הכתבה שלהלן הועתקה מוויקיפידיה, אך בוצעו בה שינויים משמעותיים וכן הוספו קטעים מעדויות רמטכ"ל, מח"א ואחרים, בוועדת אגרנט.
לעתיד אינסוף תרחישים, רק אחד יתממש. לעבר תרחיש אחד ואינספור גרסאות... "מדע בדיוני" ו"עבר בדוי".הם שניים מענפי הספרות. השני קרוי גם, "מדע ההיסטוריה". שרון
10/10/1973
מברק מאלוף פיקוד צפון לרמטכ"ל
מאושר להודיעך שלאחר ארבעה הימי קרבות קשים ביותר, הצליח פיקוד הצפון בסיועו המאסיבי של חיל האוויר, לשבור את הצבא הסורי, אשר איבד מאות טנקים בקרבות. קו הפסק האש ברמת הגולן בידנו. אנו מנצלים את ההצלחה ותוקפים מעבר לקו הפסקת האש.
ביום שבת 6 באוקטובר 1973, הוא יום הכיפורים, בסביבות השעה 14:00, תקפו בהפתעה ובתיאום את מדינת ישראל, צבאותיהם של מצרים וסוריה.
ההפתעה שבה נמצאו כוחות הקרקע הישראליים בפתיחת הקרבות אילצה את חיל האוויר הישראלי לנטוש את סדר המבצעים הנכון שלו אשר קבע השגת עליונות אווירית מעל שדה המערכה כתנאי להשתתפות בלוחמת היבשה. הוא מצא עצמו עוסק בסיוע לכוחות הקרקע באזורים מוגני נ"מ וטק"א ובמקביל, מבצע תקיפת ראשי הגשר המצריים וסיכול פשיטות מוסקות של הקומנדו המצרי.
היום השני ללחימה - 7 באוקטובר החל במטס הכנה למבצע השמדת חלקו הצפוני של מערך הטק"א המצרי בתעלה - "תגר". עקב הוראת שהב"ט, הועתק מאמץ חיל האוויר הישראלי, החל ממטס שני, לחזית סוריה.
ח"א ניסה להשמיד את הגנת הנ"מ של סוריה במבצע "דוגמן 5", מבצע סדור שתוכנן זמן רב לפני המלחמה ככלי מרכזי של חיל האוויר הישראלי להשגת עליונות אווירית, אך מחמת ההזנקה בוצע ללא צילום מקדים. ללא מטס הכנה, ללא כוחות עזר - ל"א. בנתיבים שמעל הכוחות הסוריים שחדרו לרמה"ג ובכוח תקיפה מצומצם.
המבצע נחל כישלון צורב כאשר 7 מטוסי פנטום הופלו, ורק סוללה אחת הושמדה.
(חיל האוויר חזר ותקף, אך הפעם את מערך הטק"א המצרי באותה השיטה - "חתף", רק ב - 18.10. התקיפה הצליחה והוכיחה שלו "תגר" הושלם ב - 7.10, או לו "דוגמן 5" מבוצע בהליך מלא, סביר להניח שהיו מצליחים. מדוע אם כן לא חזר ח"א לביצוע "תגר", ב - 8.10 ?)
מכיוון שמערכי הטק"א הן בגזרת התעלה והן בגזרת סוריה לא נפגעו ומאחר שנדרש סיוע לכוחות היבשה, בצע ח"א משימה זו במחיר כבד וביעילות נמוכה. מח"א:
הליך ארוך ומסורבל כדי כך שעשוי להתאים למטרות סטטיות בלבד.
