להלן תיאור של הטיסות שלי ב"טייסת העמק", ב - 7 באוקטובר 1973, יום א' שלמחרת פרוץ הקרבות, כפי שנשתמרו בזיכרוני שלי, אז סגן בן 22, עם ניסיון טיסה של כשנה אחרי קורס טייס. חודשיים אחרי שהוכרזתי "טייס מבצעי". התיאור מתחיל דווקא בטיסה השלישית באותו יום, זו שנחרתה במיוחד בזיכרוני ולאחר שנים רבות גם יכולתי לחברה לאירועי קרב הגבורה של חטיבה 188, בה שירת אחי הגדול
אני נזכר איך ראיתי בתוך פחות מחצי יממה כיצד כל השיטה והביטחון העצמי של רעיי הותיקים, מקצתם בוגרי "מבצע קדש" (1956), מתחלפים באי וודאות, הלם של מציאות שלא ציפינו לה וכמובן נפגעים
יום אחרי יום איבדנו מטוסים - 13 שנמחו מהסד"כ. טייסים - 7 הרוגים מתוך קבוצה של כ 35 טייסים, מרביתם מילואימניקים. ושבוי אחד בסוריה
גיליתי מכלי ראשון שאין קשר בין גיבורי ה"מרפסת" של ימי שלום ללוחמי האמת בעת מלחמה. טייסים "בלתי נחשבים" או חלשים התגלו כלוחמים ללא חת, ולהיפך. ללא "הגרעין הקשה" של אנשי מילואים, ותיקים בעיקר ומפקד הטייסת שהיוו את חוט השדרה המנטאלי של הטייסת, ספק איך היינו ממשיכים בלחימה לאחר השבוע הראשון
תוך כדי לחימה הבנו שפיקוד ח"א מבולבל ואינו "רואה" את שדה הקרב. בתחושה של חשד וספק בחוכמת הפקודות, ביצענו את כל המשימות שקיבלנו
ובכן, להלן הסיפור
היכן שהוא בין 1400 ל1600, בהתראה קצרה אני מוזנק לסיוע ברמה. החימוש - 5 פצצות נפל'מ מהסוג של מלחמת ששת הימים
בתקופת קא'מ - קורס האימון המבצעי שלי, ולאחריה ערכנו אולי שתי תקיפות אימון, ב"פצצות נפל'מ קלאסיות". כל היתר, אלה של הנפל'מ, בוצעו עם פצצות נפ'ל'מ -מיוצב. זוהי פצצת נפל'מ עם כנפוני ייצוב שמיועדת להטלה כפצצה רגילה לכל דבר. יתרונו של היעף הקלאסי הינו הדיוק וגודל השטח "המורטב" , חסרונו, בסיכון הגבוה של הטלה בגובה של 10-20 מטר, ממש על קני הנ'מ של המטרה
המוביל הוא ה"דוקטור", מאיר גולדברג - "גולדי". יליד עין-חרוד איחוד. אז טייס ריסוס. סטודנט לרפואה. מילואימניק. היום מנתח בכיר ב"ביקור חולים" בירושלים. בנו שהיה חניך שלי על מטוס אימון "פוגה" בקורס הטייס של ח"א, הוא כיום, טייס בטייסת העמק
אנחנו טסים ישר לרמה"ג ובקר התקיפה אומר שאין מידע של ממש על מיקום האויב או על "קוו כוחותינו". אותו קוו וירטואלי שממנו מזרחה זה "צייד חופשי", לכן יש לבצע סיור ראייה ולהשיג לעצמנו מודיעין ומטרות
נכנסים לרמה באזור גמלא וטסים מעל רמה"ג, מדרום לצפון בגובה אלפיים רגל בערך מעפ"ש. מזהה את נפח קדימה על האף ומייד מגלים, שנינו יחד, ריכוז ענק, אולי 40-50 כלי רק"מ מכל הסוגים, דרומית מזרחית לציר "פלא", פחות
מ - 3 ק"מ מזרחית לנפח
גולדי מוודא שראיתי גם אני ופונה תוך הנמכה מערבה. מסדר אותי אחריו בשורה עורפית לוקח דרומה ואח"כ מזרחה ומושך לגובה 4 בערך לכניסה. קצת גבוה עבור נפל"מ
אני אחריו בקשר עין, 1000 מטר. מוריד את האף ומבין ללא דיבורים שמאיר משך גבוה רק לצורך זיהוי ובהמשך צולל ומתיישר בגובה צמרות (הקוצים)
"אני לוקח את הגוש בחלקו המערבי", הוא מנחה. "קח אתה את הצד המזרחי". מסדר את הכיוון והכוונת ומתייצב מול הגוש. גולדי קדימה בזווית העין
