ח"א במלחמה

הכתבה שלהלן הועתקה מוויקיפידיה, אך בוצעו בה שינויים משמעותיים וכן הוספו קטעים מעדויות רמטכ"ל, מח"א ואחרים, בוועדת אגרנט

לעתיד אינסוף תרחישים, רק אחד יתממש. לעבר תרחיש אחד ואינספור גרסאות

"מדע בדיוני" ו"עבר בדוי".הם שניים מענפי הספרות. השני קרוי גם, "מדע ההיסטוריה"

אריק שרון:

10/10/1973

מברק מאלוף פיקוד צפון לרמטכ"ל

מאושר להודיעך שלאחר ארבעה הימי קרבות קשים ביותר, הצליח פיקוד הצפון בסיועו המאסיבי של חיל האוויר, לשבור את הצבא הסורי, אשר איבד מאות טנקים בקרבות. קו הפסק האש ברמת הגולן בידנו. אנו מנצלים את ההצלחה ותוקפים מעבר לקו הפסקת האש.

ביום שבת 6 באוקטובר 1973, הוא יום הכיפורים, בסביבות השעה 14:00, תקפו בהפתעה ובתיאום את מדינת ישראל, צבאותיהם של מצרים וסוריה

ההפתעה שבה נמצאו כוחות הקרקע הישראליים בפתיחת הקרבות אילצה את חיל האוויר הישראלי לנטוש את סדר המבצעים הנכון שלו אשר קבע השגת עליונות אווירית מעל שדה המערכה כתנאי להשתתפות בלוחמת היבשה. הוא מצא עצמו עוסק בסיוע לכוחות הקרקע באזורים מוגני נ"מ וטק"א ובמקביל, מבצע תקיפת ראשי הגשר המצריים וסיכול פשיטות מוסקות של הקומנדו המצרי

היום השני ללחימה - 7 באוקטובר החל במטס הכנה למבצע השמדת חלקו הצפוני של מערך הטק"א המצרי בתעלה - "תגר". עקב הוראת שהב"ט, הועתק  מאמץ חיל האוויר הישראלי, החל ממטס שני, לחזית סוריה 

ח"א ניסה להשמיד את הגנת הנ"מ של סוריה במבצע "דוגמן 5", מבצע סדור שתוכנן זמן רב לפני המלחמה ככלי מרכזי של חיל האוויר הישראלי להשגת עליונות אווירית, אך מחמת ההזנקה בוצע ללא צילום מקדים. ללא מטס הכנה, ללא כוחות עזר - ל"א. בנתיבים שמעל הכוחות הסוריים שחדרו לרמה"ג ובכוח תקיפה מצומצם

המבצע נחל כישלון צורב כאשר 7 מטוסי פנטום הופלו, ורק סוללה אחת הושמדה 

חיל האוויר חזר ותקף, אך הפעם את מערך הטק"א המצרי באותה השיטה - "חתף", רק ב - 18.10. התקיפה הצליחה והוכיחה שלו "תגר" הושלם ב - 7.10, או לו "דוגמן 5" מבוצע בהליך מלא, סביר להניח שהיו מצליחים. מדוע אם כן לא חזר ח"א לביצוע "תגר", ב - 8.10

מכיוון שמערכי הטק"א הן בגזרת התעלה והן בגזרת סוריה לא נפגעו ומאחר שנדרש סיוע לכוחות היבשה, בצע ח"א משימה זו במחיר כבד וביעילות נמוכה

:מח"א

איך מבקשים כוחות הקרקע סיוע ואיך מקבלים ?! (אל"מ נוי, מפקד החטיבה הצפונית בקו התעלה)

הליך ארוך ומסורבל כדי כך שעשוי להתאים למטרות סטטיות בלבד

רמטכ"ל

צורת תקיפה בה הטייס אינו רואה את המטרה ולפיכך, גם אם אין אויב ביעד, יטיל. בנוסף היא בלתי מדויקת בעליל

שרון - דעה אחרת

ביום השלישי חזר חיל האוויר הישראלי לפעול גם בחזית המצרית, במקביל לחזית הסורית 

במתקפת הנגד של 8 באוקטובר ניתן סיוע מאסיבי של חיל האוויר הישראלי בגזרת התעלה, אך לא כסיוע ישיר לכוחות השריון של צה"ל.

בחזית סוריה  המשיך ח"א במתן סיוע עד התייצבות הכוחות במובלעת - 15.10 וחזר וסייע בכיבוש החרמון - 21.10

בשלב "המגננה בחזית התעלה" (9-14 באוקטובר), המשיך חיל האוויר הישראלי במתן סיוע לכוחות הקרקע, בבלימת נסיון התקדמות מצרי דרומה לכיוון ראס סודר וב-14 באוקטובר סייע בקרב ואדי מבעוק ובבלימת נסיונות פריצה נוספים, בהתקפת הנגד המצרית הגדולה. 

בימים שלאחר מכן הפך אזור הצליחה הישראלית למוקד הגזרה והתנהלו קרבות אוויר גדולים עם מטוסים מצריים שניסו לתקוף את ראש הגשר הישראלי. בקרבות אלו ספגו המצרים אבידות כבדות 

במקביל, תקפו הישראלים את סוללות הארטילריה שהרעישו את אזור הצליחה ושדות תעופה מהם הגיעו מטוסים מצרים לתקוף את כוחותינו 

לאורך כל הלחימה עסק חיל האוויר הישראלי גם בניסיונות תקיפה של סוללות הנ"מ המצריות. ב מבצע מפצח 22

ב - 18/10 שהיה דגם מוקטן של "תגר", הושמד מערך הטק"א מול קנטרה 

הפגיעה בסוללות המצריות נמשכה ביתר שאת לאחר שכוחות הקרקע של צה"ל החלו לפעול בגדה המערבית של תעלת סואץ 

פעולות אלו איפשרו בימיה האחרונים של המלחמה חופש פעולה לחיל האוויר הישראלי שתקף ללא הרף את שתי הארמיות המצריות שממזרח לתעלה וכוחות מצרים ממערב לה, באזור איגוף ארמיה 3. כמו כן, החל להעביר בהיטס כמויות אספקה גדולות לאזור החזית וב-23 באוקטובר החל לפעול בשדה תעופה ממערב לתעלת סואץ, שדה התעופה "נחשון" בפאיד

בחזית הסורית עסק חיל האוויר בבלימת כוחות שריון ברמה"ג וכוחות שנעו בציר דמשק-קוניטרה ומדרום לצומת רפיד 

החל מה-8 באוקטובר החלו מטוסי החיל לתקוף מטרות בעומק הסורי, מערכי ובסיסי צבא, שדות תעופה, את מפקדת הצי הסורי בנמל מינת אל-בידה, וכן מטרות תשתית כגון בתי הזיקוק בחומס, גשרים, צירי תנועה ותחנות הכוח בקאנטינה ובאולהמה שסיפקו את רוב תצרוכת החשמל במדינה 

בעקבות ירי מתמשך ופגיעות של טילי פרוג בבסיס רמת דוד וביישובי עמק יזרעאל, תקפו שמונה מטוסי פנטום מטייסת העטלף את בניין המטכ"ל הסורי בדמשק, תקיפה שנחשבת לאחת המשימות המורכבות והמוצלחות שביצע חיל-האוויר בכל שנותיו‏.

האמצעי העיקרי במערך הנ"מ הישראלי היה ההוק, שהיה הטיל הטוב במערב, אך היה מצוי בכמויות קטנות. עם זאת, הצליח מערך הנ"מ הישראלי להפיל כ-60 מטוסים של מדינות ערב במהלך המלחמה.‏

לאחר המלחמה נמתחה ביקורת על תפקודו של חיל האוויר במלחמה

לדברי המבקרים, תפקידו המרכזי של חיל האוויר בלחימה אמור היה להיות סיוע לכוחות הקרקע, אך במקרים רבים עמדו כוחות הקרקע של צה"ל בתנאים קשים ושוועו לסיוע אווירי שלא הגיע 

 לעומתם טענו אנשי חיל האוויר כי צה"ל ידע שתנאי לסיוע יעיל הינו השמדת מערך הטק"א ושלשם כך דרושות לח"א 48 שעות. בכל פורום שהנושא עלה לדיון, נקבע מפורשות ע"י שהב"ט והרמטכ"ל שכך יהיה. מרגע שח"א הופנה בהזנקה מהזירה הדרומית לצפונית ומ"תגר" ל -"דוגמן 5", נגזר גורלו של הסיוע לכוחות היבשה להיעשות באמ"ט, במחיר כבד וביעילות נמוכה

מלחמת ששת הימים והשפעתה על מוכנות צה"ל למלחמה הבאה

ניצחונו של חיל האוויר הישראלי על חילות האוויר הערבים ב-4 השעות הראשונות של מלחמת ששת הימים, נתפס בישראל ובעולם כולו כתופעה פנומנאלית. זאת כאשר במהלך מבצע מוקד הצליחה ישראל להשמיד מעל ל-400 מטוסים מצריים, סוריים וירדניים. הישג זה קבע במידה רבה את ההצטיידות הישראלית באמצעי לחימה חדשים (קרי מטוסי קרב), ותרם לפיתוח תוכניות אופרטיביות בחיל האוויר שהתבססו על השגת עליונות אווירית מעל שדה המערכה כשלב מקדים ומחוייב, טרם ההשתתפות בלחימה כנגד כוחות הקרקע של האויב

