לאה ברגשטיין

לאה ברגשטיין נולדה בשנת 1902 בעיירה בולשוביצה בגליציה למשפחה מיוחסת. למשפחה בת שבעה ילדים. סבה היה ראש העיירה. אביה היה דמות שמחה שאהב לשיר ולהופיע. הוא כתב שירים והיה מאמין ברעיון הציוני. משפחתה חייה בשלווה סביב נופי טבע מדהימים ביופים. במשפחה היה נהוג להתאסף בערבי חג למסיבות. לאה אהבה במיוחד את חג הפורים בגלל הלהקות שבאו להופיע עם תחפושות. לאה הקטנה הושפעה רבות מהופעות אלו. בשנות ילדותה התפתחה אצלה הרגישות המיוחדת לטבע, ורצתה לתרגם את חיי הטבע לתנועות אסתטיות וחגיגיות.

לפני מלחמת העולם הראשונה החליטה המשפחה לברוח מהסכנה. הם עברו לווילנה וגרו בחלק המזרחי העני והצפוף שבו היהודים יכלו לגור. ווינה הייתה מרכז אומנותי אליו היו מגיעים תזמורות ומנצחים מפורסמים להופיע בה. בשנים הראשונות סבלה משפחתה של לאה מחיי עוני קשים.

בוינה הצטרפה לאה לתנועת השומר הצעיר ופיתחה השקפת עולם ציונית–סוציאליסטית. במשך השנים המצב השתפר. לאה למדה בבית הספר ולאחר מכן נכנסה לסמינר עברי לגננות, שם למדה את מקצוע הגננות אותו סיימה בגיל 17. לאחר מכן בשנת 1922 החלה את לימודיה במחול. היא התקבלה לבית הספר "לאבן" שייסד רודולף פון לאבן. היא למדה אצל מרגרט שמידט, תלמידתו של רודולף. כרקדנית השתתפה במופע אאידה, בניצוחו של ארטורו טוסקניני ורקדה במשך שנה בלהקתה של ורה סקורונל בגרמניה. במקביל נשאה בתפקיד בכיר בתנועת השומר הצעיר והיתה מושפעת רבות מרעיון הציונות.

בשנת 1925 מחליטה לאה לעלות לארץ ישראל ומצטרפת לקיבוץ בית אלפא. בקיבוץ, כמנהג אותן שנים, עבדה לאה בכל עבודה שהוטלה עליה במשק כמו כל חברי הקיבוץ והיתה לעובדת מצטיינת. החברה בקיבוץ לא קיבלה בקלות את עובדת היותה רקדנית. אך אט אט החלה לקיים אירועים וערבי שמחות בקיבוץ ובקיבוצי הסביבה שנחלו הצלחה רבה. את אימוניה היתה מבצעת בחדר האוכל ובהפסקות העבודה. בקיבוץ אף הוקמה קבוצה של רועי צאן בהנהגת המשורר מתתיהו שלם וברל בקר. קבוצת הרועים אפשרה לה לצאת למרעה ושם יכלה לרקוד. לאה מצטיינת בייצור גבינה ונקשרת לחיי הרועים. באותן שנים נחשפת לאה לתרבות ולריקודי הבדואים. היא מתאהבת בסגנון ובאמנות שלהם. בהמשך מחברת לאה ריקוד לחג הגז. לאה מתחברת למתתיהו שלם, שלם כותב שירים וברגשטיין חיברה עבורם ריקודים. ביניהם המחולות "שה וגדי" ו"שישו ושמחו".

בשנת 1926 הקימה את להקת המחול הראשונה שלה, שהופיעה באירועים שונים, וברגשטיין הייתה הסולנית של הלהקה.

בשנת 1929 הגיעה לבקר בקיבוץ גרטרוד קראוס שרצתה לראות מחולות בדואים, וברגשטיין שהכירה רקדניות בדואיות הציגה בפניה מספר ריקודים.

בשנת 1935 עוזבת את בית אלפא ומחליטה לעבור לתל אביב, ושם גרטרוד קראוס מזמינה את לאה להצטרף ללהקת המחול שלה. אולם כעבור זמן קצר הלהקה מתפרקת ולאה מחליטה לחזור לבית אלפא שם נשאה ויחד עם מתתיהו ונוסעת לבקר את משפחתה בפולין. לאחר שחזרו ארצה האווירה בקיבוץ משתנה. ולאה ובעלה עוברים בשנת 1940 לקיבוץ רמת יוחנן שם הם מתקבלים בזרועות פתוחות ומקבלים תמיכה ליצירתם המשותפת. לברגשטיין ניתן חופש פעולה אמנותי ובמשך כ10 שנים, עיצבה מספר חגים קיבוציים, שחלקם נחגגים עד היום באותה מתכונת. בהם "חג הגז" (כל עוד התקיים ענף צאן), "חג הביכורים" ו"חג העומר" ו"חג המים". החגיגות של רמת יוחנן היוו מקור השראה ליוצרים אחרים ובתחילת דרכם היו אבן שואבת לאורחים רבים בקיבוץ. לטקסים אלו היו מספר מאפיינים משותפים: חג הנחגג במועד מסוים או בסיום פרק חקלאי, המשתתפים הם מבני הקיבוץ והענף ואת הטקס עורכים קרוב ככל האפשר למקום בו מתבצעת העבודה (גז ליד הדיר, עומר בשדה שיבולים).

בנוסף לחגי הקיבוץ שלה, יצרה ברגשטיין מחרוזת ריקודים לחג האסיף, ט"ו בשבט ולטקסי החתונה בקיבוץ. היא חיברה באותה תקופה כ-50 מחולות. חלק מריקודים אלה הפכו לריקודי-עם הנרקדים עד היום, בהם "שירו השיר", "רב ברכות", "רועה ורועה", "שישו שישו", "שמחו נא" ו"שיבולת בשדה" (במעגל).

ברגשטיין מקימה את להקת הקיבוץ רמת יוחנן. ובשנת 1947 הופיעו רקדני רמת יוחנן בכנס המחולות בדליה בריקודי מסכת העומר של הקיבוץ שחוברו על ידה. מסיבות כלכליות וחוסר היכולת של הקיבוץ לאפשר לרקדנים לרקוד ולא לעבוד, הלהקה מתפרקת, והפעם היתה זו גורית קדמן שהזמינה את לאה להדריך את הלהקה המרכזית של ההסתדרות להופעה בריקודי רועים. במקביל הוקמה להקת המחול של "בני איחוד הקיבוצים" וברגשטיין ניהלה אותה הלהקה היתה מורכבת מבני נוער הרקדנים היו מגיעים רק פעם בחודש ליומים של חזרות, אולם ההצלחה התאפשרה גם בתנאים כאלה. ללאה היתה זו התקופה העשירה בחייה.

בשנות ה-60 הוזמנה ברגשטיין ללמד מחול באקדמיה למוסיקה ומחול על שם רובין בירושלים ומאוחר יותר שימשה בוחנת באקדמיה.

ברגשטיין נפטרה ב-14 במאי 1989 בקיבוצה, רמת יוחנן.

יהי זכרה ברוך