שלמה רז

סיפורה של גיחה – או איך הרחבתי את מעטפת הטיסה במלחמת יום כיפור

ביום השלישי לפרוץ המלחמה, ב - 8.10.73 סביב שעה 5:45, יצאנו עם אור ראשון, זוג מטוסים מצוידים במערכת הפצצה מתקדמת – "קריסטל", בן דב ואנוכי למעגל המתנה מול רמת הגולן, בציפייה לקבל מטרה מבקר התקיפה – בת"ק

תצורת המטוס הייתה כבדה – שני נתיקים מלאים, (שמא תידרש המתנה ארוכה, או אולי נישלח לתעלה. כן גם זה קרה...) ושמונה מצררי "מצוק" (Mk20/cbu99/100) נגד רק"מ. 6 מצררים על נושא הפצצות המרכזי - 3 ושני מצררים בודדים בנקודות תליה חיצוניות - 1/5. תצורה במשקל כולל שמעל 24000 ליברות

לא עברו 5 דקות של המתנה וקולו של הבת"ק קורע את הערוץ שהיה שקט עד לרגע זה. מוסר לנו מטרה על מפת הקוד ומתאר לנו בקצרה את מה שהוא יודע – מספר כלי שריון מעט דרומית להר חרמונית, (מיותר לציין שלא הייתה כל תמונת קרב והיכן נמצאים כוחותינו)

אני כמוביל מתכנן את הנתיב האחרון. יציאה מרמות נפתלי ליעף חתף מזערי 2500 רגל מעל פני השטח. כניסה שמאלית לצפון ויציאה מערבה

מנמיכים מעל אצבע הגליל אל מתחת לקו הרכס. כל מפסקי החימוש מופעלים. מצערת בכוח מלא. מד מהירות זוחל. מנסה להגיע למהירות 540 קשר. אני מתאמץ לראות את מגדל יציאת כיוון באור הדמדומים שלפני זריחה. מספר שתיים משוך לאחור מימיני

במקום המשוער כנקודת משיכה, מתחיל במשיכה עדינה תוך כדי ניסיונות לזיהוי מטרה. עדיין לא רואה דבר מוחשי המזכיר מטרה. אני מתקפל ומתחיל להוריד אף לכיוון המשוער על פי תאור הבת"ק ואז... אני רואה זאת בבת אחת - ים של רק"מ מלוא החלון הקדמי והכוונת. (לימים נקרא המקום עמק הבכא – קרב הבלימה הידוע של חטיבות 188 ו – 7). שם "פיפר" - נקודת ההכוון על מספר כלים צפופים ולוחץ "פיקל" - שחרור חימוש

באותו שבריר שנייה של לחיצה על ה"פיקל" אני מרגיש "פק". פיצוץ לא חזק במיוחד. לא הרגשתי את חבטות שחרור החימוש המוכרות. ברור לי שנפגעתי. אני יוצא מהיעף תוך כדי פניות תמרון נגד טילים ונ"מ. בזוית העין אני רואה שכל המכשירים דוממים ושקט. מנסה לשדר למספר 2, אך הכל "מת"

לאחר מספר שניות בכיוון מערב מתבהרת לי התחושה שיש מנוע. המטוס טס, אף כי מצערת לא מגיבה. שקט מוחלט

מעל אצבע הגליל מתחיל לנסוק לגובה נוח. בפניה מעל צפת אני רואה זוג מיירטים מתקרב. אני מנסה להוציא את ה"רינה" - מכשיר הקשר למילוט מה"מייווסט" – היא חזיית ההצלה ומדווח על "עיוור". אין קול ואין עונה. מתחיל לחשוב מה אני עושה כעת

מושך בידית גנראטור החירום. אין שינוי במצב. מכווני מנוע לא מתעוררים לחיים. גם הקשר דומם. תמונת המצב מתחילה להתבהר לי – אני "רוכב על חיה פגועה", ככל הנראה עם כל החימוש, מנוע בכוח מלא וללא שליטה במצערת

לוקח כיוון וטס לכיוון הים מול עכו. מנסה שחרור חימוש רגיל אך ללא הצלחה. מושך ידית שחרור חימוש בחרום וכבר כאילו ברגיל, מתוך תחושה שדבר לא יקרה. אין כל תגובה וסימן שהחימוש השתחרר

לוקח כיוון לבסיס הבית - רמת דוד. טס במהירות גבוהה. המנוע ככל הנראה בכוח מלא ומצערת לא מגיבה

זוג שחקים קרב בפניה רחבה. (אני הרי ללא קשר ולא מזוהה)