מלחמת ששת הימים גם יצרה אצל כוחות הקרקע בכלל והשריון בפרט, את הערכתם העצמית ככול יכולים על צבאות ערב. שגיאתם הייתה שלא השכילו להבין שההישגים על הקרקע נבעו משלשה גורמים מובילים

הכרעת חילות האוויר של האויב במכת הפתיחה

הוראת הנסיגה שניתנה בעקבות זה, לכוחות המצריים בסיני

נחיתות מבצעית של האויב. החל מרמת המרשל וכלה ברמת החייל

:שגיאות נוספות

שלא השכילו להבין, להפנים ולהכין עצמם לשינויים שחלו אצל האויב בכלל ובפרט, שיפור רמתו המבצעית, ריבוי נשק נ"ט והצטיידות מאסיבית באמצעי ראיית לילה

העדר מודעות, תו"ל, אימונים והכנת שטח, לקרב הגנה

אל"מ יעקב נבו, טייס ח"א שייצר את תשתית לחימת האוויר, במשפט שהינו תמצית תפיסת הטייס הלוחם בח"א הישראלי: "בכל קרב דמה את יריבך לטוב שבטייסים, הוכח שאינו כזה

גישה אחרת לראיית האויב -  גונן, אלוף פיקוד דרום

הערות

מאחר שפיקוד צה"ל שהינו פיקוד ישיר של כוחות היבשה, היה מאויש ברובו ע"י שריונאים, הם בנו את הכוח היבשתי בצורה בלתי מאוזנת. הרבה מאד שריון ומעט ארטילריה וחרמ"ש (שרובו על זחל"מים). זה הכה בהם במלחמה ועדיין לא הבינו

הגנה קשיחה על הקו, חייבת באיזון מרכיבים. מעוזים/מוצבים מלפנים שיש בידם להגן על עצמם. לייצר אש  על סביבותיהם, (עד כדי חפיפה בין גזרות האש). להעביר מידע לאחור ולהכווין ארטילריה. הארטילריה מאחור והשריון+חרמ"ש באגרופים/ריכוזים בין קו המעוזים/מוצבים לקו הארטילריה ובריכוזים מרוחקים יותר. כל זה, בהתאמה לתנאים הגיאוגרפים, כוח האויב ודרכי פעולתו. גם אז רק לצרכי השהיה ושיבוש. בלימה מוחלטת, ספק אם תושג

מוכנות המעוזים למלחמה - עדותו של מוטי אשכנזי

בעקבות ההבנה שנוצרה לאחר מלחמת ששת הימים לפיה חיל האוויר היה הגורם המשמעותי ביותר במערכה, הוחלט להעביר תקציבי עתק לפיתוחו וחידושו, ואלה היוו עד 53% מתקציב הביטחון לפני 1973. הרצון היה לשדרג את כל מערך ההגנה והתקיפה המוטס של חיל האוויר, ולצורך כך ישראל פזלה לעבר הציוד האמריקני, שהיה הטוב מסוגו בעולם המערבי. בנוסף, החרם שהוטל על ידי צרפת אשר בגינו לא ניתן היה לרכוש ממנה מטוסים ואמצעי לחימה, רק תרם להידוק הקשר הביטחוני עם ארצות הברית ולהפיכתה לספקית הנשק הגדולה של ישראל

ההתקדמות המואצת בהצטיידות חיל האוויר בציוד אמריקאי, באה לידי ביטוי ברכש מטוסי תקיפה מסוג סקייהוק. אל הסקייהוקים נוספו בספטמבר 1969 (בשיאה של מלחמת ההתשה) מטוסי הפנטום העוצמתיים יותר, ונכנסו מיד עם הגעתם לטייסת 201, שאנשיה כבר למדו להפעילם בארה"ב. הציוד האמריקאי החדיש הוכיח את עצמו כבר במהלך מלחמת ההתשה, למשל במסגרת מבצעי "פריחה" לתקיפות העומק במצרים בין ינואר לאפריל 1970

הגעת הנ"מ הסובייטי וסיום מלחמת ההתשה

המצרים שראו את הפגיעות הרבה שלהם מול מטוסי חיל האוויר הישראלי שיכלו לפגוע בכול מקום במצרים, החליטו להרחיב את איכות וכמות סוללות הנ"מ שבידם. מצרים פנתה בסיועה פטרוניתה הסובייטית ליצירת "חומת הגנה" נייחת מפני חיל האוויר הישראלי. המצרים התמקדו בעיקר בסוללות טילים לטווח בינוני מונחי מכ"ם מסוג SA-2 ,SA-3, ולהשלמת ההגנה הקימו עשרות סוללות של תותחי נ"מ ארבע-קנים מכווני מכ"ם מסוג ZSU-23-4 (או גאנדיש)

מערך ההגנה האווירית המצרי, שלבש מימדים דיוויזיוניים (מערך הנ"מ השני בגודלו בעולם אחרי הסובייטי דאז), כלל עשרות רבות של סוללות טילים ותותחים. מטרת העל של המצרים בסיוע הצוותים מברית המועצות, הייתה לבנות אמ"ט מעל מצרים שראשיתו בתעלת סואץ, בגבול עם ישראל

החל מאפריל 1970 החלו המאמצים לקידום הסוללות מזרחה לקו המים, המאמצים נמשכו עד הפסקת האש וסיום המלחמה ב-7/8/1970. המאבק לקידום סוללות הנ"מ לתעלה עלה למצרים ביוקר, ההערכה היא כי בסביבות 10,000 פועלים, יועצים וחיילים, נהרגו בחודשי המבצע. עם זאת המהלך המצרי בוצע בהצלחה, כאשר בימים הראשוניים לאחר הפסקת האש במלחמת ההתשה ניצבו סוללות הטילים והתותחים המצריות על קו המים. כאשר המערך השלם שולט לכל אורכה של התעלה

המהלך המצרי האחרון בבניית האמ"ט, התרחש מספר ימים לאחר החתימה על יוזמת רוג'רס השנייה, במסגרתו הפרו המצרים את הפסקת האש, וקידמו את סוללות הטילים אל קרבת התעלה. בכך השיגו המצרים עליונות אווירית גם 20 ק"מ ממזרח לתעלה, בתוך חצי האי סיני שהיה בשליטת ישראל. יוזמת רוג'רס נפלה בשל מהלך זה כיוון שישראל לא הייתה מסוגלת לעבור בשתיקה על ההפרה המצרית ולהמשיך בתהליך המדיני

תפנית נוספת בעליונות האווירית בין ישראל למדינות ערב התרחשה באמצע שנת 1973, כאשר הצטיידו המצרים והסורים בטיל נ"מ סובייטי מסוג חדש, טיל הSA-6. טיל זה היה הפיתוח האחרון של הסובייטים, הוא היה מונחה מכ"ם ויועד לטווחים בינוניים של עד 20 ק"מ מגובה נמוך לבינוני. יתרון נוסף שלו על הטילים הוותיקים יותר, היה שהמשגר נבנה על רכב זחלי נייד שאיפשר פריסה מהירה וכן דילוג מהיר יותר של הסוללות ממקום למקום (אלמנט חשוב לכוחות שרוצים להתחמק ממתקפה). בנוסף, היות שטיל זה היה חדיש ביותר, לא היו ברשות ארצות הברית וישראל, אמצעי נגד יעילים כנגדו

חידוש נוסף בו הצטיידו יחידות החי"ר של מצרים וסוריה היה טיל כתף מונחה חום חדיש מסוג SA-7 "סטרלה", כאשר מטרת טילים מסוג זה להגן על כוחות הקרקע המתקדמים בשטח מפני תקיפה אווירית של מטוסי חיל האוויר

שינוי יעד ההכרעה 

במלחמת ששת הימים כאשר המטוס היה הכלי המאיים ביותר, פנו מטוסי חיל האוויר להשמדת שדות התעופה ומטוסיהן של מדינות ערב. השנים שחלפו הוכיחו שמגמה זו התחלפה. מחד מיגנו המצרים והסורים את מטוסייהם בדירים תת קרקעיים - דת"קים ומאידך, טילי קרקע אוויר - טק"א, ייצרו מטריית הגנה על כוחות הקרקע שבקו החזית. אי לכך היה על קובעי האסטרטגיה בחיל האוויר הישראלי, לערוך שינויים במחשבתם ולהתאים את עצמם לאיום החדש. מתארי תקיפה חדשים נבנו  ונולדו תוכניות פעולה להשמדת סוללות הטק"א והנ"מ

על אף השינויים בתורת הלחימה, ועל אף ההבנה בצה"ל, לפיה הטק"א והנ"מ הערבי הפכו לחוד החנית בכול הקשור להגנה אווירית שהכרעתם חייבת לבוא טרם השתתפות ח"א בקרב היבשה, לא היה בכך בכדי למנוע משהב"ט והרמטכ"ל, להורות על תפנית גורלית. תפנית שיכול שהייתה נבלמת ע"י מח"א, אך לא נבלמה

