מפגש 40 שנה למלחמה

סרן תמר אריאל אשר נספתה במהלך טיול בנפאל 14.10.210, היא הקצינה שמונתה מצד הטייסת, לסייע בקיומו של אירוע זה

תמונות מהמפגש

דברי מ"ט דאז - דוד יצחק

מזה כמה שנים שאני מלווה את הטייסת כיועץ מתנדב למפקד הטייסת

הזמין אותי למשימה מפקד הטייסת דאז, ישי ועל כך תודתי האישית נתונה לו. המשיכו בזה, נטע וכיום כך אני מקווה, גם מתן

נימוקיו של ישי להזמנה היו שדרוש לטייסת בעל ניסיון במלחמות העבר שיסע בהכנת הטייסת והלוחמים למלחמה

נעניתי ברצון ועניין

מאז אני משתתף כצופה, מאזין ולעיתים גם מעיר ומאיר, בדיונים ותרגילים

לאחר הדיון או התרגיל, אני מעביר בכתב את דעתי והמלצותיי, למפקד הטייסת

היום, ברצוני להאיר על המלחמה אשר בגינה התאספנו כאן, מזווית הראיה שלי

אם תרצו, זווית ראיה המתחילה ממרום האסטרטגיה ויורדת חזרה אל הטייסת כיום

למיטב שיפוטי, אם נתעלם מאירועים אלימים שהתרחשו בארץ הזו לפני 1947, אזי עם ישראל היושב בציון חווה 4 מלחמות. כל השאר הם מבצעים יזומים על ידנו, בדמות פשיטה מזוינת

מלחמת העצמאות

מלחמת ששת הימים

מלחמת ההתשה

מלחמת יום הכיפורים

במלחמת העצמאות היה ח"א עוברי והשפעתו על המלחמה חשובה ככול שהייתה, שולית

מלחמת ששת הימים הפכה תוך יום, ממלחמה לפשיטה מזוינת, בזכות פיקוד וניהול מלחמה למופ

מלחמת ההתשה מכיוון שהתנהלה אט אט, לא נתפסת אצלנו כממש מלחמה, אף שהייתה כזו. רבים היושבים כאן שטסו במלחמה זו, פי כמה וכמה יותר מכל מה שטסו, במלחמות ומבצעים אחרים

נותרה רק מלחמת יום הכיפורים, כמלחמה שבה חווה ח"א מלחמה שעליה אין עוררין שהייתה מלחמה, במלוא מובן ומשמעות המלה

כולנו ועמנו רבים אחרים משני צדי המתרס, זוכרים היטב את ראשיתה של מלחמת יום הכיפורים ונוטים להתעלם מאחריתה

בזכות סיום המלחמה בק"מ ה – 101 במצרים ו – 40 ק"מ מדמשק, אך לא רק, נחתם הסכם השלום עם מצרים ונשמר השקט בצפון, עד היום הזה

אנחנו, היושבים כאן היום ועמנו הנעדרים, היינו שותפים בכוחנו ובדמנו, להישגי אותה המלחמה

אמרתי "בדמנו" ועליו אני ואני מניח שגם אתם, שואלים

? האם אפשר היה לעשות זאת אחרת

! מדוע לא עשינו להם במלחמה זו, מה שעשינו להם במלחמת ששת הימים ? הרי ידענו לעשות זאת והיינו מוכנים כהלכה

מהשאלה אני עובר למטען שאני נושא ולמסר שאני מנסה להעביר ולהנחיל לטייסת, היום

בתדריכים שאני מאזין להם היום בטייסת ושלמיטב זיכרוני אינם שונים במידה משמעותית מאלו שאנחנו נתנו בעבר, עולה תמיד הביטוי "שרידות". שמרו על השרידות

במלחמה ההיא אבדו לח"א 53 לוחמי צ"א ו – 102 מטוסים שהם רבע מהכוח של אז

טייסת 109 לבדה איבדה 7 לוחמים ו – 13 מטוסים

שרידות לא הייתה שם. לא ברמה האישית. לא ברמת הטייסת ולא ברמת חיל האוויר

מכאן עולה לכאורה הצורך להנחות על השרידות ואילו אני אומר שלא על השרידות צריך להנחות, אלא על ערך אחר

שרידות היא מונח ברמה האישית

הרצון והצורך לשרוד מלווים אותנו יום יום ושעה שעה, בשלום ובמלחמה

הערך והמונח האחר, ידוע ומוכר לכם מתחום הפיזיקה ומשום מה נעדר משיח חיל האוויר. למרות זאת נראה לי כסביר שיתקבל גם על דעתכם

