מטוסי עייט רבים נפגעו במהלך המלחמה מטילי חום – סטרלה שפגעו בצינור הפליטה של מנוע המטוס ותוך כדי כך גם במערכת הגוי הגובה ההדראולית המצויה מעליו.
גיורא בן דב, טייס מילואים ואדריכל בוגר הטכניון שהיו לו חברים שלמדו עמו יחדיו והצטרפו כמהנדסים לרפא"ל, פנה ב – 11.11.73 למפקד הטייסת רס"ן דוד יצחק והציע שיסע להיוועץ עמם איך ומה ניתן לעשות להגנת המטוס והפחתת פגיעות ונזקיהן. דוד אישר לו וגיורא כאשר חזר הביא ארבע הצעות:
1. תמרון ברל רול או כפי שהוא נקרא כיום, תמרון בשני מישורים בעת התגוננות מטיל.
2. הכנסת חבילות מוץ למעצורי האוויר ופתיחת בעת התגוננות מטיל אלקטרומגנטי.
3. יצור מארזי מוץ ונורים שיותקן בזנב המטוס. הפעלה ע"י כפתור רקטת ההמראה.
4. הארכת צינור הפליטה.
דוד שלל את רעיון הברל רול ומוץ במעצורי האוויר, מאחר שהתקיפות היו כמעט אך ורק בגובה נמוך מאד ועל כן תמרון ברל רול היה מסוכן עד מאד. כמו כן האיום היה נ"מ וטילי חום ולא טילים אלקטרומגנטיים ובנוסף חשב שלא שנכון שיפתחו מעצורי אוויר בזמן שבירה מטיל. הוא קיבל את השתיים האחרונות, דיבר עם מטת"א כנף 1 סא"ל ג'קי אבן על הרעיונות וביקש שת"פ שלו עם גיורא ומהנדסי רפא"ל. ג'קי נענה בחיוב ופנה ליעקב אבני רע"ן הנעה במצ"ד 2 אשר אישר את הבדיקב בכנף1.
מארזי המוץ כאשר הגיעו, אכן הורכבו על המטוסים, אך זאת כבר לאחר סיום הלחימה.
הארכת צינור הפליטה בוצעה בכנף וכאשר הסתיימה הציע גיורא לדוד לארוך טיסה ראשונה. דוד מהיותו עסוק מכדי לעשות טיסה שכזו ובכדי לתת לגיורא את הבכורה אמר לו, "אתה המצאת, אתה תטוס".
אף שבוצעו הרצות מנוע לאחר סיום התקנת התותב, בהרצת בדיקת מנוע של גיורא על המסלול, התותב ניתק והטיסה בוטלה.
במטה ח"א החלה עבודה מסודרת כאשר יעקב אבני רע”ן הנעה במצ”ד 2 העביר הרעיון ל אל”מ יוסף חנקין עוזר רמ”א לאמל”ח. ב - 20 באוק' 1973, חתם, אל"מ יוסף חנקין עוזר רמ"א לאמל"ח, על מסמך המאפיין את הצורך לליצירת שרוול להקטנת גזרת הירי של אינפרא אדום על זנב מטוס העיט. בחסות מהנדסי ענף 4 במחלקת ציוד, נכנסה יא"א לתמונה וייצרו אב טיפוס של צינור הפלטה מוארך. אחרי ניסויים מוצלחים, ובעבודה מאומצת, החלו לייצר את צינור הפליטה המוארך. להתקנה מלאה בכל מטוסי העיט, הגיעו רק לאחר המלחמה.