חיל האוויר לא זכה באותן 48 שעות בהן היה אמור להשמיד מערכי טק"א ונ"מ, מכיוון שנקרא להשתתף בבלימה ובלחימה היבשתית, מוקדם הרבה יותר ממה שתכנן צה"ל, טרם המלחמה

ארסנל החימוש ערב מלחמת יום הכיפורים

עד מלחמת יום הכיפורים, היו מרבית מטוסי חיל האוויר מתוצרת צרפתית כמו מטוסי הווטור, המיסטר או מיראז' 3. אולם האמברגו הצרפתי שאסר על מכירת נשק לישראל לאחר תקיפותיה במלחמת ששת הימים, הביא לכך שהשוק הישראלי חיפש ספקית נשק חדשה. ארצות הברית של 1967 שהייתה תחת ממשלו של לינדון ג'ונסון, הגם שהייתה אוהדת לישראל, גם לא התנגדה לעשות עסקים במיליונים רבים של דולרים. אט אט נרקמו עסקאות נשק בין ארצות הברית לישראל ובהן הוחלט להתחיל למכור לישראל שריון וכלי טיס. דוגמאות לכלים השונים יכולות להיות למשל – טנקי הפטון M-48 החדישים או תותחי ה- M-109. אולם עיקר עסקאות הנשק, או לפחות מירב הסכום שלהן עסק בכלי טיס – מטוסי קרב, מטוסי תובלה ומסוקים

סה"כ היו 383 מטוסי קרב בחיל האוויר כאשר 301 היו מוכנים לפעולה בצהרי יום הכיפורים ו-82 היו במצבי אחזקה שונים

חשוב לציין כי לישראל לא היו מסוקי תקיפה במלחמת יום הכיפורים, בעיקר כיוון שתורת הלחימה הזו הייתה עדיין בחיתוליה. מסוקי חיל האוויר עסקו בתובלה של לוחמים, פצועים, ציוד ומפקדים וכמעט לא שימשו ככוח לוחם כפי שהיום משמשים מרבית מסוקי החיל

ערב המלחמה

כשירות

בחיל האוויר בהשוואה לחילות אחרים בצה"ל, העלאת כוננות היא דבר פשוט יחסית. חיל האוויר בניגוד לכוחות היבשה ובדומה לחיל הים, אינו שלד המתבסס בעיקר על מילואים, אלא מתקיים בזכות כוח גדול של אנשי סדיר וקבע שמיומן בהפעלה מלאה של החיל גם ללא מילואים. כוחות המילואים של חיל האוויר נקראים לסיוע לכוחות הסדירים כאשר יש איום גדול שיכול לגרום להפעלה מלאה ורציפה של המערך המוטס

כוננות

חרף ההרגעה הנמשכת והולכת של ראש אמ"ן ולפיה הערכות הסורים הינה לכל היותר לפעולת גמול על הפלת 12 מטוסים

ב - 13/9 והערכות המצרים הינה במסגרת תרגיל החוזר על עצמו מדי שנה, מחליט הרמטכ"ל באישור שהב"ט על רמת כוננות ג' ב - 5/10. בנוסף, הרמטכ"ל על דע עצמו ובלא אישור שהב"ט, מורה למח"א על גיוס אנשי של עד 4000 אנשי מילואים

מח"א מבצע הפקודה ולפיכך ערוך ח"א למלחמה - תקיפת טק"א בסוריה לפי פקודת מבצע "דוגמן 5", כבר מ - 5/10 . מכאן שה"הפתעה" לא חלה על ח"א. יתר על כן, למחרת, חרף הידיעה שהמלחמה תפתח ב - 1800, מפעיל מח"א הערכה ושיקול דעת משלו ולפיה המלחמה תחל ב - 1500

6/10 - מכה מקדימה או תגובה

זריחת השמש - 0538 שקיעה - 1720

זריחת ירח - 1352  שקיעה - 0050 מתמלא 70%

המחשבה האסטרטגית בה מחזיק צה"ל שאסור לו להיות מופתע. לפיך צריך תמיד להיות מוכנים לקרב כשזה ממשמש ובהזדמנות הראשונה להעביר את המלחמה לשטח האויב. זאת מפני ששטחה של ישראל קטן ועלולה להיות פגיעה ליישובים ולאזרחים (לאחר מלחמת ששת הימים נפגעה במידת מה מוכנות זו כיוון ששטחי המדינה גדלו ופחתה הדריכות על הגבולות). בעקבות זאת הגו בחיל האוויר אופציות שונות אותן צריך לנקוט כדי להשיג יתרון במקרה של עימות קרב ובא, עם מדינות ערב. מכה מקדימה אמורה להיות מתקפה אווירית מאסיבית, על מערך טילי קרקע אוויר שבקו החזית

ב - 6/10, שעה 0430 מקבל הרמטכ"ל בביתו את הידיעה על מתקפה מצרית סורית בשעה 1800. שיחתו (הטלפונית) הראשונה הינה עם מפקד חיל האוויר, כמה דקות לאחר מכן. הם מסכמים (את שקבעו כבר קודם לכן), מתקפה "מונעת" בסוריה. קודם שדות תעופה ("נגיחה") ואח"כ מערך הטק"א ("דוגמן 5)

? אם ח"א עומד מיום אתמול בכוננות ל"דוגמן 5", מדוע מח"א מסכם עם הרמטכ"ל, על תקיפת שדות תעופה ורק אח"כ דוגמן

מדוע תקיפת שדות תעופה קודמת לתקיפת טק"א ? (שלא לדבר על השאלה, מדוע תקיפת ש"ת בכלל ?)

בתשובה לשאלה, מי קודם למי, תקיפת טק"א לתקיפת ש"ת, או להיפך

בהתאמה לתפיסתו שתקיפת ש"ת תחילה, מספר מח"א על התכנון ל - 7.10

כלומר שדעת מח"א היא שתקיפת ש"ת קודמת לתקיפת טק"א (וזה מה שבוצע במטס המקדים ל"תגר")

חיזוק לכך שמח"א מתכנן תקיפת ש"ת לפני תקיפת טק"א, היא העדות מהפגישת רמטכ"ל עם שהב"ט (6/10). פגישה שממנה גם יש רישום (של הרל"ש)

עולה בברור שמח"א קבע עם הרמטכ"ל את סדר המטסים שלעיל, אף שיום קודם העמיד את ח"א בכוננות ל"דוגמן 5

מתוך ספרו של טייס ח"א, ד"ר (אל"מ) שמואל גורדון, "שלושים שעות באוקטובר

כלומר שעניין מז"א עולה ומשמש כמסביר לש"ת קודם לטק"א רק מאוחר יותר ונראה כסיפור שלאחר מעשה שהרי החלופה הנאותה לתקיפת טק"א ברמה"ג, היא תקיפת טק"א בתעלה, אלא אם תקיפת ש"ת עומדת אצל מח"א בקדימות ראשונה, כפי שכבר סיכם עם הרמטכ"ל ב - 0500.

? באיזו שעה יבוצע המטס הראשון

? מדוע חשוב כל כך מי קודם למי ומדוע חשובה השאלה, האם לתקוף ש"ת בכלל

תקיפה מקדימה על סוללות טק"א, עשויה למצוא אותן במקום שצולמו בו יום קודם

תקיפת ש"ת כמטס ראשון, עלולה להניע את סוללות הטק"א הניידות - SA6 לשנות מקומן, כך שבעת תקיפתן אתריהן במטס השני, הן כבר באתרים אחרים (וכך גם ארע)

תקיפת ש"ת משמעה, תקיפת מסלולי המראה ונחיתה בלבד. כלומר שלכל היותר, פגיעה חלקית וזמנית ביכולת התקיפה של המטוסים. יתר על כן, הניסיון המצטבר והתוצאות ממפגשי אוויר אוויר לימדו שיש לטייסי ח"א הישראלי, יתרון עצום בתחום זה על טייסי האויב ועל כן, עדיף להפילם בקרבות אוויר על פני ניסיונות שיתוק זמניים וחלקיים של ש"ת מהם הם ממריאים וכל זה במחיר כבד

כזכור, אין לסורים ולמצרים כושר תקיפת עומק משמעותי באמצעות מטוסים. על זה מבוססת ה"קונספציה". אז מדוע תקיפת ש"ת בכלל ועל אחת כמה וכמה, מדוע במטס  הראשון

בישיבת החירום שנערכה בקריה בסביבות השעה 8:00 בבוקר, פסקה ראש הממשלה גולדה מאיר כי מתקפה כזאת לא תוכל להתבצע מסיבות מדיניות, החשש היה בעיקר מארצות הברית, שאם היה נודע לה שישראל פתחה במלחמה, כנראה לא הייתה מסייעת לה לא בנשק ולא בתמיכה מול מועצת הביטחון של האו"ם. ישראל לא הייתה מנסה להרחיק מעליה את ארצות הברית בטח שלא על סף משבר אזורי

גם אם הייתה מכה מקדימה, לא היה בזה כדי להשיג את אשר ניתן להשיג ממכה מקדימה וכל זה מן הטעם שיעד התקיפה המקדימה שגוי - תקיפת שדות תעופה ולא מערך הטק"א

למרות הידיעה שתקיפה מקדימה אינה מאושרת, דבקו הרמטכ"ל ומח"א בניסיונות לשכנע בביצועה. רק כאשר הבין מח"א שאפסו הסיכויים לקבל אישור לתקיפה מקדימה (1230), הורה על מעבר למצב חדש, אך לא הגדירו במונחים של כוננות לפקודה מסוימת.