רמטכ"ל
צורת תקיפה בה הטייס אינו רואה את המטרה ולפיכך, גם אם אין אויב ביעד, יטיל. בנוסף היא בלתי מדויקת בעליל. שרון - דעה אחרת ביום השלישי חזר חיל האוויר הישראלי לפעול גם בחזית המצרית, במקביל לחזית הסורית. במתקפת הנגד של 8 באוקטובר ניתן סיוע מאסיבי של חיל האוויר הישראלי בגזרת התעלה, אך לא כסיוע ישיר לכוחות השריון של צה"ל. בחזית סוריה המשיך ח"א במתן סיוע עד התייצבות הכוחות במובלעת - 15.10 וחזר וסייע בכיבוש החרמון - 21.10. בשלב "המגננה בחזית התעלה" (9-14 באוקטובר), המשיך חיל האוויר הישראלי במתן סיוע לכוחות הקרקע, בבלימת נסיון התקדמות מצרי דרומה לכיוון ראס סודר וב-14 באוקטובר סייע בקרב ואדי מבעוק ובבלימת נסיונות פריצה נוספים, בהתקפת הנגד המצרית הגדולה. בימים שלאחר מכן הפך אזור הצליחה הישראלית למוקד הגזרה והתנהלו קרבות אוויר גדולים עם מטוסים מצריים שניסו לתקוף את ראש הגשר הישראלי. בקרבות אלו ספגו המצרים אבידות כבדות. במקביל, תקפו הישראלים את סוללות הארטילריה שהרעישו את אזור הצליחה ושדות תעופה מהם הגיעו מטוסים מצרים לתקוף את כוחותינו. לאורך כל הלחימה עסק חיל האוויר הישראלי גם בניסיונות תקיפה של סוללות הנ"מ המצריות. ב מבצע "מפצח 22" ב - 18/10 שהיה דגם מוקטן של "תגר", הושמד מערך הטק"א מול קנטרה. הפגיעה בסוללות המצריות נמשכה ביתר שאת לאחר שכוחות הקרקע של צה"ל החלו לפעול בגדה המערבית של תעלת סואץ. פעולות אלו איפשרו בימיה האחרונים של המלחמה חופש פעולה לחיל האוויר הישראלי שתקף ללא הרף את שתי הארמיות המצריות שממזרח לתעלה וכוחות מצרים ממערב לה, באזור איגוף ארמיה 3. כמו כן, החל להעביר בהיטס כמויות אספקה גדולות לאזור החזית וב-23 באוקטובר החל לפעול בשדה תעופה ממערב לתעלת סואץ, שדה התעופה "נחשון" בפאיד. בחזית הסורית עסק חיל האוויר בבלימת כוחות שריון ברמה"ג וכוחות שנעו בציר דמשק-קוניטרה ומדרום לצומת רפיד. החל מה-8 באוקטובר החלו מטוסי החיל לתקוף מטרות בעומק הסורי, מערכי ובסיסי צבא, שדות תעופה, את מפקדת הצי הסורי בנמל מינת אל-בידה, וכן מטרות תשתית כגון בתי הזיקוק בחומס, גשרים, צירי תנועה ותחנות הכוח בקאנטינה ובאולהמה שסיפקו את רוב תצרוכת החשמל במדינה. בעקבות ירי מתמשך ופגיעות של טילי פרוג בבסיס רמת דוד וביישובי עמק יזרעאל, תקפו שמונה מטוסי פנטום מטייסת העטלף את בניין המטכ"ל הסורי בדמשק, תקיפה שנחשבת לאחת המשימות המורכבות והמוצלחות שביצע חיל-האוויר בכל שנותיו. האמצעי העיקרי במערך הנ"מ הישראלי היה ההוק, שהיה הטיל הטוב במערב, אך היה מצוי בכמויות קטנות. עם זאת, הצליח מערך הנ"מ הישראלי להפיל כ-60 מטוסים של מדינות ערב במהלך המלחמה. לאחר המלחמה נמתחה ביקורת על תפקודו של חיל האוויר במלחמה. לדברי המבקרים, תפקידו המרכזי של חיל האוויר בלחימה אמור היה להיות סיוע לכוחות הקרקע, אך במקרים רבים עמדו כוחות הקרקע של צה"ל בתנאים קשים ושוועו לסיוע אווירי שלא הגיע. לעומתם טענו אנשי חיל האוויר כי צה"ל ידע שתנאי לסיוע יעיל הינו השמדת מערך הטק"א ושלשם כך דרושות לח"א 48 שעות. בכל פורום שהנושא עלה לדיון, נקבע מפורשות ע"י שהב"ט והרמטכ"ל שכך יהיה. מרגע שח"א הופנה בהזנקה מהזירה הדרומית לצפונית ומ"תגר" ל -"דוגמן 5", נגזר גורלו של הסיוע לכוחות היבשה להיעשות באמ"ט. במחיר כבד וביעילות נמוכה. מלחמת ששת הימים והשפעתה על מוכנות צה"ל למלחמה הבאהניצחונו של חיל האוויר הישראלי על חילות