לידי ביטוי באופן שווה. הוא ביטא שימחת נעורים וחדוות עמלים. רעיונות שאנשי התקופה רוממו אל על. כיום מכונה ריקוד זה בשם "הורה אגדתי" - מחול שדבק בלבם של צעירי הארץ והיה לאחד מריקודי החלוצים וכאמור גם לאחד מריקודי העם - הוא ריקוד העם הישראלי הראשון.

באותה שנה יצא אגדתי לאירופה שם זכה לתהילה היקרה מפז לכל רקדן דגול. אגדתי כבש בכשרונו הגדול את לב אירופה בהופעותיו שנערכו באולם הקומדי שבאשנז אליזה - פריז, וינה - בפסטיבל וינה, כמו כן אגדתי הופיע בוארשה - פולין, גרמניה ורומניה בהצלחה רבה.

בשנת 1929 החל לעסוק בקולנוע. את הסרט הראשון, "יומן תל אביבי", הפיק עם אחיו יצחק והוא הוצג בקולנוע מוגרבי.

בשנת 1931 יצר את סרט ההנפשה העברי הראשון את הסרט האילם הרפתקאותיו של גדי בן סוסי, הסרט נחשב ליצירה המונפשת העברית הראשונה. הסרט הופק על ידי האחים ברוך ויצחק אגדתי, אויר על ידי הצייר והקריקטוריסט אריה נבון, ומלווה בכתוביות מחורזות פרי עטו של אביגדור המאירי. הסרט מתאר את הרפתקאותיו של בחור ישראלי ממוצא תימני המשוטט ברחבי תל אביב ומחפש פרנסה ואהבה. הוא הוקרן בראינוע עדן במשך זמן קצר.

הסרט התיעודי-למחצה זאת היא הארץ משנת 1935 היה הסרט הראשון בעל פסקול עברי.

בראשית שנות ה30 הגיע אגדתי למסקנה מאד חדשנית - הריקוד הוא אמנות בפני עצמה ואין הוא (הריקוד) זקוק למוסיקה. הוא יצא במופע מחול ללא קול ובתכניה הסביר: "אמנות הריקוד בתור צורת ביטוי לרוח האדם צריכה להיות מבוססת על עצם התנועה הגופנית הטהורה, שבכוחה להניע את רוח האדם ואת הלך נפשו".

אגדתי חיפש אחר המיוחד, האחד והיחיד הוא יצר את הספציפי, את המדויק ורחק מהאבסטרקטיות שנטתה להכללות, לערפול ולחוסר אחריות רעיונית. בחיפושיו אחר המדויק גם הגיע עד למחול ללא ליווי מוזיקאלי (1934 ) - 'דמות של חסיד מרוגז' או "רוגזה" כפי שהוא מכנה ריקוד זה בסרטו של גרינברג. "ברוגזה" אגדתי הדגיש את המבנה התנועתי ואת הניואנסים המיוחדים רק לו. הוא יצר דמויות וכל אחת מהן הייתה מדויקת עד לפרטי הפרטים האחרונים. הוא לש את פרטיה והביא בעזרתם לידי ביטוי הרהורי נפש ורגשות ספציפיים לאותה דמות. בשיטתו הוא הביא גם לשיפור גדול בעיני האירופאים ליחס אל דמויות המחול שנרקדו כי האפיונים המקוריים שיצר על הניואנסים המיוחדים נבעו ממחקריו המחוליים ובלטו לכל עין בריקודיו. הוא יצר מהלכי תנועה לשמם והם אופיינו על-ידי נושא וכל דמות שעיצב היה בה גם מהלך תנועה בו בלט סגנון ייחודי ומאוד מקורי של אופן התנועה וגם מהלך ריגושי עצמאי - תואם לה. בין דמויותיו חסיד, נער ערבי, תימני ובין מחולותיו הנודעים: "אקסטזה תימנית", "מלווה מלכה", "עורה גלילית", "תפילת שחרית" ו"בכחנאליה עברית".

יחד עם היותו חוקר מחול ורוקד מחולות ערביים, תימניים או חסידיים והיה מייסד מחולות העם בישראל - לא ניתן היה לזהות במחולותיו את אותו מחול עממי מקורי שנתן השראה ליצירותיו בתחום מחול הסולו האמנותי מאחר שעבר מהתמונה הכללית והמוכרת אל המיוחד, המזוקק ביותר, נגע באידיאה והיה למאוד ספציפי. כמו כן נודע אגדתי כאיש אירועים (ראה קישור למטה - תחום התענינותם של האקדמאים שבעולם הריקוד שלנו) והתפרסם גם כצייר וכחלוץ הקולנוע העברי. בין סרטיו: "זאת היא הארץ" בכיכובו של רפאל קלצ'קין ו"נווה במדבר" שזיכה אותו בפרס לסרטי עבודה בשטוקהולם בשנת 1960.

בשנת 1976 הוענק לו התואר יקיר העיר תל אביב-יפו.

אגדתי נפטר ב 18/1/1976 במהלך צילומי סרטו של אדם גרינברג על חייו 'ברוך אגדתי' וכולל ראיון עם האמן בו הוא מדבר על הבדידות, לא על האדם הבודד בחברה, אלא את התחושה שמכונה בדידותו של אמן: "כשאתה לא מרגיש שרואים את מה שאתה רוצה שיראו". שמו שב ומועלה בכל פעם כשדנים במחול הישראלי, בתעוזה אומנותית ובנכונות ללכת עם הרעיונות האומנותיים עד קצה גבול היכולת.

ברוך אגדתי חי כל חייו בצריף, ליד שכונת "נווה שלום" בל-אביב, צריף שהקים עם בואו לארץ .עד סוף ימיו חי אגדתי בצריף זה, שנהרס מיד אחרי מותו בשנת 1976.

יהי זכרו ברוך

ברוך אגדתי אמן המסך

סרט תעודה משנת 1997 על חלוץ יוצרי הסרטים בארץ, ברוך אגדתי.

זאת היא הארץ

במאי: ברוך אגדתי

הסרט שפרסם את יוצר הקולנוע ברוך אגדתי. תיאור ההתיישבות הציונית בארץ ישראל.