 ? מדוע דבקו

מכאן יובן שכאשר אין אישור לתקיפה מקדימה ונוכח הערכה מופרזת באשר ליכולתם של חילות האוויר של האויב, צריך לכאורה הרבה יותר כוח יירוט והגנה אווירית מהמוקצה למשימה זו על פי פקודת "הגנה אווירית

רמטכ"ל

מדהים שכל "הקונספציה" מבוססת על העדר כושר תקיפת עומק והנה לפתע פתאום החשש המשותף לרמטכ"ל ומח"א הינו, תקיפות עומק על תל אביב וחיפה

מאחר שלא ניתן האישור לתקיפה מקדימה

מח"א

לכאורה ניתן להבין מהעדות שלעיל שמח"א הורה לח"א האוויר לעבור לכוננות לפי פקודת הגנה אווירית ופקודת "שריטה" (תקיפת כוחות קרקע צולחים וחוצים בנוכחות טק"א ונ"מ) ולא היא

הפקודות לא ניתנו ומעלות ארבע תמיהות

? מדוע הפקודות לא ניתנו

פקודת הגנה אווירית התבססה על 70 מטוסים בטייסות המיראז'/שחק וה"נשר". מדוע אומר מח"א בעדותו "שמטוסים קורנס, שחק ונשר שתוכננו למגננה יוחלקו

מדוע הורה מח"א להחליק את כל מטוסי הקורנס מחימוש התקיפה (כאשר מחד יש לו את מטוסי המיראז' וה"נשר" ומאידך הוא זקוק למטוסי הקורנס לתקיפות חתף בנוכחות טק"א, על הכוחות הצולחים והפורצים)

מדוע כאשר הרמטכ"ל מבקש תקיפה מקבילה לתקיפה המצרית והסורית על ש"ת, עונה מח"א שאין לו מטוסים כי הקורנסים הוחלקו ? מדוע אינו מציע/ מודיע שיצא לתקיפה מקבילה בקו, לפי פקודת "שריטה", עם מטוסי העייט וסער שלא הוחלקו

רמטכ"ל

והרי לרשותו עומדות  5 טייסות עייט וטייסת סער אחת, לתקיפת כוחות האויב הצולחים בתעלה ופורצים ברמה"ג

רמטכ"ל

בסופו של דבר מבצע ח"א 197 גיחות תקיפה בתעלה. כולן קלע לילה, (על פי פקודת "שריטה")

ברמה"ג מבצע ח"א 26 גיחות קלע וחתף. כולן בשעות האור

לו עמד ח"א בכוננות "שריטה" מבעוד מועד, היה בידו לבצע מספר גיחות כפול מזה שבוצע, עם טייסות העיט והסער לבדן. חלקן ביום וחלקן בלילה

? ומה לגבי יום המחר (7/10)

רמטכ"ל

לפי עדותו של מח"א, גם לו נודע באותה שעה על המצב ברמה"ג. היה זה הרגע להציע, גריעת שתי טייסות הסקייהוק

של רמת דוד ממבצע "תגר", לסיוע לכוחות הקרקע ברמה"ג

מערך הקרב במלחמה

סיוע אווירי בשעות הראשונות של הלחימה ב-6 באוקטובר

• • חוסר מוכנות של חיל האוויר עם פרוץ האש – לאחר שראש הממשלה מסרבת לאשר את המכה המקדימה על חילות האוויר וסוללות הנ"מ של מצרים וסוריה, נוצר מצב בו החימוש של מטוסי הפאנטום, אינו מתאים למשימת עצירת חיילות האוויר של האויב שעתידים לפלוש לתחום האווירי הישראלי בעוד מספר שעות. בני פלד מחליט בסביבות השעה 12:30 להחליף את החימוש של המטוסים (פאנטומים - קורנסים), לחימוש המתאים ליירוט. התהליך אמור היה להסתיים טרם שעה 15:00. הוא הזמן שלהערכת מח"א, תפרוץ המלחמה. אך המלחמה פרצה בשעה 14:00 כאשר מרבית מטוסי הקורנס עדיין בתהליכי החלפת החימוש.

  • מאחר שמח"א לא הורה על כוננות לפקודת הגנה אווירית, לא הורה על כוננות לפקודת "שריטה" ומרבית מטוסי הקורנס בהליכי החלקה מחימוש תקיפה, רגע שפרצה המלחמה הוזנקו מטוסים להגנה מכל הבא ליד, בלא הבנת מערכת השליטה, לאן !? במקביל, לא ידעה מערכת השליטה איך ולאן להפנות מטוסים שהוזנקו לתקיפה. 

• עם זאת גיחות אחדות השיגו יעדיהן ותרמו לכישלון חלקי של ההתקפה המצרית בסיני. בקרב האוויר של שארם א-שייח הופלו 7 מטוסי מיג על ידי 2 פנטומים. במרדף של פנטומים ומטוסי נשר (מיראז') באזור אבו רודס אחרי מסוקי קומנדו מצריים מסוג מי-8, הופלו על ידי חיל האוויר כ-20 מסוקים על 750 יושביהם

• סוללות הנ"מ ברמת הגולן ובגבול הצפון – דקות מספר לפני תחילת ההרעשה הסורית ברמת הגולן, זיהה בקר ביחידת הבקרה הצפונית כי 8 מטוסים סוריים חודרים למרחב האווירי של ישראל בדרכם לישראל. המטוסים הסוריים הגיחו מצפון מגבול לבנון וסוללת הוק שישבה על הגבול קיבלה אישור ירי מהבקר שיגרה 2 טילים. מטוס אחד נפל ושני נפגע וכל היתר הפנו עורף וחזרו לסוריה מבלי לבצע את ההפצצה. המתקפה יועדה לחבל ביחידת הבקרה הצפונית שעל הר מירון ולכן היא הגיעה מצפון ולא ממזרח, בכך נודעה החשיבות של סיכול המתקפה על ידי סוללת הטילים שאלמלא היא, יכול להיות שיחידת הבקרה הייתה הופכת ל"עיוורת" לשעות רבות.

מבצעים להשמדת סוללות הטילים - תגר ו - דוגמן

איום הטק"א והנ"מ  היה לאתגר עבור חיל האוויר. חיל האוויר הבין כבר במלחמת ההתשה כי עליונות אווירית תושג אם ישמיד  מערכי טק"א ונ"מ מעל שדה המערכה, בחזיתות הסורית והמצרית. התפיסה בחיל האוויר גורסת כי במידה ויצליח חיל האוויר במשימתו זו, יוכל לאחר מכן לסייע לכוחות היבשה ביעילות ובמחיר נמוך

חיל האוויר הכין תוכניות מגירה לפגיעה במערכי הטק"א המצרים והסורים. לפקודת המבצע עבור החזית המצרית קראו "תגר" ולסורית "דוגמן". לפי תוכניות אלו, ייצא חיל האוויר במטסים גדולים לאחת החזיתות ולאחר השמדת רוב סוללות הטילים, יעבור לחזית האחרת. בפועל, ההפתעה של מלחמת יום הכיפורים ולמרות מוכנותו הגבוהה מאד של חיל האוויר לביצוע משימות אלו, נכפו עליו שינויים שגררו כישלון

"תגר"

במטכ"ל החליטו בלילה שבין שבת לראשון כי תוכנית המתקפה הראשונה תהיה כנגד מערך הטק"א והנ"מ המצרי - מבצע "תגר". יציאת המטס הראשון, מטס ההכנה לכיוון מצרים הייתה בשעה 6:30 בבוקר, אולם עוד  המטוסים בדרכם למצרים, הבינו במטכ"ל כי המצב בחזית הסורית קשה הרבה יותר וצריך להעביר את הכוח האווירי לצפון. דיין, שר הביטחון, היה זה שהוביל את המערכה של נטישת החזית המצרית לטובת החזית הצפונית. בני פלד סיפר כי דיין אמר כי זהו "חורבן הבית השלישי", לאחר שביקר בחזית הצפונית וביקש עקב כך, כמה שיותר סיוע אווירי לצפון

אם מח"א מקבל הוראה ב - 0300 "עזוב מצרים.....את כל הכוח שלך לעצירת הסורים ברמת הגולן", מדוע ח"א ממריא         ב - 0630 למטס ההכנה לתגר

נראה הדבר שבעדותו בפני וועדת אגרנט, שבש מח"א את הזמנים. דווחים על המצב הקשה ברמה"ג הגיעו למטכ"ל 

ב - 0300. בשעה 0415 מציע מח"א הפניית טייסת סקייהוק אחת לרמה"ג, החל מאור ראשון

שהב"ט הגיע לפיקוד צפון בשעה 0600 ושיחתו עם מח"א התקיימה ב -0642. בעקבותיה אישר הרמטכ"ל את ביטול "תגר" ומעבר ח"א ללחימה בצפון

מבחנו של מפקד הינו בקבלת ההחלטה הנכונה ברגע הקריטי ולחלופין, להימנע מהחלטה שגויה ברגע שכזה

מח"א אינו עומד בלחץ ולא מעמיד את הרמטכ"ל על משמעות המעבר מ"תגר" ל"דוגמן". לחלופין, הוא עצמו אינו מבין את משמעותה החמורה של החלטה זו

הרמטכ"ל

חוץ ממטוסי התקיפה, אין שימוש בכל כוחות העזר שלעיל, עת שיוצאים ל"דוגמן". הם בתעלה והעברתם צפונה בלתי אפשרית בלוח הזמנים הקצר שבין ביטול "תגר" לשעת ה"ש" של דוגמן

מנין לרמטכ"ל ההבנה והידיעה שזהו ההליך הנדרש לביצוע נאות ובעל סיכויים סבירים ? ממח"א !