המונח הוא - שימור הכוח

אדם שואף לשרוד. משפחה שואפת לשרוד. חברה שואפת לשרוד ומדינה שואפת לשרוד. גם חייל ככול האדם, שואף לשרוד. אבל צבא אינו שואף לשרוד. צבא חייב בביצוע המשימה, תוך שימור הכוח

העדר שימור כוח צבאי, מאיים על היכולת לקיים את הכוח הדרוש להמשך הלחימה. מאיים על כוח העמידה של הלוחמים בזמן המלחמה ומאיים על היכולת להפיק תמורה להשקעה, בתום שלב הלחימה

אם אני צריך לשים אצבע על נקודת הכשל בה לקה ניהול ח"א במלחמה ההיא, הרי זה בהעדר ריכוז כוח ליעד הכרעה והעדר מדיניות וניהול הנראים בעין, לשימור הכוח

כאשר אין שימור כוח ברמה העליונה, אין שרידות ברמת הלוחם, הטייס או הצוות

הייתה זו מלחמת שחיקה שהעמידה ברמה האישית, את סיכויי השרידות של כל אחד מאתנו, על הסתברות נמוכה ביותר

על זה אין לי טענה, כי שאיפתו הלגיטימית של הלוחם היחיד לשרוד, לא תמיד עולה בקנה אחד עם השגת המטרה שהיא, ניצחון במלחמה

אם דרושה לכם הוכחה, ראו את המחיר ששילמנו ביומה הראשון של מלחמת ששת הימים. גם שם לא הייתה שרידות אלא רק דבקות במטרה ללא תנאי ובכל מחיר. אלא שמחיר היום הראשון, יום בו רוכז כל הכוח ליעד הכרעה, היה שווה בהישג שעשה את כל מה שבא אחריו – ניצחון מוחץ, תוך שימור הכוח

שימור הכוח אינו רק ברמת המטה. אינו רק ברמת מתכנן המבצע והשולט. שימור הכוח נתון בידיו של מפקד הטייסת ובידיו של כל לוחם בטייסת

לוחם צ"א הוא קצין אך ורק משום שקצין הנו בעל סמכות לקבל החלטה

לוחם צ"א הוא מפקד. על עצמו במשימת יחיד. על מבנה כאשר הוא המוביל ועל הטייסת, אם הוא מפקד הטייסת

כקצין הוא בעל סמכות החלטה וכמפקד הנו בעל סמכות להורות לאחרים לבצע ההחלטה שקיבל. בין על ידי עצמו ובין שקיבלה ממפקדים שמעליו

החלטה מספר 1 שלו ופקודה מספר 1 שלו, חייבות להיות: דבקות בביצוע המשימה, תוך שימור הכוח

פועל יוצא מזה, תכנון ובצוע המשימה בדרך שיושג היעד וישמר הכוח

לכאורה דבקות בביצוע המשימה ושימור הכוח לא עולים בקנה אחד, אך דעתי שונה ואתן  דוגמה פשוטה

מבנה הנשלח ליירט מבנה אויב ולהפיל את מטוסיו, יוותר על הפלה, אם הדבר כרוך בכניסה לסנדוויץ'. יוותר ויחתור להפלה בטוחה

 !?בלוחמת א"ק זה עשוי להיות מורכב יותר. האיום לא בהכרח נראה ואיך תדע שהנך נכנס לסנדוויץ

אפשר ולדוגמא: כאשר יצאו לדוגמן 5 – תקיפת הטק"א בסוריה, כולם טסו בנתיב שנקבע ע"י המתכנן למעט טייסת 107

גם בטייסות האחרות ידעו שהנתיבים עוברים מעל הכוחות הסוריים שחדרו לרמה"ג. הם ביקשו אישור לשנות נתיב ולא קיבלו. רק יפתח ספקטור החליט על דעת עצמו שלא להיכנס לסנדוויץ' וקבע לטייסיו שיטוסו לביצוע המשימה והשגת המטרה, בנתיב אחר

בחירתם הייתה דבקות בביצוע המשימה

בחירתו הייתה, דבקות בביצוע המשימה, תוך שימור הכוח

אפשר ולדוגמה: כאשר חנן איתן נפגע ב – 20.000 רגל, לקח ישראל גבעול את ההובלה. הוריד את השלישייה לגובה נמוך ותקף