האוויר הערבים ב-4 השעות הראשונות של מלחמת ששת הימים, נתפס בישראל ובעולם כולו כתופעה פנומנאלית. זאת כאשר במהלך מבצע מוקד הצליחה ישראל להשמיד מעל ל-400 מטוסים מצריים, סוריים וירדניים. הישג זה קבע במידה רבה את ההצטיידות הישראלית באמצעי לחימה חדשים (קרי מטוסי קרב), ותרם לפיתוח תוכניות אופרטיביות בחיל האוויר שהתבססו על השגת עליונות אווירית מעל שדה המערכה כשלב מקדים ומחוייב, טרם ההשתתפות בלחימה כנגד כוחות הקרקע של האויב. מלחמת ששת הימים גם יצרה אצל כוחות הקרקע בכלל והשריון בפרט, את הערכתם העצמית ככול יכולים על צבאות ערב. שגיאתם הייתה שלא השכילו להבין שההישגים על הקרקע נבעו משלשה גורמים מובילים: 1. הכרעת חילות האוויר של האויב במכת הפתיחה. 2. הוראת הנסיגה שניתנה בעקבות זה, לכוחות המצריים בסיני. 3. נחיתות מבצעית של האויב. החל מרמת המרשל וכלה ברמת החייל. שגיאות נוספות - שלא השכילו להבין, להפנים ולהכין עצמם לשינויים שחלו אצל האויב בכלל ובפרט, שיפור רמתו המבצעית, ריבוי נשק נ"ט והצטיידות מאסיבית באמצעי ראיית לילה . העדר מודעות, תו"ל, אימונים והכנת שטח, לקרב הגנה. אל"מ יעקב נבו, טייס ח"א שייצר את תשתית לחימת האוויר, במשפט שהינו תמצית תפיסת הטייס הלוחם בח"א הישראלי: "בכל קרב דמה את יריבך לטוב שבטייסים, הוכח שאינו כזה". גישה אחרת לראיית האויב - גונן, אלוף פיקוד דרום: הערות: 1. מאחר שפיקוד צה"ל שהינו פיקוד ישיר של כוחות היבשה, היה מאויש ברובו ע"י שריונאים, הם בנו את הכוח היבשתי בצורה בלתי מאוזנת. הרבה מאד שריון ומעט ארטילריה וחרמ"ש (שרובו על זחל"מים) וזה הכה בהם במלחמה ועדיין לא הבינו. 2. הגנה קשיחה על הקו, חייבת באיזון מרכיבים. מעוזים/מוצבים מלפנים שיש בידם להגן על עצמם. לייצר אש על סביבותיהם, (עד כדי חפיפה בין גזרות האש). להעביר מידע לאחור ולהכווין ארטילריה. הארטילריה מאחור והשריון+חרמ"ש באגרופים/ריכוזים בין קו המעוזים/מוצבים לקו הארטילריה ובריכוזים מרוחקים יותר. כל זה, בהתאמה לתנאים הגיאוגרפים, כוח האויב ודרכי פעולתו. גם אז רק לצרכי השהיה ושיבוש. בלימה מוחלטת, ספק אם תושג. מוכנות המעוזים למלחמה - עדותו של מוטי אשכנזי בעקבות ההבנה שנוצרה לאחר מלחמת ששת הימים לפיה חיל האוויר היה הגורם המשמעותי ביותר במערכה, הוחלט להעביר תקציבי עתק לפיתוחו וחידושו, ואלה היוו עד 53% מתקציב הביטחון לפני 1973. הרצון היה לשדרג את כל מערך ההגנה והתקיפה המוטס של חיל האוויר, ולצורך כך ישראל פזלה לעבר הציוד האמריקני, שהיה הטוב מסוגו בעולם המערבי. בנוסף, החרם שהוטל על ידי צרפת אשר בגינו לא ניתן היה לרכוש ממנה מטוסים ואמצעי לחימה, רק תרם להידוק הקשר הביטחוני עם ארצות הברית ולהפיכתה לספקית הנשק הגדולה של ישראל. ההתקדמות המואצת בהצטיידות חיל האוויר בציוד אמריקאי, באה לידי ביטוי ברכש מטוסי תקיפה מסוג סקייהוק. אל הסקייהוקים נוספו בספטמבר 1969 (בשיאה של מלחמת ההתשה) מטוסי הפנטום העוצמתיים יותר, ונכנסו מיד עם הגעתם לטייסת 201, שאנשיה כבר למדו להפעילם בארה"ב. הציוד האמריקאי החדיש הוכיח את עצמו כבר במהלך מלחמת ההתשה, למשל במסגרת מבצעי "פריחה" לתקיפות העומק במצרים בין ינואר לאפריל 1970. הגעת הנ"מ הסובייטי וסיום מלחמת ההתשההמצרים שראו את הפגיעות הרבה שלהם מול מטוסי חיל האוויר הישראלי שיכלו לפגוע בכול מקום במצרים, החליטו להרחיב את איכות וכמות סוללות הנ"מ שבידם. מצרים פנתה בסיועה פטרוניתה