יורים עלינו כמשוגעים, בכל דבר. אני מתכווץ בתא כשקליעי נק"ל ונ"מ מכל הכלים וגם טילי כתף המשוגרים אלי בכינון ישיר ללא קליטה, חולפים משני צידי המטוס
להערכתי, את היעף ביצענו בערך מעל/ממערב למקום בו נפלו ממש שעה קודם לכן בן שוהם, מח"ט 188 וישראלי, הסמח"ט (קרוב לאנדרטא דהיום)
גולדי משחרר. נחשול אש מתגלגל משמאלי ומיד לצידי. גם אני חולף מעל הסורים, בדיוק בתחילת הגוש. לחיצה ארוכה כמו שלימדוני כדי שכל חמשת הנפלמ''ים שלי ינתרו ויתגלגלו על ראש הנחש...ו..כלום. שום מכה לא מורגשת. מבין שהנפלמ''ים שלי עדיין איתי. מדווח לגולדי על תקלת מערכת חימוש ומבקש ניסיון נוסף
"שלילי" הוא עונה, "יחד איתי מערבה" הוא אומר
מסתכל על ריכוז הרק"מ הסורי ומזהה בבירור מדורות וכאוס כללי. בלב כבד ומתוסכל אני מצטרף. חוזרים לנחיתה זהירה עם החימוש שלי. תם מבחינתי היום השני של המלחמה. יום טיסות קרביות ראשון בחיי
יומיים קודם לכן, ביום שישי 5 באוקטובר בצהריים, אוסף אותנו, כל טייסי הבסיס, מפקד הבסיס, אל'מ לב ארלוזור - "זוריק" ומכריז את מה שהכריז כבר ממאי: "יש מתיחות גבוהה, הבסיס בכוננות, כל מי שישוחרר הביתה יושב ליד טלפון" הוא חוזר על המנטרה שלו: "הקיץ הזה לא יסתיים ללא מלחמה"
אני יוצא לתל-אביב לביתה של חברתי, (בקבוץ הרי עוד אין טלפון !)
בערך, ב - 0700 בבוקר ה - 6 באוקטובר, מתקשרת הפקידה ומבקשת לחזור מייד לטייסת. "קחו צסנה משדה דב", היא אומרת
אביה של חברתי מסיע אותי לשם בחשש כבד למה שעלולים הילדים ברחוב לעולל לרכבו
לאחר כשעתיים אני בטייסת, מקבל מפות וחומר למטס תקיפת מנע בש"ת חמה בצפון סוריה. תקיפה שתקדים את האויב שמתכנן לפתוח במלחמה ב 1800. כל זה ידוע בבוקר לכל מי שנמצא בחדר התדריכים ובמכלול המבצעים בטייסת העמק. בבסיס ח"א, רמת דוד
הולכים למטוסים כשהזמ"מ המתוכנן למטרה הוא ב 1300
רגע לפני התנעה מודיע לי מפקד הדת"ק, הפן-צ'יפ, "חזור לטייסת"
אין אשור לתקיפה
לפני 1400 מוזנקת רביעייה מהכוננות. מבינים שזה עתה החלו הסורים והמצרים במלחמה
הרביעייה מטפסת באיטיות מסוכנת לגובה 20 (עשרים אלף רגל) ובערך כשהם מעל תל אביטל (פחות מ – 10 דקות מהמראה), משוגרים לעברם 2 טילי SA2, ככל הנראה מבלי שהם מזהים זאת. המוביל חנן איתן, קיבוצניק ממשמר העמק, נפגע בפגיעה ישירה ו"מתאדה" כ - 300 מטר על יד מס' 2 שלו
גבעול, מס' 3, מוביל את 4 לתקיפת חטף נמוכה על המטרה שקיבלו
אחרי המלחמה מזוהים שברי מטוסו של חנן איתן בבור גדול שנוצר כנראה גם מהתפוצצות הפצצות שלו עצמו, כ - 200 מטר צפונית מערבית לצומת קירטון/יקיר, הלא הוא כביש קונייטרה דמשק
אני זוכר את ההלם בטייסת שמאבדת מוביל בכיר, סמ"ט ב' לשעבר, כבר בדקות הראשונות של המלחמה
כ - 8 מטוסים לפי זכרוני, "מוחלקים" מהחימוש של מטס המנע, מוזנקים להגנת שטח מעל העמק
עם חשיכה שומעים היטב את נפילות טילי הפרוג ליד מגדל העמק
בלילה מוציאה הטייסת מספר גיחות של בודדים לביצוע קלע בתעלה
אני עצמי, שהייתי אז עוזר קמב"ץ, מכין עם שלמה רז הקמב"ץ, את החומר והתדריך למטס ראשון של יום א', מטס ראשון של "מבצע תגר" - תקיפת מערך הטק"א המצרי בתעלה. זמ"מ למשיכה - 0700