בחירתו הייתה, דבקות בביצוע המשימה, תוך שימור הכוח

:גם כטייסת נקטנו צעדים שתכליתם שרידות ברמה האישית ושימור הכוח ברמה החיילית, בלא בקשה ואישור מטה

 5 פצצות בתליה ישירה. בקרה וביקורת מהטייסת, אומנם מוגבלים, על משימות תקיפה שניתנו למבנה באוויר

בכל פעם שאני מעביר למפקד הטייסת את דעותיי והמלצותיי לאחר דיון או תרגיל, אני מזהה שוב ושוב שהמשותף להערותיי, רובן ככולן, הנו דבקות בביצוע המשימה תוך שימור הכוח, אף כי על נושאים לכאורה שונים ובדרכים שונות זו מזו

מהמלחמה ההיא יצאנו חבולים ובכ"ז רבים השורדים על אלו שאבדו לנו

נזכור אותם שאבדו לנו ונזכור מה ואיך היה, כדי שיהיה בידנו, להנחיל גם לדורות הבאים

מכאן אני רוצה לעבור אליכם היושבים כאן לפני היום, כפי שהיה לפני 40 שנה

לו היה הדבר בידי, כל אחד מימכם שטס ונלחם אז וכל אחד מאלו שאבדו לנו במלחמה ההיא, ראוי לציון לשבח ואף יותר

לוחמי האוויר כולם ואתם בכללם, לחמו במלחמה זו כמו באלו שקדמו לה, מיומה הראשון של המלחמה ועד יומה האחרון, ללא הפסק

זה קל יחסית כאשר המלחמה מנוהלת כהלכה והניצחון כבר נראה בעין

כל מי שיצא שוב ושוב לגיחה ברוח אמיצה, או ברוח חרדה כלואה ודוממת, מיומה הראשון של המלחמה ועד יומה האחרון, בין שחזר ממנה בשלום ובין שלא, ראוי לציון לשבח ואף יותר.

לאחר המלחמה קיבלנו הוראה להציג לוחם אחד ויחיד, הראוי לציון לשבח

בחרנו בשלמה הניג ולא על מעשה גבורה יוצא דופן או חריג, אלא כראשון בין שווים

הוא שלחם במלחמת העצמאות כחייל רגלי ואח"כ כלוחם אוויר, החל ממבצע סיני ועד מלחמת יום הכיפורים. הוא שהיה כבר עטור באות מופת, היה ראוי מכל לייצג את הרוח שפיעמה בכולנו. מצעיר הלוחמים ועד הוותיק שבוותיקים. דבקות בביצוע המשימה, ללא תנאי

נוסף אליו גם גבי גרזון שבעת שביו, התמודד עם שובו בדרך הראויה להערצה והערכה. על כך עוטר גם הוא, באיתור המופת

:שני תפקידים יש למפקד טייסת במלחמה

הראשון, דומה לתפקידו של סדרן העבודה בקיבוץ, כאשר היה עדיין דבר כזה. לנהל את הטייסת ולשבץ צוותים למשימות שהוטלו על הטייסת

השני ובפרט במלחמה כמלחמת יום הכיפורים, היא לסייע ללוחמים לשמור על נחישות ורוח אמיצה, מהרגע הראשון ועד הרגע האחרון של המלחמה

זה עתה הוספתי את התפקיד השלישי: מנהיגות לדבקות בביצוע המשימה, תוך שימור הכוח

כמפקד טייסת שזה עתה קיבל הפיקוד, יותר ממה שסייעתי אני לכם באלו, אתם אלו שסייעתם לי בהם

קבוצת לוחמים שהתגבשה משך שנים רבות, היא זו שנתנה לטייסת את המוצקות הדרושה, לעמוד ולהתמודד במלחמה בה קודם תוקפים בתוך האמ"ט ורק לאחר 10 ימים, את האמ"ט עצמו. מלחמה אווירית בה אין ריכוז כוח ואין מעשה להשגת יעד הכרעה. מלחמה ללא שימור כוח

הייתה מלחמה ואתם נלחמתם

נפלו מטוסים ואבדו טייסים ואתם המשכתם לצאת שוב ושוב כקודם

לטעמי, ועל פי לשון העיטור, אלו הם מעשים שנעשו באומץ לב וראויים לשמש מופת

מופת ללוחמים הנוכחיים של הטייסת ומופת לדורות הבאים

עברו 40 שנה והגיע הזמן לומר לכם את שבלבי ועוד מלה קטנה אחת, תודה

חזרה ל"לוחמים מספרים"