אם מח"א יודע שסיכויי ההצלחה של "דוגמן 5" קלושים כנגד מחיר גבוה מובטח ויודע גם שהיקף כוח התקיפה שלרשותו גדול מיכולת הכנסת כוחות לסיוע ברמה"ג, מדוע אינו מעלה בפני שהב"ט ורמטכ"ל את האפשרות להמשיך ב"תגר" ובמקביל להקצות שתי טייסות הסקייהוק של רמת דוד לסיוע בבלימה ברמה"ג

בכך, פקודת "תגר" שהייתה אמורה להתבצע במספר מטסים (כל מטס מעל מאה גיחות) הספיקה רק לבצע את מתקפת ההכנה נגד תותחי נ"מ וש"ת מצריים ולכן לא הושמדה ולו סוללת טק"א אחת (משום שלא נתקפו)

"דוגמן"

מבצע דוגמן - "דוגמן 5", נועד להשמיד את סוללות הטילים הסוריות, זאת כדי לאפשר לחיל האוויר לתת סיוע התקפי לחילות היבשה שהתקשו בעצירת השטף של צבא היבשה הסורי ברמת הגולן. המצב הקשה של חטיבה 188 בדרום הרמה ושל הכוחות המידלדלים גם בצפונה, לא אפשרו אורך נשימה לחיל האוויר ואילצו אותו לשינוי כיוון ממצרים לסוריה, תוך שעתיים מרגע נחיתת מטס ההכנה לתגר

כפי שצוין לא נערכו גיחות צילום ברמת הגולן מה-5 לחודש ולא הייתה אינדיקציה עכשווית על מיקומן של סוללות טילי הנ"מ. חלק מהסוללות הסוריות היו נייחות, אך תותחי הנ"מ שליוו את כוחות הקרקע וסוללות הSA-6 היו ניידים ואלו זזו מהמקומות שהיו בהם יומיים קודם (למרות שזזו רק בין ה-6 ל-7 באוקטובר, כך שהיה צריך לצלם ביום ראשון בבוקר כדי לזהות את התזוזה)

מטוסי החיל המריאו למטס הראשון לאחר עיון חפוז בפקודת המבצע ומפות הניווט וכמובן ללא תצאו"ת מעודכנות. ללא כוחות העזר - מטוסי ל"א וכאשר הנתיבים עוברים ממש מעל הכוחות הסוריים הפורצים לגולן. בדרך אל היעד הופלו כבר 2 פנטומים ו - 4 בתקיפה. לעומת זאת הושמדה רק סוללה אחת מתוך 25 סוללות ועוד אחת נפגעה. 2 אנשי צוות אוויר נהרגו (קיבלו על כך את עיטור המופת) ו-9 נפלו בשבי הסורי

כישלונו החמור של מבצע "דוגמן" גרם לכך שחיל האוויר לא יצא למתקפה כוללת על מערכי הנ"מ הערביים עד ל - 18/10  וחיל האוויר רק כרסם את הנ"מ שבקצוות האמ"ט. הקפיצה העיקרית בפגיעה בטק"א ונ"מ, התרחשה רק לאחר צליחת תעלת סואץ על ידי כוחות החי"ר והשריון שפגעו בעצמם בסוללות הטילים

לאחר "דוגמן 5" ובטרם הובן שהיה זה כישלון מורה הרמטכ"ל על חלוקת הסיוע האווירי בין שתי החזיתות ואילו ח"א מפיץ לטייסות שהטק"א ברמה"ג הושמד

אם מח"א חושב שהטק"א ברמה"ג הושמד, מדוע אינו מציע לרמטכ"ל השארת שתי טייסות הסקייהוק של רמת דוד לסיוע ברמה"ג וביצוע "תגר" ב - 8/10

בהעדר מדיניות ריכוז הכוח ליעד הכרעה ובהעדר מדיניות שימור הכוח, הולך ונשחק כוחו של ח"א בסיוע דל יעילות ורב נפגעים באמ"ט ובתקיפות מיותרות על ש"ת

שחיקת המטוסים והטנקים כתוצאה מניהול מלחמה כושל, תאלץ לבקשת סיוע אמריקאי שמחירה, שחרור הארמיה השלישית מלפיתת המוות של הכיתור

מתקפת הנגד והכשלון בתעלה - 8 לחודש

ידין

מתקפה בטרם עת וניהול מערכה כושל, עליו אחראים הרמטכ"ל, אלוף פיקוד דרום ופקד אוגדה 162

מתקפת הנגד בפיקוד צפון - 8 לחודש

רמטכ"ל

מפצח 22 

ב-18 באוקטובר יצאו מבנים של מטוסי פנטום מטייסת 201, טייסת 119  ומבנים של מטוסי סקייהוק מטייסות 109

ו - 110 לתקיפת מערך הטק"א בצידה המערבי של התעלה, מול קנטרה. המטוסים טסו מעל הים התיכון בגובה נמוך מאד ובדממת אלחוט. חדרו לשטח מצרים מעל צידה הצפוני של הדלתא המצרית. הטופוגרפיה המישורית של הדלתא איפשרה לכוחות ההגנה האווירית המצרית לעקוב אחר המטוסים הישראלים. במהלך הטיסה מעל לדלתא זיהו הטייסים להקת ציפורים. במטרה להימנע מהתנגשות עמם, נאלצו המבנים להגביה את גובה הטיסה ובכך לחשוף את המטוסים לשיגור טילי קרקע אוויר. מוביל המבנים רס"ן רון חולדאי הגביה ראשון את גובה טיסתו וזמן קצר לאחר מכן ספג פגיעת טיל ששוגר לעברו. הוא הטיל את חימושו באופן בלתי מבוקר, וטס פגוע מזרחה לנחיתת חירום ברפידים. גם על שאר המטוסים  שוגרו טילים. חלקם נפגעו בדרכם אל היעד וחלקם נפגעו לאחר שהטילו את הפצצות על היעדים

שש סוללות טילי קרקע אוויר מצריות הושמדו ואיפשרו לחיל האוויר לסייע לכוחות הקרקע שחצו את התעלה מערבה

במסצע אבדו שני מטוסי פנטום וארבעה מטוסי סקייהוק. טייס ישראלי אחד נהרג, חמישה טייסים נשבו, טייס אחד חולץ משטח מצרים וטייס אחד נטש את מטוסו הפגוע וצנח מעל לשטח ישראל

הכרסום השיטתי והעקבי בסוללות הנ"מ לאחר כישלון התוכניות הגדולות

למרות כישלון "דוגמן" וביטול "תגר", המשיך חיל האוויר באופן שיטתי לפגוע במערכי הנ"מ של מצרים וסוריה עד לסוף המלחמה. היו תקיפות בחלק הצפוני של התעלה באזור פורט סעיד, באזור קנטרה, במובלעת הסורית, באזור הצליחה הישראלית ועוד. בסה"כ לאורך כל הלחמה הושמדו על ידי חיל האוויר 52 סוללות טק"א בשתי החזיתות ועוד 12 על ידי כוחות הקרקע המתקדמים. בסה"כ אבדו 17 ממטוסי חיל האוויר במלחמה נגד הטק"א, מתוכם 6 במבצע "דוגמן" ו-6 במבצע "מפצח 22" לתקיפת סוללות הטילים בגזרת קנטרה, ב-18 באוקטובר

פעילות חיל האוויר בחזית הדרום

יעפי קלע לתקיפת הגשרים בתעלה

יומה הראשון של מלחמת יוה"כ שהחל באמצעו, היה קצר ולא איפשר גיחות מרובות למטוסי חיל האוויר. בנוסף, העדר הוראה להפעלת פקודת "שריטה", הביאה לכך שלא נעשה כמעט דבר להתמודד עם הצליחה במצרים והפריצה בסוריה, בשעות הראשונות של המלחמה

מהיום השני למלחמה ועד לשלביה המתקדמים, בהם צה"ל כבר אחז בראש גשר בגדה המערבית של תעלת סואץ, ניהל חיל האוויר רצף של מתקפות להשמדת גשרי העברת הכוחות, שהצבא המצרי בנה. זאת כדי למנוע מעבר נוסף של טנקים, חיילים, רק"מ וציוד נוספים, שהיו אמורים לחזק את ראשי הגשר בגדה המזרחית