הסובייטית ליצירת "חומת הגנה" נייחת מפני חיל האוויר הישראלי. המצרים התמקדו בעיקר בסוללות טילים לטווח בינוני מונחי מכ"ם מסוג SA-2 ,SA-3, ולהשלמת ההגנה הקימו עשרות סוללות של תותחי נ"מ ארבע-קנים מכווני מכ"ם מסוג ZSU-23-4 (או גאנדיש). מערך ההגנה האווירית המצרי, שלבש מימדים דיוויזיוניים (מערך הנ"מ השני בגודלו בעולם אחרי הסובייטי דאז), כלל עשרות רבות של סוללות טילים ותותחים. מטרת העל של המצרים בסיוע הצוותים מברית המועצות, הייתה לבנות אמ"ט מעל מצרים שראשיתו בתעלת סואץ, בגבול עם ישראל. החל מאפריל 1970 החלו המאמצים לקידום הסוללות מזרחה לקו המים, המאמצים נמשכו עד הפסקת האש וסיום המלחמה ב-7/8/1970. המאבק לקידום סוללות הנ"מ לתעלה עלה למצרים ביוקר, ההערכה היא כי בסביבות 10,000 פועלים, יועצים וחיילים, נהרגו בחודשי המבצע. עם זאת המהלך המצרי בוצע בהצלחה, כאשר בימים הראשוניים לאחר הפסקת האש במלחמת ההתשה ניצבו סוללות הטילים והתותחים המצריות על קו המים. כאשר המערך השלם שולט לכל אורכה של התעלה. המהלך המצרי האחרון בבניית האמ"ט, התרחש מספר ימים לאחר החתימה על יוזמת רוג'רס השנייה, במסגרתו הפרו המצרים את הפסקת האש, וקידמו את סוללות הטילים אל קרבת התעלה. בכך השיגו המצרים עליונות אווירית גם 20 ק"מ ממזרח לתעלה, בתוך חצי האי סיני שהיה בשליטת ישראל. יוזמת רוג'רס נפלה בשל מהלך זה כיוון שישראל לא הייתה מסוגלת לעבור בשתיקה על ההפרה המצרית ולהמשיך בתהליך המדיני. תפנית נוספת בעליונות האווירית בין ישראל למדינות ערב התרחשה באמצע שנת 1973, כאשר הצטיידו המצרים והסורים בטיל נ"מ סובייטי מסוג חדש, טיל הSA-6. טיל זה היה הפיתוח האחרון של הסובייטים, הוא היה מונחה מכ"ם ויועד לטווחים בינוניים של עד 20 ק"מ מגובה נמוך לבינוני. יתרון נוסף שלו על הטילים הוותיקים יותר, היה שהמשגר נבנה על רכב זחלי נייד שאיפשר פריסה מהירה וכן דילוג מהיר יותר של הסוללות ממקום למקום (אלמנט חשוב לכוחות שרוצים להתחמק ממתקפה). בנוסף, היות שטיל זה היה חדיש ביותר, לא היו ברשות ארצות הברית וישראל, אמצעי נגד יעילים כנגדו. חידוש נוסף בו הצטיידו יחידות החי"ר של מצרים וסוריה היה טיל כתף מונחה חום חדיש מסוג SA-7 "סטרלה", כאשר מטרת טילים מסוג זה להגן על כוחות הקרקע המתקדמים בשטח מפני תקיפה אווירית של מטוסי חיל האוויר. שינוי יעד ההכרעהבמלחמת ששת הימים כאשר המטוס היה הכלי המאיים ביותר, פנו מטוסי חיל האוויר להשמדת שדות התעופה ומטוסיהן של מדינות ערב. השנים שחלפו הוכיחו שמגמה זו התחלפה. מחד מיגנו המצרים והסורים את מטוסייהם בדירים תת קרקעיים - דת"קים ומאידך, טילי קרקע אוויר - טק"א, ייצרו מטריית הגנה על כוחות הקרקע שבקו החזית. אי לכך היה על קובעי האסטרטגיה בחיל האוויר הישראלי, לערוך שינויים במחשבתם ולהתאים את עצמם לאיום החדש. מתארי תקיפה חדשים נבנו ונולדו תוכניות פעולה להשמדת סוללות הטק"א והנ"מ. על אף השינויים בתורת הלחימה, ועל אף ההבנה בצה"ל, לפיה הטק"א והנ"מ הערבי הפכו לחוד החנית בכול הקשור להגנה אווירית שהכרעתם חייבת לבוא טרם השתתפות ח"א בקרב היבשה, לא היה בכך בכדי למנוע משהב"ט והרמטכ"ל, להורות על תפנית גורלית. תפנית שיכול שהייתה נבלמת ע"י מח"א, אך לא נבלמה. חיל האוויר לא זכה באותן 48 שעות בהן היה אמור להשמיד מערכי טק"א ונ"מ, מכיוון שנקרא להשתתף בבלימה ובלחימה היבשתית, מוקדם הרבה יותר ממה שתכנן צה"ל, טרם המלחמה. ארסנל