כל הבסיס להוציא את אבירי 117, טייסת המיראז'ים, צריך להמריא בדממת אלחוט. אירוע מורכב ומסובך שמחייב תדרוך מפורט עם הרבה פרטים ואילוצים של לפני ההמראה לגיחה עצמה
בערך ב 0430 ממש בדקות האחרונות לפני שהטייסים מגיעים לחדר התדריכים, אחרי לילה ללא שינה, אני מסיים את הכנת החומר
מפקד הטייסת מתדרך וכולם נחפזים לדת"קים
יוצאים בזוגות. אני טס כמספר 2 של יואב בן – צבי. קיבוצניק מאילת השחר. טייס ריסוס ומילואימניק
מפלסים לנו את הדרך בעמדות ההמראה העמוסות ומתגלגלים להמראה לפי סימוני הדגלנים, איש לא מוציא הגה ברדיו
אמנם עשינו תרגילים כאלה לאחרונה, אבל זה לא תרגיל. מה אעשה אם לא אגיע למקומי בסדר ההתיישרות ?! אם לא אמצא את בן צבי בעמדה ?! אם אפספס את הדגלנים ואצטרך לטוס לבד בתקיפה ?! מחשבות של אליף חולפות בראשי
בכל אופן, הכול מסתדר ואנחנו ממריאים כמו בתרגילים. יוצאים מנחשולים אל מרחבי הים בכיוון כללי בערך 230 דרומה ומתרחקים מהחוף. טסים נמוך, 360 קשר והמטוס הכבד יחסית, מתנדנד מעל המים. התמונה מזכירה לי את הסיפורים על המטס הראשון במלחמה שעברה
מזרחית לנו מזהים עוד ועוד זוגות ורביעיות בדרך דרומה ואני מתחיל לחוש, הנה הנה נכניס להם מכה. נשתחרר מההפתעה של אתמול והדברים יתגלגלו שוב כמו פעם
טסים כך עד הסוללה של ימת בארדאוויל. פונים דרומה לסיני ואז מערבה ויוצאים מנקודת כיוון ייעודית - מגדל סימון בגובה של כ 5 מטר עם פנלים צבועים בד אדום שחור. את העשן של נורי הסימון מזהים בקלות בגלל האינברסייה הקלה שמכופפת אותו בערך ב800 רגל אל האופק ומזרחה
שנים אחרי כן אני למד שהיו שם פרחי טייס שהפעילו את נרות העשן לזיהוי. חוצים את התעלה ממש מעל האי אל-בלח כדי לתקוף נ"מ שמגן על סוללת טק"א ששמה נשמט מזמן מזיכרוני
כאמור זהו מטס ראשון. הכנה למטסי התקיפה על הטק"א המצרי בכבודו ובעצמו לאחר שיאבד את מערכי הגנת תותחי הנ"מ שלו
לקראת משיכה בכח מלא 450 קשר, אני במבנה מכונס, כי מערכת כח"ן של ממש יש רק במטוס של יואב. כדי להשיג דיוק סביר אני יושב על המוביל ובעצם משתמש בפתרון הממוחשב של המטוס של יואב. באופן זה אני אמור ללחוץ על ה"פיקל", כאשר אני מזהה פצצה ראשונה נהדפת מן הווים בבטן של בן-צבי. הפצצות משתחררות ואנחנו מזגזגים מעט בדרך חזרה לתעלה בגובה נמוך בתוך נ"מ נק"ל ותותחי 23 מ"מ אורגניים של חטיבות הח'יר והשריון המצריות שזורמות מזרחה
בשלב כלשהוא אנחנו קרוב ובמקביל, לכביש עמוס רק"מ מצרי. אני מגלגל מעט כדי ל"חשוף" פרופיל מינימאלי לתותחני הנ"מ ומתכווץ בתא בתקווה שזה יספיק הפעם. עד מהרה אנחנו חוצים חזרה לשטחנו
מזרחה מהתעלה אני מזהה להפתעתי טנקי "פטון". מג"חים שלנו בדהירה מזרחה ! עם הקנים מזרחה. "ברוך" של ממש אני חושב לעצמי
מידע זה נפסל כ"בלתי סביר", ע'י הקש"א הזקן והחביב של הטייסת שהיה אמור לעדכן עבורנו "קו-כוחותינו" ולדווח לאמ"ן את מה שאנחנו מביאים מהחזית
למרות זאת, הדרך חזרה עוברת בתחושה סבירה של סיפוק מכך שביצענו את התכנון שעשיתי ועכשיו בגיחה הבאה, יבוא המטס שיכריע את מערך הטק'א המצרי
אחרי נחיתה מגיחה מבצעית בשטח אויב, ראשונה בחיי, אני רץ למטה למבצעים, כדי לתת למנהל שמתדרך את המטס, את החומר לטיסת מטס שני "תגר" שהכנו בלילה, אבל מבין מייד שהפקודה הינה דוגמן !! פקודה לתקיפת מערך הטק"א הסורי שירדה לטייסת במספר גרסאות, בשבועות שקדמו למלחמה