מכיוון שכל האזור של תעלת סואץ הוגדר כאמ"ט, לא יכלו מטוסי החיל לתקוף את הגשרים ביעף מסוג חתף. יעף החתף היה צורה התקיפה המדויקת ביותר באותו בזמן, אך ביצועו היה הופך את מטוס התקיפה לפגיע, בפני טילי ופגזי הנ"מ המצריים. אי לכך, היו טייסי חיל האוויר צריכים לבצע יעפים מסוג קלע לעבר הגשרים. בטכניקה זו המטוס התוקף מתקרב בגובה נמוך, למרחק של כמה קילומטרים מהמטרה, כאשר בנקודה ידועה מראש הוא נוסק, ומשליך את הפצצות שממשיכות לעוף בצורה בליסטית לעבר המטרה. לאחר השלכת הפצצות המטוס פונה חזרה לבסיסו, ונמנע מעימות עם כוחות הנ"מ המחכים לו. שיטה זו מוגדרת כפחות מדויקת, אך לא הייתה ברירה לטייסי חיל האוויר כיוון שטקטיקה אחרת הייתה עלולה לעלות באבידות גדולות הרבה יותר. תקיפות רבות ביעף קלע בוצעו כבר בליל ה -  6/10 על נקודות שהוגדרו עבור ח"א, כנקודות הגישור והצליחה בתעלה

בסופו של דבר הצליחו מטוסי חיל האוויר במשימתם, ועל פי דיווחו של הרמטכ"ל המצרי סעד א-שאזלי נפגעו גשרים רבים ומרביתם לא היו כשירים לצליחה במשך שעות ארוכות. בכך, הואטה למעשה הצליחה המצרית אל תוך סיני. עם זאת, המצרים שהכירו את יכולותיו של חיל האוויר, הצטיידו בגשרים מפרקיים, שבהם ניתן היה להחליף חלקים שנפגעו (בניגוד למשל לגשר הגלילים הצה"לי). משחקי "החתול והעכבר" של חיל האוויר הישראלי עם יחידות התחזוקה של צבא מצרים על שלמות הגשרים, לא נסתיים למעשה עד לסיומה של הלחימה (עם כיתור הארמיה השלישית). זאת מכיוון שלכול אורך הלחימה שמרה מצריים על מסדרונות צליחה והדפה את כול נסיונות צה"ל לעקור את ראשי הגשר שלה

סיוע לכוחות הקרקע בדרום לפני צליחת התעלה

כאמור חיל האוויר היה מוגבל מאוד בכול הקשור לפעילות בחזית הדרום עקב הלחץ הגדול בחזית הצפון וכמו גם בשל ריבוי סוללות הטילים ויחידות הנ"מ בגזרת התעלה. אי לכך חיל האוויר פעל בצורה מצומצמת יחסית ביומיים הראשונים לקרבות. האסטרטגיה קבעה כי למרות רצונה העז של ישראל לשמור על כל קו התעלה בידיים ישראליות, סיני הוא מרחב ריק גדול, בו יוכל חיל האוויר להשמיד כל כוח שיתקדם אל מעבר למטריית טילי הנ"מ. בחזית הצפונית לא היה מרחב ומרווח, אלא רמה צרה שגם בה היו יישובים והייתה חשיבות עליונה להסטת כובד משקלו של חיל האוויר לאזור זה

תקיפות עומק במצרים במהלך המלחמה

בניגוד למה שהתרחש בתקופת מלחמת ההתשה, בה בוצעה סדרת מבצעי "פריחה" שבמסגרתם בוצעו תקיפות עומק בקהיר, בדלתא של הנילוס, באזור אסוון ועוד. במלחמת יום הכיפורים לא בוצעה ולו תקיפה אחת בעומק מצרים, מדוע? הסיבה לכך הייתה נעוצה בעובדה שהמצרים רכשו מהסובייטים כבר באמצע שנת 1973 טילי סקאד שלהם הייתה היכולת להגיע למרכזי האוכלוסייה בישראל. טילי הסקאד הגיעו למצרים באוגוסט 1973 ועוד לא נכנסו לפעילות מבצעית ב-6 באוקטובר. עם זאת חששו בצמרת הישראלית מזירוז בהכנות הטילים ולא היו מוכנים להסתכן בתקיפה מתגרה במצרים כדי שזו לא תשגר טילי סקאד על ערי ישראל

פעילות חיל האוויר בחזית הסורית

סיוע בבלימת הכוחות הסוריים ובמתקפת הנגד ברמת הגולן 06-11 באוקטובר

רמת הגולן חולקה ל-3 גזרות על ידי הכוחות התוקפים והצלחתם הייתה שונה מגזרה לגזרה. בגזרת חושנייה בדרום רמת גולן, עליה הגנה חטיבה 188, פרצו כוחות השריון הסורים כבר בליל ה-6 באוקטובר ולמחרת התקדמו במרכז עד מחנה נפח ובדרום עד רמת מגשימים.

חיל האוויר ביצע בסה"כ 32 גיחות ביום המלחמה הראשון, גם בשל קוצרו של היום וגם בשל מצב הכוננות השגוי - העדר כוננות לפקודת "שריטה".

ביום המחרת ה -7 באוקטובר, השתתף חיל האוויר בצורה מאסיבית ביותר וסייע להחזיק את הקו בדרום רמת הגולן.

באמצע היום כוחות סוריים נצפו על גדרות מחנה נפח במרכז הרמה ורק בואם של כוחות מחטיבות המילואים 679 ו-179 בלם אותם.

באותה העת, חיל האוויר החל את מבצע "תגר" בדרום. לאחר מטס ההכנה הופנה לביצוע "דוגמן 5" בחזית הסורית והחל מצהרי אותו יום, עבר לסיוע ותקיפת כוחות קרקע.

ב-8 באוקטובר היו אמורות להתחולל לפי החלטת המטה הכללי, שתי מתקפות הנגד הגדולות של צה"ל ב-2 החזיתות

חיל האוויר סייע בשתי החזיתות בהיקף גיחות גדול.  מעל 100 גיחות נעשו באותו היום על הכוחות הסוריים שהתחילו לסגת לאחור עקב הלחץ הכבד של חיל האוויר וחטיבות שריון הסדיר והמילואים

תקיפת בניין המטכ"ל הסורי

לאחר שהסורים שיגרו טילים סובייטים מסוג פרוג לעבר בסיס חיל האוויר ברמת דוד ומגדל עמק ובעקבות כישלון מבצע "דוגמן 5" יומיים קודם לכן, אשרה הממשלה ביצוע תקיפות בסוריה בעלות אופי חמור יותר מאשר פגיעה סטנדרטית בשדות התעופה ומתקנים צבאיים. בצהריים של יום שלישי ה-9 באוקטובר המריאו שתי רביעיות מטוסי קורנס, לעבר דמשק כאשר מטרותיהן היא בניין המטכ"ל הסורי ובניין מפקדת חיל האוויר הסורי

עננים כיסו את ההרים שממערב לדמשק. רביעייה אחת עברה דרכם בלא פגע ואילו רביעייה שנייה פנתה לאחור. הרביעייה הראשונה הגיעה על מטרתה - מפקדת הצבא הסורי שבלב דמשק. 4 מטוסים צללו והשליכו 35 טון פצצות, בניין המטכ"ל ספג נזק חמור בקומותיו העליונות ומטה חיל האוויר נפגע גם הוא אם כי פחות בחומרה. מטוס אחד נפל במתקפה על המפקדות בדמשק

הרביעיה שפנתה לאחור ביקשה וקיבלה מטרה חלופית. שיירת טנקים בדרכה לרמה"ג. השיירה הותקפה ונסוגה לאחור. יש החושבים שהיה זה רגע של מפנה בתקיפה הסורית ברמה"ג. כנגד זאת, עד היום מתנהל הוויכוח בין התומכים בהחלטת מוביל המבנה שלא להסתכן בחציית העננים, לבין הטוענים שהצלחת הרביעייה הראשונה שלא התרסקה על ההרים, אינה הוכחה שגם הרביעייה השנייה הייתה עוברת בשלום

תקיפות במובלעת הסורית

עד 10 בחודש נהדפו הסורים מרמת הגולן ובימים שלאחר מכן הגדילו אוגדותיהם של דן לנר ורפאל איתן את שטח ההיאחזות הישראלי מעבר לקו הסגול שכונה המובלעת

חיל האוויר השתתף בתקיפות על חי"ר ושריון באזור זה וסייע לכוחות היבשה להחזיק בשטח גם מול התקפות הנגד החוזרות ונשנות של צבא סוריה ולאחר מכן גם מול הכוחות העיראקים והירדנים

כיבוש החרמון

פעמיים ניסו לחזור ולכבוש החרמון מידי הסורים ובשתיהן השתתף ח"א בתקיפה והטסת כוחות

ב - 21.10 ביצע ח"א 50 גיחות תקיפה (ט. 109) כהכנה לעליית הכוח היבשתי על מוצב החרמון הישראלי ואילו ההשתלטות על שיא החרמון בוצעה ע"י לוחמים מוטסים במסוקים שפעלו על קצה גבול יכולתם

חילוץ, קישור ותובלה במלחמה

פעילות מסוקי חיל האוויר

ברשות חיל האוויר בשנות השבעים המוקדמות לא היו מסוקי קרב, לכן לא פעלו מסוקי החיל כציידי טנקים, כפי שהם מזוהים כל כך היום, אלא בעיקר במשימות של תובלה. משימות מסוקי חיל האוויר במלחמה נחלקו ל-5 תפקידים עיקריים