החימוש ערב מלחמת יום הכיפוריםעד מלחמת יום הכיפורים, היו מרבית מטוסי חיל האוויר מתוצרת צרפתית כמו מטוסי הווטור, המיסטר או מיראז' 3. אולם האמברגו הצרפתי שאסר על מכירת נשק לישראל לאחר תקיפותיה במלחמת ששת הימים, הביא לכך שהשוק הישראלי חיפש ספקית נשק חדשה. ארצות הברית של 1967 שהייתה תחת ממשלו של לינדון ג'ונסון, הגם שהייתה אוהדת לישראל, גם לא התנגדה לעשות עסקים במיליונים רבים של דולרים. אט אט נרקמו עסקאות נשק בין ארצות הברית לישראל ובהן הוחלט להתחיל למכור לישראל שריון וכלי טיס. דוגמאות לכלים השונים יכולות להיות למשל – טנקי הפטון M-48 החדישים או תותחי ה- M-109. אולם עיקר עסקאות הנשק, או לפחות מירב הסכום שלהן עסק בכלי טיס – מטוסי קרב, מטוסי תובלה ומסוקים:
סה"כ היו 383 מטוסי קרב בחיל האוויר כאשר 301 היו מוכנים לפעולה בצהרי יום הכיפורים ו-82 היו במצבי אחזקה שונים. חשוב לציין כי לישראל לא היו מסוקי תקיפה במלחמת יום הכיפורים, בעיקר כיוון שתורת הלחימה הזו הייתה עדיין בחיתוליה. מסוקי חיל האוויר עסקו בתובלה של לוחמים, פצועים, ציוד ומפקדים וכמעט לא שימשו ככוח לוחם כפי שהיום משמשים מרבית מסוקי החיל ערב המלחמהכשירותבחיל האוויר בהשוואה לחילות אחרים בצה"ל, העלאת כוננות היא דבר פשוט יחסית. חיל האוויר בניגוד לכוחות היבשה ובדומה לחיל הים, אינו שלד המתבסס בעיקר על מילואים, אלא מתקיים בזכות כוח גדול של אנשי סדיר וקבע שמיומן בהפעלה מלאה של החיל גם ללא מילואים. כוחות המילואים של חיל האוויר נקראים לסיוע לכוחות הסדירים כאשר יש איום גדול שיכול לגרום להפעלה מלאה ורציפה של המערך המוטס. כוננות חרף ההרגעה הנמשכת והולכת של ראש אמ"ן ולפיה הערכות הסורים הינה לכל היותר לפעולת גמול על הפלת 12 מטוסים ב - 13/9 והערכות המצרים הינה במסגרת תרגיל החוזר על עצמו מדי שנה, מחליט הרמטכ"ל באישור שהב"ט על רמת כוננות ג' ב - 5/10. בנוסף, הרמטכ"ל על דעת עצמו ובלא אישור שהב"ט, מורה למח"א על גיוס אנשי של עד 4000 אנשי מילואים. מח"א מבצע הפקודה ולפיכך ערוך ח"א למלחמה - תקיפת טק"א בסוריה לפי פקודת מבצע "דוגמן 5", כבר מ - 5/10 . מכאן שה"הפתעה" לא חלה על ח"א. יתר על כן, למחרת, חרף הידיעה שהמלחמה תפתח ב - 1800, מפעיל מח"א הערכה ושיקול דעת משלו ולפיה המלחמה תחל ב - 1500. 6/10 - מכה מקדימה או תגובהזריחת השמש - 0538 שקיעה - 1720זריחת ירח - 1352 שקיעה - 0050 מתמלא 70%המחשבה האסטרטגית בה מחזיק צה"ל שאסור לו להיות מופתע. לפיך צריך תמיד להיות מוכנים לקרב כשזה ממשמש ובהזדמנות הראשונה להעביר את המלחמה לשטח האויב. זאת מפני ששטחה של ישראל קטן ועלולה להיות פגיעה ליישובים ולאזרחים (לאחר מלחמת ששת הימים נפגעה במידת מה מוכנות זו כיוון ששטחי המדינה גדלו ופחתה הדריכות על הגבולות). בעקבות זאת הגו בחיל האוויר אופציות שונות אותן צריך לנקוט כדי להשיג יתרון במקרה של עימות קרב ובא, עם מדינות ערב. מכה מקדימה אמורה להיות מתקפה אווירית מאסיבית, על מערך טילי קרקע אוויר שבקו החזית. ב - 6/10, שעה 0430 מקבל הרמטכ"ל בביתו את הידיעה על מתקפה מצרית סורית בשעה 1800. שיחתו (הטלפונית) הראשונה הינה עם מפקד חיל האוויר, כמה דקות לאחר מכן. הם מסכמים (את שקבעו כבר קודם לכן), מתקפה "מונעת" בסוריה. קודם שדות תעופה ("נגיחה") ואח"כ מערך הטק"א ("דוגמן 5). אם ח"א עומד מיום אתמול בכוננות ל"דוגמן 5", מדוע מח"א מסכם עם הרמטכ"ל, על תקיפת שדות תעופה ורק אח"כ "דוגמן" ? מדוע תקיפת שדות תעופה קודמת לתקיפת טק"א ? (שלא לדבר על השאלה, מדוע תקיפת ש"ת בכלל ?) בתשובה לשאלה, מי קודם למי, תקיפת טק"א לתקיפת ש"ת, או להיפך:
