לצד אם אוהבת בבית חמים

שכבו ילדים ברכות,

עד שבאו רוצחים ערבים מחמאס

והפכו את החלום לסיוט.

אותם מרצחים חדרו אל התום,

מוזנים בשנאת יהודים,

כל חינוכם מוחם המעוות

כוונו לשחיטת ילדים.

משפחות שלמות הם שחטו ורצחו,

בלי רחם הם חטפו ואנסו,

ועם תינוקות חסרי ישע בידם

אל קיני הטרור הם נסו.

וביער רעים, שם חגגו צעירים

את הטבע ואת השלום,

מאות מחבלים אותם שחטו, אנסו ושרפו,

וביצעו בהם זוועות גהנום.

חלאות שכאלה כבר אינם בני אדם,

נחותים מחיה אכזרית;

וידי העזתים מגואלות הן בדם -

אות קלון עליהם לתמיד.

נקמת דם ילד קטן לא ברא השטן

וארור האומר: "אל תנקום",

וארור איש "זכויות האדם" שאומר:

"לכו בשתיקה לגרדום".

נקמת דם ילד קטן לא ברא השטן,

אך כעת מלברוא אין מנוס.

הצדק דורש מכה קטלנית,

את כוחות הרשע לרמוס.

ודם הילדים חותר בתהום

אל מסדי ארץ נרקבת,

בערוץ זרימתו הוא מביא שידפון

ועל כתמיו מצבת אבן ניצבת.

דם התמימים לא ישתוק, לא יסלח,

ולא ייספג לו בחול;

נקמת ילד קטן נקום הוא ינקום

ויקבור רשעים בנחשול.