חילוץ והצלה – התפקיד החשוב ביותר בו עסקו מסוקי חיל האוויר במלחמה וזה שידיהם היו מלאות בו עד תום. במלחמת יום הכיפורים עקב המרחק של החזיתות (בעיקר חזית סיני), הייתה נדרשת אפשרות להוביל פצועים באופן המהיר ביותר לבתי החולים במרכז הארץ כדי להציל את חייהם. המסוקים היוו את עמוד השדרה העיקרי של משימות אלה יחד עם מטוסי ההרקולס. במסוק האנפה נכנסו עד 4 אלונקות וביסעור 18. בנוסף המסוקים לא עסקו רק בחילוץ נפגעים אלא גם בחילוץ של חיילים ממקומות בעייתיים אליהם נקלעו, בהם היה חשש לנפילתם בשבי על ידי אויב או גרוע מכך. במהלך המלחמה הוסקו לבתי החולים 2995 פצועים על ידי מסוקי חיל האוויר ורבים מהם חייבים את חייהם למערך המוטס של חיל האוויר

הסקה מבצעית של כוחות חי"ר – במהלך מלחמת יוה"כ התרחשו לא מעט מבצעים מוסקים בעורף האויב שללא המסוקים לא הייתה אפשרות לבצעם. המפורסם מכולם היה מבצע "קינוח" לכיבוש החרמון, בו הונחתו 300 צנחנים בחרמון הסורי. אך מבצעים שונים נערכו לכל אורך המלחמה ביניהם הנחתת כוח תותחנים בג'בל עתקה מערבית לתעלת סואץ או הנחתת כוח צנחנים בקטייפה 250 ק"מ בעומק סוריה.

תובלת ציוד – עוד אלמנט חשוב במלחמה בחזיתות מרוחקות, מסוקי חיל האוויר יכלו להצניח אספקה לכוחות הנלחמים, הובילו דו"חות מודיעין וצילומי אוויר ושימשו כשרות "דואר מהיר" מהחזיתות למפקדות

לוחמה אלקטרונית – בדומה לתפקידם של מטוסי הסטרטוקרוזר, שימשו גם חלק ממסוקי החיל בפעולות שיבוש מכ"ם של האויב, פעולות אלו נועדו לסייע לתקיפות חיל האוויר על ידי שיתוק או פגיעה במכשירי הגילוי של הכוחות הנגדיים

הובלת מפקדים – גם תפקיד זה העסיק את המערך המוטס, היות שהמלחמה הייתה מלחמת פתע פעלו המסוקים שעות נוספו כדי להביא את חוליות הפיקוד לחזיתות עוד ב-6 באוקטובר. בנוסף, המלחמה שאיימה בתחילתה מאוד על ישראל גרמה לכך שבכירים רבים רצו להגיע לחזיתות ולהתרשם ממהלך הקרבות, שהיו מקור עניין עצום עבור אנשי צבא ותיקים

פעילות הטייסות הקלות

טייסת המסוקים הקלים

לחיל האוויר הייתה טייסת מסוקים קלים בנוסף לטייסת המטוסים הקלים, טייסת זו הורכבה מ-18 מסוקים, 10 מסוקי אלואט צרפתיים ו-8 מסוקי בל 206. מסוקים אלה ביצעו במהלך המלחמה כ-650 גיחות, בהן עסקו בעיקר בהובלת כוחות ודו"חות מודיעין, אך גם פעלו בפינוי פצועים ומשימות אחרות

טייסת כנף

חיל האוויר הישראלי סבל ערב מלחמת יום הכיפורים ממחסור במטוסי סיור קלים. עקב כך עם פרוץ הקרבות נחכרה על ידי צה"ל טייסת אזרחית קלה שכללה 11 מטוסים. מטוסים אלו העבירו במשך המלחמה אח"מים ומפקדים מחזית לחזית וכמו חן העבירו דו"חות מודיעין מהמפקדות לחזיתות

המטוסים הגיעו לחיל האוויר מחברת כנף, המטוסים שעשרה מהם היו מסוג איילנדר ואחד צ'ייפטין, הוטסו בעיקר על ידי טייסים יוצאים חיל האוויר שרובם גויסו למילואים במלחמה. למרות המחסור בכוח האדם הצליחה הטייסת להפעיל את מטוסיה והשתלטה במהלך המלחמה על כ-70 אחוזים מטיסות הטייסות הקלות. הסיבה לנתח השוק הגדול לו זכו המטוסים האזרחיים הייתה נעוצה בכך שהם היו גדולים יותר ממטוסי הטייסת הקלה של חיל האוויר ויכלו לשאת יותר מטען

המטוסים הצטרפו לכוחות חיל האוויר כבר ב-6 באוקטובר והשתחררו ממנה בתחילת פברואר, לאחר 4 חודשים. המטוסים שבשלושת הימים הראשונים למלחמה לא פעלו מחשש לפגיעה בהם, טסו שעות רבות ותרמו לחיזוק כוחו של חיל האוויר בטיסות הפנים והקישור. לאחר המלחמה אף צורפו שני מטוסים מסוג איילנדר לשירות בטייסת הקלה של חיל האוויר

מטוסים ללא טייס

בחיל האוויר פעלה החל מ-1970 טייסת שהפעילה מטוסים ללא טייס. מטוסי אלו בשונה מאלה המופעלים היום, פעלו באמצעות האצה רקטית ולא היו מתוחכמים כל כך. המל"טים שימשו כמטוסי צילום ולא פחות חשוב כפיתיונות למשיכת טילי נ"מ. היות שמפעיל הנ"מ (בנשק נ"מ מונחה מכ"ם) יושב בקרון בקרה ואינו רואה את המטוס אלא רק את חתימת המכ"ם שלו, יכול הפיתיון הטס בפרופיל טיסה של מטוס קרב למשוך טילים וכך להוריד מיכולת הסוללות לשגר טילים על מטוסים מאוישים

הנ"מ במלחמה

מערך הנ"מ השתייך מאז קום המדינה לחיל התותחנים, זאת משום שהיה מורכב מיחידות של תותחי נ"מ בלבד. סוללות טילי ההוק שנקלטו מארה"ב ב-1965, דרשו הפעלה קרובה יותר לחיל האוויר ולתורות הלחימה שלו, זאת מפני שיכולותיהם יכלו להוות סיכון גם למטוסים ישראליים, אם לא התבצע תיאום מושלם בין המערכות. אי לכך, בעיצומה של מלחמת ההתשה, בה מטוסי חיל האוויר הישראלי הופיעו באופן תדיר על מסכי המכ"ם של מפעילי ההוק, עברו סוללות ההוק ושאר יחידות תותחני הנ"מ תחת פיקוד חיל האוויר

הגם שישראל דגלה בעיקר בהפעלתם של מטוסי קרב כאמצעי לבלימת והשמדת כלי הטיס של האויב, היא לא זנחה לגמרי את כוחות הנ"מ שלה. בתקופה בה הייתה צריכה ישראל להתמודד עם הגנה על הגבולות הארוכים שלה ביותר מאז ומעולם, נדרשו כוחות הנ"מ להגן על מתקנים חשובים, במידה וכלי טיס עוינים היו מתקרבים ומטוסי חיל האוויר לא הספיקו להגיע לאזור

מבחינת תורת הפעלת הכוחות, מערך הנ"מ היה הכוח השולי של חיל האוויר הישראלי. הוא לא נועד לתת מענה ראשוני לכול מתקפה, אלא רק לתרחישים מצומצמים ונקודתיים. זאת מפני שישראל לא פרסה בדומה למדינות ערב את כוחות הנ"מ של לכול אורך החזיתות, אלא רק סביב מתקנים חשובים כמו שדות תעופה, תחנות התראה, או בסיסים שונים

סוגי האמל"ח ומקומם באסטרטגיה ההגנתית

טילי ק"א סוללות טילי ההוק, המילה האחרונה בשוק ההגנה האווירית, היו גאוות מערך הנ"מ הישראלי. המערכות החדישות נועדו מחד להתריע על התקדמות מטוסי אויב, ומאידך לנטרל את מטוסיו באמצעות שיגור טילים מונחי מכ"ם מתקדמים ומהירים לעבר כלי הטיס

תותחי נ"מ יחידות תותחי הנ"מ שהוצבו במקומו רגישים (כגון מתקני נפט, התראה, מודיעין ובסיסים) נועדו להפיל כלי טיס שכבר חדרו לשטח ישראל, ובדר"כ גם ביצעו את מתקפתם. מבחינה זו נקראו התותחים "נשק מעניש", כלומר כזה שאמור לפגוע במטוס שכבר הפציץ

באוקטובר 1973 ישראל החזיקה אמנם רק ב-7 סוללות הוק, אך הוחזקו לא מעט תותחי נ"מ באזורים אסטרטגיים בסיני וברמת הגולן. התותחים הגנו בעיקר על מתקנים שונים שהיו מרוחקים ממרכז הארץ וקרובים לחזיתות כגון: בסיסי חיל האוויר ברפידים, אופיר (בשארם א-שייח) ורמת דוד, כמו גם על מתקנים אסטרטגיים לדוגמת בתי הזיקוק באבו רודס. הם הגנו גם על מוצבי פיקוד כמו "דבלה" (אום-חשיבה)או הר כנען, ומתחמים אוגדתיים כמו "טסה", "בלוזה" ו"נפח