בהתאמה לתפיסתו שתקיפת ש"ת תחילה, מספר מח"א על התכנון ל - 7.10: כלומר שדעת מח"א היא שתקיפת ש"ת קודמת לתקיפת טק"א (וזה מה שבוצע במטס המקדים ל"תגר"). חיזוק לכך שמח"א מתכנן תקיפת ש"ת לפני תקיפת טק"א, היא העדות מהפגישת רמטכ"ל עם שהב"ט (6/10). פגישה שממנה גם יש רישום (של הרל"ש): עולה בברור שמח"א קבע עם הרמטכ"ל את סדר המטסים שלעיל, אף שיום קודם העמיד את ח"א בכוננות ל"דוגמן 5". מתוך ספרו של טייס ח"א, ד"ר (אל"מ) שמואל גורדון, "שלושים שעות באוקטובר: ![]() כלומר שעניין מז"א עולה ומשמש כמסביר לש"ת קודם לטק"א רק מאוחר יותר ונראה כסיפור שלאחר מעשה שהרי החלופה הנאותה לתקיפת טק"א ברמה"ג, היא תקיפת טק"א בתעלה, אלא אם תקיפת ש"ת עומדת אצל מח"א בקדימות ראשונה, כפי שכבר סיכם עם הרמטכ"ל ב - 0500. באיזו שעה יבוצע המטס הראשון ? מדוע חשוב כל כך מי קודם למי ומדוע חשובה השאלה, האם לתקוף ש"ת בכלל ? תקיפה מקדימה על סוללות טק"א, עשויה למצוא אותן במקום שצולמו בו יום קודם. תקיפת ש"ת כמטס ראשון, עלולה להניע את סוללות הטק"א הניידות - SA6 לשנות מקומן, כך שבעת תקיפתן אתריהן במטס השני, הן כבר באתרים אחרים (וכך גם ארע). תקיפת ש"ת משמעה, תקיפת מסלולי המראה ונחיתה בלבד. כלומר שלכל היותר, פגיעה חלקית וזמנית ביכולת התקיפה של המטוסים. יתר על כן, הניסיון המצטבר והתוצאות ממפגשי אוויר אוויר לימדו שיש לטייסי ח"א הישראלי, יתרון עצום בתחום זה על טייסי האויב ועל כן, עדיף להפילם בקרבות אוויר על פני ניסיונות שיתוק זמניים וחלקיים של ש"ת מהם הם ממריאים וכל זה במחיר כבד. כזכור, אין לסורים ולמצרים כושר תקיפת עומק משמעותי באמצעות מטוסים. על זה מבוססת ה"קונספציה". אז מדוע תקיפת ש"ת בכלל ועל אחת כמה וכמה, מדוע במטס הראשון ?! בישיבת החירום שנערכה בקריה בסביבות השעה 8:00 בבוקר, פסקה ראש הממשלה גולדה מאיר כי מתקפה כזאת לא תוכל להתבצע מסיבות מדיניות, החשש היה בעיקר מארצות הברית, שאם היה נודע לה שישראל פתחה במלחמה, כנראה לא הייתה מסייעת לה לא בנשק ולא בתמיכה מול מועצת הביטחון של האו"ם. ישראל לא הייתה מנסה להרחיק מעליה את ארצות הברית בטח שלא על סף משבר אזורי. גם אם הייתה מכה מקדימה, לא היה בזה כדי להשיג את אשר ניתן להשיג ממכה מקדימה וכל זה מן הטעם שיעד התקיפה המקדימה שגוי - תקיפת שדות תעופה ולא מערך הטק"א. למרות הידיעה שתקיפה מקדימה אינה מאושרת, דבקו הרמטכ"ל ומח"א בניסיונות לשכנע בביצועה. רק כאשר הבין מח"א שאפסו הסיכויים לקבל אישור לתקיפה מקדימה (1230), הורה על מעבר למצב חדש, אך לא הגדירו במונחים של כוננות לפקודה מסוימת. מדוע דבקו ? ![]() מאחר שאין אישור לתקיפה מקדימה ובהגיע השעה האחרונה לקבלת אישור שלאחריה כבר לא ניתן לבצע שני מטסים - תקיפת ש"ת וטק"א, מורה מח"א על שינוי תצורת קורנסים מאוויר קרקע ליירוט והגנה אווירית. מדוע לשנות תצורה כאשר לרשותו די מטוסים להגנה אווירית ואילו הקורנסים דרושים לתקיפת כוחות הקרקע על פי פקודת "שריטה" ? מכאן יובן שכאשר אין אישור לתקיפה מקדימה ונוכח הערכה מופרזת באשר ליכולתם של חילות האוויר של האויב, צריך לכאורה הרבה יותר כוח יירוט והגנה אווירית מהמוקצה למשימה זו על פי פקודת "הגנה אווירית".