מול הגרסא המעודכנת של הפקודה היה לנו בכספת רק תכנון שלדי, ללא חומר למובילים
השעה הינה בערך 0800 ויש בקושי זמן להכין עוד "אופרציית דממת אלחוט" לזמ"מ 1130. מזל שהמרחק מהעמק לרמה קצר ולמרות זאת, מרגע שפורסים את התכנון מסתבר שהמראות ראשונות חייבות להיות כ 10 דקות לפני 1100 שכן אין דרך אחרת להמריא את כל מטוסי התקיפה של הבסיס באופן שכולם ימשכו לחטף בגולן בזמ"מ ביחד כמעט, עם עוד כ - 200 מטוסים משאר הבסיסים
הפתרון וכדי לשמר את ההפתעה, הוא להמריא מוקדם מאוד ולבצע "נתיבי בזבוז זמן" (מתוכננים לפרטי פרטים לכל מבנה לפי זמן ההמראה והתקיפה) בים וחזרה לעמק זבולון בגובה נמוך מאוד, כדי שלא להיחשף למכ"מים של הסורים
שוב יוצאים לכיוון מהומת עמדות ההמראה שבהן מצטופפים כל מטוסי הבסיס כמעט, בתוך שטח של 500200X מטרים ומתגלגלים למסלול ההמראה המיועד מראש, על פי השעון ואישורי הדגלנים שלידו
הפעם אני מספר 2 של שלמה רז. קיבוצניק מעין חרוד, אחד מהמדריכים שלי בקא"מ
בסבבים מעל עמק זבולון, אני מזהה על דרכי העפר בין שדות הכותנה שעדיין לא נקטפו, טנקים רבים על השרשרות. נוסעים מכורדאני שליד הקריות מלוא העין מזרחה. נוסעים כנראה, לרמה'ג
"מה זה אין להם מובילים" ?! אני שואל את עצמי ומיד מבין את התשובה ואת חומרת המצב העולה ממנה
מבצעים קלע בזוג במבנה מכונס על מכ"מי ניהול האש. המנ"א של סוללות "קבועות" - SA 2 ו SA3. משיכה לתקיפה בקו ישר, בערך דרומית לחאן-ארנבה
כבר ביציאת הכיוון מהמגדל, (כן כן, כמו בתעלה כך גם ברמה הציבו מגדלים כדי שיציאות הכיוון יהיו מדויקות), אני מבין שלא אצליח להיצמד לרז
אני טס במטוס דו מושבי כבד ו"מלוכלך" יותר ממטוסו של רז
כח מלא מאגם ביית נטופה ורז פותח ממני כבר כ - 500 מטר ואינו מציץ אפילו כדי לראות שאיבד אותי
? לא מצייץ כי יש דממת אלחוט. מה לעשות ? איך אדע איפה ומתי לשחרר חימוש
אני מאלתר, אטוס בדיוק אחריו. אמשוך במקום שהוא משך ואשחרר בזוית 35 מעלות שהיא הזווית הנומינאלית, כי כאמור, רק לרז יש מטוס ממוחשב ולכן היינו אמורים לטוס במבנה מכונס, כנף על כנף
אבל זו מלחמה ואין מקום עכשיו אצל רז לדקדוקי עניות מסוג זה
כל קו הגבול בוער ועשנים שחורים מיתמרים עד לגובה 3 מעפ"ש בערך. יוצרים מין חומה ומתערבבים בערפילי בוקר שעדיין מסרבים להתפוגג
מלוא כל העין מימין ומשמאל לי שועטים מטוסים. לקראת משיכה כבר חולפים אותי מטוסים חוזרים
משחרר חימוש במקום הווירטואלי במרחב שבו ראיתי את הפצצות של רז עוזבות את בטן מטוסו ומתקפל חזרה למטה אל אמא אדמה. כמה שבירות ניקוי. מיג אחד שעוד נתפס במבטי, מושך גבוה ושחור כ - 8 מייל מזרחה
ואני כבר על שולי הרמה ובעמק. העמק שלי שעליו אנחנו מגוננים כעת
מצטרף לרז על הקשר וחוזרים לנחיתה ייחד עם "כל עם ישראל"
סליחה, מלבד אלה שממלאים עכשיו את ערוץ המצוקה, ה - .GUARD
השמש כבר באמצע השמיים. שני מטסים מאחורי. אחד במצריים. אחד בסוריה בתוך פחות מ 5 שעות וברור לי כבר לחלוטין שהסיפור הזה אינו הולך להיות המודל והמיתוס שלאורו דמיינתי עד אז, מלחמה
חזרה ל"לוחמים מספרים"