כוחות הנ"מ נחלו הצלחה גדולה במהלך המלחמה והפילו 177 כלי טיס בימי המלחמה, את רובם המכריע באמצעות תותחים

לקחים ומסקנות

מחדלים מרכזיים

הטעויות והמחדלים שאפפו את פעילות החיל, העיקו על טייסי החיל ומפקדיו ואף פגעו במורל ובפעילות לכל אורך המערכה. שמואל גורדון בספרו "30 שעות באוקטובר", כותב על התמודדותו של חיל האוויר ביומיים הראשונים של המלחמה ומתייחס בהרחבה למחדלים שבוצעו בשעות הראשונות שהביאו לטענתו לכך שחיל האוויר הישראלי לא יכל להביא לידי ביטוי את עוצמתו בצורה מלאה

• שינוי המשימה בבוקרו של ה-6 באוקטובר – מפקד חיל האוויר בני פלד, העלה את החיל לכוננות עליונה כבר ביום שישי. מטוסים חומשו ותודלקו כדי לבצע מכה מקדימה על האויב הסורי במידה ויעלה הצורך, על פי פקודת "דוגמן 5" שיועדה לפגוע במערך הטק"א והנ"מ שמול רמת הגולן. בבוקר ה - 6/10 שונה היעד לתקיפת שדות תעופה. זאת כדי למנוע  תקיפת כוחותינו ע"י ח"א של האויב, כחלק ממהלך הפתיחה שלו. לצורך מתאר זה היו אמורים מירב מטוסי החיל התוקפים להתחמש בפצצות. בצהריים של יום הכיפורים, כאשר הבין מח"א כי מכה מקדימה לא תתאפשר מבחינה מדינית, לא הורה על כוננות לפי פקודת הגנה אווירית וכוננות לסיוע בקו בנוכחות טק"א, לפי פקודת "שריטה". כנגד זאת, הורה  להחליק את הקורנסים מפצצות ולהכינם למשימות הגנה אווירית.  ברגע תחילת המלחמה, קורנסים רבים נמצאו במצב ביניים ובלתי כשירים להמראה

• העדר הוראה מפורשת וברורה לעבור לכוננות על פי פקודת הגנה אווירית ו"שריטה", יצרה מצב בו מערכת השליטה מזניקה מטוסים ואילו מערכת הבקרה אינה יודעת להיכן עליה לשלוח אותם

• ביטול "תגר" ומעבר ל"דוגמן" – דרישתו של שהב"ט להעביר את הכוח לרמה"ג, לא חייבה ביטול "תגר". כל שצריך היה זה, להקצות את שתי טייסות הסקיהוק של רמת דוד לסיוע ברמה"ג ולהמשיך בביצוע "תגר" עם שאר הכוח (והיה בו די לביצוע המשימה)

• נטישת מדיניות ריכוז כוח ליעד הכרעה שמשמעותה הייתה, אי ביצוע תקיפת טק"א במבצע נוסח "דוגמן" ו"תגר", (עד ה - 18/10)

• העדר מדיניות שימור הכוח שמשמעותה הייתה, תקיפת כוחות הקרקע של האויב, באמ"ט

לקחים ושיפורים מרכזיים

תחקור ושיפור - אחד הדברים בו מצטיין חיל האוויר במיוחד הוא תחקור ופענוח של ליקויים שהתרחשו. עקב כך נעשו לאחר המלחמה מאמצים גדולים כדי להבין את הטעויות שנעשו, ולמנוע את הישנותן בעתיד.בחיל האוויר התמקדו רבות ברענון ועדכון תורות הלחימה. זאת מפני שהובהר במהלך המלחמה, כי תוכניות מרובעות וקשיחות נוטות להישבר, וכי צריך לתכנן בצורה גמישה יותר אם כי לא גמישה מדי

יצירת נוהלים ברורים - חיל האוויר פנה להבהיר את שיטת הפעלתו בפני מקבלי ההחלטות ובפני שאר זרועות צה"ל ומפקדיו. הרצון היה למנוע מצב עתידי בו יטולטל הכוח האווירי מזירה לזירה, או ממתאר אחד לאחר, כפי שקרה שימים הראשונים ללחימה (נוהל שהיה מקובל גם לפני 1973 - אך לא קוים בשל המצב הקשה בחזיתות)

עליית חשיבות מערך ההגנ"א של האויב - גם לפני המלחמה הכירו טייסי החיל את איום הנ"מ. בחיל האוויר ידעו כי תקיפת שדות תעופה עבר זמנה כאמצעי להכרעת המלחמה וידעו כי יעד ההכרעה הינו מערך הטק"א והנ"מ. הטקטיקות החדשות והאמל"ח שפותח לתקיפות טילים, באו לידי ביטוי בהצלחה במלחמת לבנון, בעת חיסול סוללות הטילים הסוריות בבקעת הלבנון במבצע "ערצב 19" בראשית המלחמה

הקפדה על מצוינות אווירית - פרט לטיל קלט שהופל  ב - 6 לאוקטובר, לא חדר שום כלי טיס (מאויש או לא מאויש) למרחב האווירי של ישראל גופא (דהיינו בשטחי הקו הירוק) בכל 20 ימי הלחימה. מרבית הכוחות המוטסים שתקפו בסיני וברמת הגולן נוטרלו בדרכם, ורק מיעוטם הצליח להסב נזק רציני. חופש הפעולה האווירי (שדות תעופה ללא פגע) והקרקעי (לא נפגעו תשתיות מדיניות) נשמר בישראל לאורך כל המלחמה, וחיל האוויר הוא האחראי לכך

 פיתוח אמצעי מודיעין קרבי ונשק מונחה מנגד - שהוכיחו עצמם במלחמת לבנון הראשונה

חיל האוויר ביצע במהלך המלחמה למעלה מ-11,000 גיחות במשימות של תקיפה, יירוט, תובלה, חילוץ ועוד. השאלה המפורסמת "היכן היה חיל האוויר", שנשאלה לאחר המלחמה על ידי מפקדים בכירים מזרוע היבשה, הוכחה כלא רלוונטית, כאשר הובן שחיל האוויר הופתע לחלוטין בדיוק כמו שאר כוחות צה"ל. כאשר כמו שאר כוחות צה"ל הצליח גם חיל האוויר לצמוח מן ההפתעה האסטרטגית, ומהמבוכה שאחזה בו, אל הישגים כבירים בדרום ובצפון

מלחמת יום הכיפורים מהווה אבן דרך משמעותית ביותר בתולדותיו של חיל האוויר הישראלי

מח"א

אמר, עשה ובזכות התשתית שייצר,הוכרע הוכרע, הטק"א הסורי במלחמת לבנון

אבידות חיל האוויר במלחמה

חיל האוויר ברובו הגדול אינו חיל קרבי, מעל ל-90 אחוזים מאנשיו הם אנשי מקצועות טכניים ומנהלתיים. עם זאת, חוד החנית של צה"ל – המערך המוטס, מכיל בחובו תפקידים מהמסוכנים ביותר בצה"ל, בעיקר מכיוון שאנשיו הם המרחיקים ביותר אל עומק קווי האויב מבין חיילי צה"ל. העובדה שכל הפעילות מתרחשת באוויר ולא על קרקע מוצקה מביאה לכך שכל תקלה הכי קטנה יכולה להסתיים באסון. מעל לרבע מכוחו המוטס של החיל נפגע במלחמה. כ-102 מטוסים מתוך 383 מטוסי הקרב של החיל אבדו, ביניהם 32 פנטומים, 53 סקייהוקים, שישה מטוסי סער ואחד עשר מיראזי'ם. בנוסף אבדו גם 7 כלי טיס נוספים. בנוסף למטוסים שאבדו, רבים אחרים ניזוקו ונזקקו לתיקונים רציניים במהלך המלחמה ולאחריה. במצב שנגרם בו החלה המלחמה רק עם 301 מטוסים כשירים, נוצר מצב כי ברוב ימי המלחמה, או לפחות עד להפעלת הרכבת האווירית האמריקנית, פעל חיל האוויר עם פחות מ-300 מטוסי קרב כשירים ולעתים התקרב לקו האדום שהציב בני פלד שהיה כ-220 מטוסים. (כל יום תוקנו מטוסים ונגרעו מטוסים מהסד"כ, אבל בצורה מצטברת היה חיסור בממוצע של 5 מטוסים ביום)

53 אנשי צוות אוויר של החיל נהרגו ויחד עם אנשי הקרקע (ממערך הנ"מ ומתומכי הלחימה) נפלו במהלך המלחמה 91 חיילים, 44 נפלו בשבי ו-53 חולצו על ידי כוחות הקרקע והמסוקים. עד היום מוגדרים מספר מאנשי צוותות האוויר שנפלו במלחמה כחללי מערכות ישראל שמקום קבורתם לא נודע, דבר המעיד על הסיכון הנוסף בפעילות מאחורי קווי האויב

ראו גם

• מלחמת יום הכיפורים

 חזרה לדף הבית

חזרה לראש הדף