רמטכ"ל
מאחר שלא ניתן האישור לתקיפה מקדימה מח"א ![]() לכאורה ניתן להבין מהעדות שלעיל שמח"א הורה לח"א האוויר לעבור לכוננות לפי פקודת הגנה אווירית ופקודת "שריטה" (תקיפת כוחות קרקע צולחים וחוצים בנוכחות טק"א ונ"מ) ולא היא. הפקודות לא ניתנו ומעלות ארבע תמיהות: 1. מדוע הפקודות לא ניתנו ? 2. פקודת הגנה אווירית התבססה על 70 מטוסים בטייסות המיראז'/שחק וה"נשר". מדוע אומר מח"א בעדותו "שמטוסים קורנס, שחק ונשר שתוכננו למגננה יוחלקו" ? 3. מדוע הורה מח"א להחליק את כל מטוסי הקורנס מחימוש התקיפה (כאשר מחד יש לו את מטוסי המיראז' וה"נשר" ומאידך הוא זקוק למטוסי הקורנס לתקיפות חתף בנוכחות טק"א, על הכוחות הצולחים והפורצים) ? 4. מדוע כאשר הרמטכ"ל מבקש תקיפה מקבילה לתקיפה המצרית והסורית על ש"ת, עונה מח"א שאין לו מטוסים כי הקורנסים הוחלקו ? מדוע אינו מציע/ מודיע שיצא לתקיפה מקבילה בקו, לפי פקודת "שריטה", עם מטוסי העייט וסער שלא הוחלקו ? רמטכ"ל והרי לרשותו עומדות 5 טייסות עייט וטייסת סער אחת, לתקיפת כוחות האויב הצולחים בתעלה ופורצים ברמה"ג. רמטכ"ל בסופו של דבר מבצע ח"א 197 גיחות תקיפה בתעלה. כולן קלע לילה, (על פי פקודת "שריטה"). ברמה"ג מבצע ח"א 26 גיחות קלע וחתף. כולן בשעות האור. לו עמד ח"א בכוננות "שריטה" מבעוד מועד, היה בידו לבצע מספר גיחות כפול מזה שבוצע, עם טייסות העיט והסער לבדן. חלקן ביום וחלקן בלילה. ומה לגבי יום המחר (7/10) ? רמטכ"ל
לפי עדותו של מח"א, גם לו נודע באותה שעה על המצב ברמה"ג. היה זה הרגע להציע, גריעת שתי טייסות הסקייהוק של רמת דוד ממבצע "תגר", לסיוע לכוחות הקרקע ברמה"ג. מערך הקרב במלחמהסיוע אווירי בשעות הראשונות של הלחימה ב-6 באוקטובר
מבצעים להשמדת סוללות הטילים - "תגר" ו"דוגמן"איום הטק"א והנ"מ היה לאתגר עבור חיל האוויר. חיל האוויר הבין כבר במלחמת ההתשה כי עליונות אווירית תושג אם ישמיד מערכי טק"א ונ"מ מעל שדה המערכה, בחזיתות הסורית והמצרית. התפיסה בחיל האוויר גורסת כי במידה ויצליח חיל האוויר במשימתו זו, יוכל לאחר מכן לסייע לכוחות היבשה ביעילות ובמחיר נמוך. חיל האוויר הכין תוכניות מגירה לפגיעה במערכי הטק"א המצרים והסורים. לפקודת המבצע עבור החזית המצרית קראו "תגר" ולסורית "דוגמן". לפי תוכניות אלו, ייצא חיל האוויר במטסים גדולים לאחת החזיתות ולאחר השמדת רוב סוללות הטילים, יעבור לחזית האחרת. בפועל, ההפתעה של מלחמת יום הכיפורים ולמרות מוכנותו הגבוהה מאד של חיל האוויר לביצוע משימות אלו, נכפו עליו שינויים שגררו כישלון. "תגר"במטכ"ל החליטו בלילה שבין שבת לראשון כי תוכנית המתקפה הראשונה תהיה כנגד מערך הטק"א והנ"מ המצרי - מבצע "תגר". יציאת המטס הראשון, מטס ההכנה לכיוון מצרים הייתה בשעה 6:30 בבוקר, אולם עוד המטוסים בדרכם למצרים, הבינו במטכ"ל כי המצב בחזית הסורית קשה הרבה יותר וצריך להעביר את הכוח האווירי לצפון. דיין, שר הביטחון, היה זה שהוביל את המערכה של נטישת החזית המצרית לטובת החזית הצפונית. בני פלד סיפר כי דיין אמר כי זהו "חורבן הבית השלישי", לאחר שביקר בחזית הצפונית וביקש עקב כך, כמה שיותר סיוע אווירי לצפון. אם מח"א מקבל הוראה ב - 0300 "עזוב מצרים.....את כל הכוח שלך לעצירת הסורים ברמת הגולן", מדוע ח"א ממריא ב - 0630 למטס ההכנה ל"תגר" ? נראה הדבר שבעדותו בפני וועדת אגרנט, שבש מח"א את הזמנים. דווחים על המצב הקשה ברמה"ג הגיעו למטכ"ל ב - 0300. בשעה 0415 מציע מח"א הפניית טייסת סקייהוק אחת לרמה"ג, החל מאור ראשון. שהב"ט הגיע לפיקוד צפון בשעה 0600 ושיחתו עם מח"א התקיימה ב -0642. בעקבותיה אישר הרמטכ"ל את ביטול "תגר" ומעבר ח"א ללחימה בצפון. ב - 0657 יצאה הפקודה ממטה ח"א על ביטול "תגר" ומעבר ל"דוגמן 5". שעת ה - "ש" - 1130.
הרמטכ"ל מעיד שנתן הפקודה ב - 0800, אך כנראה שטעה בעדותו.