חולף מעל המסלולים לצלע "עם הרוח" של מסלול 33, תוך תכנון מהלכיי בהמשך. נכנס ליעף מעל המסלול במהירות אדירה של 550 קשר, בתקווה לסימן כל שהוא מהמגדל. מושך לצלע עם הרוח. מבצע מספר פניות חריפות להורדת מהירות אל מתחת 220 קשר (יש מגבלות גלגלים, לא ?!). מוריד ידית גלגלים ומושך גם בידית הורדת גלגלים בחירום. נשמע שאכן משהוא קורה, אך כמובן שאין כל סימן ואין ציון של גלגלים נעולים מטה. מוריד את ידית וו העצירה. פונה חדות לצלע בסיס לביצוע יעף מעל המסלולים בתקווה לרקטה ירוקה ואכן רקטה ירוקה נורית, זוהרת על רקע שמי הבוקר המתבהרים. לראשונה מרגיש מעט יותר נוח ופונה חדות בפנית נסיקה לצלע "עם הרוח", תוך מחשבות איך להמשיך

מדהים איך הראש עובד ברגעים כאלה. מחשבות על נטישה כלל לא עלו בראשי אף כי ברור היה לי שמצבי מסובך ומסוכן. המטוס טס ואני מעל הבית. יש מלחמה וצריך להחזיר את המטוס. אני במשקל קרוב למשקל המראה מרבי שהוא כפול ממשקל נחיתה מותר ועם חימוש חי. סביר גם שמרעומים דרוכים. מנוע בכוח מלא. גלגלים שהורדו בידית חירום ואין בטחון שננעלו מטה. אני לבד וללא קשר

תכננתי לכבות מנוע בצלע בסיס ע"י ברז לחץ נמוך (הנמצא ליד המצערת), בתקווה שלקראת חצית מסלול המנוע יכבה וזה יאפשר לי להגיע לחציה במהירות סבירה. זכרתי במעורפל תאונת מטוס קורנס שהתהפך בחצור ומכונאי שנשאב לכונס כי זמן כביית מנוע מסגירת ברז דלק היה כ - 45 שניות. עד כמה זה דומה למצבי לא ברור

פניתי מעל אגם כפר ברוך לצלע בסיס בפניה הדוקה. המהירות זחלה כלפי מעלה בקצב מבהיל - 300 קשר, 320, 350. סגרתי ברז לחץ נמוך באמצע צלע בסיס והתגובה הייתה מפתיעה ומבהילה, שמעתי נפילת סיבובי מנוע מהירה וצניחה מהירה במהירות. אין לי כל סיכוי להגיע למסלול. ראיתי את מגמת המטוס לתוך האגם... פתחתי נואשות את ברז לחץ נמוך ללא תקווה ובהפתעה שמעתי והרגשתי את כוח המנוע עולה מחדש

המשכתי לכיוון תחילת מסלול, בזוית העין אני רואה את מד המהירות זוחל אל עבר מהירות 300 קשר! הפעם רק בחציית מסלול העזתי לכבות את המנוע

במהירות זו המטוס טס. טס מעל המסלול מנסה להנגיע אותו והמטוס מקפץ ומקפץ, מנגיעה אחת לשנייה. זוכר שעברתי את קו המגדל במהירות גבוה מאד. את כבלי העצירה על המסלול המטוס לא הרגיש או שקפץ מעליהם או שהוו לא ירד... ואז ראיתי את הרשת מורמת... אני שועט אליה במהירות 220 קשר בחימוש מלא... המטוס שנעטף ברשת בפתאומיות החל להשתולל ממש חושב להתהפך, מטלטל בפראות מצד לצד עד שהתרסן ונעצר. וואו

לאחר מספר שניות של "אני לא מאמין, נחתתי שלם על הקרקע". פתחתי חופה. קפצתי מהמטוס, מתרחק במהירות עוד לפני שאנשי כיבוי אש הגיעו. מרחוק נראה המטוס כמו חיה פגועה ולכודה

דומני שלאירוע זה אין תקדים. ככול שאני יודע, אין אדם בעולם שנחת כך עם מטוס קרב כל שהוא

מספר ימים לאחר מכן עברתי במוסך לראות את המטוס ואיך נפגע. פגז נ"מ 37 מ"מ חדר כחצי מ' מאחורי מושב הטייס. מרסק את כל המכלול הקדמי של המנוע, את מערכת החשמל ואת מכלול המצערת. גם כבלי ההיגוי נפגעו ונותרו על גיד אחד. במו עיני ראיתי זאת