![]() מבחנו של מפקד הינו בקבלת ההחלטה הנכונה ברגע הקריטי ולחלופין, להימנע מהחלטה שגויה ברגע שכזה. מח"א אינו עומד בלחץ ולא מעמיד את הרמטכ"ל על משמעות המעבר מ"תגר" ל"דוגמן". לחלופין, הוא עצמו אינו מבין את משמעותה החמורה של החלטה זו. הרמטכ"ל
חוץ ממטוסי התקיפה, אין שימוש בכל כוחות העזר שלעיל, עת שיוצאים ל"דוגמן". הם בתעלה והעברתם צפונה בלתי אפשרית בלוח הזמנים הקצר שבין ביטול "תגר" לשעת ה"ש" של "דוגמן". מנין לרמטכ"ל ההבנה והידיעה שזהו ההליך הנדרש לביצוע נאות ובעל סיכויים סבירים ? ממח"א ! אם מח"א יודע שסיכויי ההצלחה של "דוגמן 5" קלושים כנגד מחיר גבוה מובטח ויודע גם שהיקף כוח התקיפה שלרשותו גדול מיכולת הכנסת כוחות לסיוע ברמה"ג, מדוע אינו מעלה בפני שהב"ט ורמטכ"ל את האפשרות להמשיך ב"תגר" ובמקביל להקצות שתי טייסות הסקייהוק של רמת דוד לסיוע בבלימה ברמה"ג ?
בכך, פקודת "תגר" שהייתה אמורה להתבצע במספר מטסים (כל מטס מעל מאה גיחות) הספיקה רק לבצע את מתקפת ההכנה נגד תותחי נ"מ וש"ת מצריים ולכן לא הושמדה ולו סוללת טק"א אחת (משום שלא נתקפו). "דוגמן"מבצע דוגמן - "דוגמן 5", נועד להשמיד את סוללות הטילים הסוריות, זאת כדי לאפשר לחיל האוויר לתת סיוע התקפי לחילות היבשה שהתקשו בעצירת השטף של צבא היבשה הסורי ברמת הגולן. המצב הקשה של חטיבה 188 בדרום הרמה ושל הכוחות המידלדלים גם בצפונה, לא אפשרו אורך נשימה לחיל האוויר ואילצו אותו לשינוי כיוון ממצרים לסוריה, תוך שעתיים מרגע נחיתת מטס ההכנה ל"תגר". כפי שצוין לא נערכו גיחות צילום ברמת הגולן מה-5 לחודש ולא הייתה אינדיקציה עכשווית על מיקומן של סוללות טילי הנ"מ. חלק מהסוללות הסוריות היו נייחות, אך תותחי הנ"מ שליוו את כוחות הקרקע וסוללות הSA-6 היו ניידים ואלו זזו מהמקומות שהיו בהם יומיים קודם (למרות שזזו רק בין ה-6 ל-7 באוקטובר, כך שהיה צריך לצלם ביום ראשון בבוקר כדי לזהות את התזוזה). מטוסי החיל המריאו למטס הראשון לאחר עיון חפוז בפקודת המבצע ומפות הניווט וכמובן ללא תצאו"ת מעודכנות. ללא כוחות העזר - מטוסי ל"א וכאשר הנתיבים עוברים ממש מעל הכוחות הסוריים הפורצים לגולן. בדרך אל היעד הופלו כבר 2 פנטומים ו - 4 בתקיפה. לעומת זאת הושמדה רק סוללה אחת מתוך 25 סוללות ועוד אחת נפגעה. 2 אנשי צוות אוויר נהרגו (קיבלו על כך את עיטור המופת) ו-9 נפלו בשבי הסורי. כישלונו החמור של מבצע "דוגמן" גרם לכך שחיל האוויר לא יצא למתקפה כוללת על מערכי הנ"מ הערביים עד ל - 18/10 וחיל האוויר רק כרסם את הנ"מ שבקצוות האמ"ט. הקפיצה העיקרית בפגיעה בטק"א ונ"מ, התרחשה רק לאחר צליחת תעלת סואץ על ידי כוחות החי"ר והשריון שפגעו בעצמם בסוללות הטילים. לאחר "דוגמן 5" ובטרם הובן שהיה זה כישלון מורה הרמטכ"ל על חלוקת הסיוע האווירי בין שתי החזיתות ואילו ח"א מפיץ לטייסות שהטק"א ברמה"ג הושמד. אם מח"א חושב שהטק"א ברמה"ג הושמד, מדוע אינו מציע לרמטכ"ל השארת שתי טייסות הסקייהוק של רמת דוד לסיוע ברמה"ג וביצוע "תגר" ב - 8/10 ? בהעדר מדיניות ריכוז הכוח ליעד הכרעה ובהעדר מדיניות שימור הכוח, הולך ונשחק כוחו של ח"א בסיוע דל יעילות ורב נפגעים באמ"ט ובתקיפות מיותרות על ש"ת. שחיקת המטוסים והטנקים כתוצאה מניהול מלחמה כושל, תאלץ לבקשת סיוע אמריקאי שמחירה, שחרור הארמיה השלישית מלפיתת המוות של הכיתור. מתקפת הנגד והכשלון בתעלה - 8 לחודש
|
דף הבית >