הכל בגלל מסמר קטן

מפרסתו הימנית,
של סוס קרבות דוהר
נפל פתאם מסמר.

נפול נפל אז הרוכב,
והאויב, והאויב
קדימה הסתער.

מתי ואיך נפל המסמר במלחמת יום הכיפורים ?

מ – 8.10 עד ה – 15.10 אנחנו משתתפים כמעט אך ורק בסיוע לכוחות היבשה ברמת הגולן באמ"ט, בקצב ממוצע של 46 גיחות ליום ובסה"כ כ – 370 גיחות.

אנחנו מאבדים מטוס כל יום וטייס כל יומיים. מהם 4 הרוגים ושבוי אחד.

מדוע אנחנו תוקפים את כוחות הקרקע הסורים באמ"ט ? כי תקיפת הטק"א, ברמה"ג – מבצע דוגמן 5 כשל.

מדוע דוגמן 5 נכשל ? כי לא בוצעה גיחת צילום מקדימה.

מדוע לא בוצעה גיחת צילום מקדימה לאיתור מקומן של הטק"א ? כי  ב – 6.10 הוחלט שב – 7.10 תבוצע תקיפת חלקו הצפוני של מערך סוללות הקרקע אוויר בתעלה – מבצע תגר 4. ואכן המטס הראשון, מטס ההכנה לתקיפה העיקרית בוצע.

מדוע לא המשיכו במבצע תגר 4 במצרים ועברו למבצע דוגמן 5 בסוריה ללא כל שיקול דעת ובחינת האפשרי שאז היו מגלים שגיחת צילום אחרונה בוצעה יומיים קודם ולבטח איננה מציגה את מערך סוללות הקרקע אוויר כפי שהוא ב – 7.10 ?

כי שר הבטחון שעלה לפיקוד צפון לפנות בוקר ב – 7.10, הבין שקו ההגנה בדרום רמה"ג נפרץ והסורים בדרך לעמק הירדן בלא שימצא כוח בולם. הבית השלישי על סף חורבן.

הרמטכ"ל שקיבל גם הוא תמונת מצב דומה, פנה למפקד חיל האוויר ודרש שכל הכוח ילך מייד לרמה"ג ויבצע שם תקיפת סוללות הקרקע אוויר כתנאי לתקיפת הכוחות הסורים הפורצים מערבה.

על השאלה מדוע מח"א קיבל עליו את דרישת הרמטכ"ל חלוקות הדעות, אך על פניו נראה שהתקבלה תחת לחץ ובלא דיון ושיקול דעת התואם את כובד משקלה.

התוצאה ידועה, מבצע דוגמן 5 כשל במחיר כבד מאד, כי הנתיבים עברו מעל ריכוזי כוחות אויב שגבו את מחירם וסוללות הטק"א שינו מקומן. על כן הותקפו יעדים ריקים ואבדו מטוסים וצוותים.

מכאן צריך להעלות את השאלה, מדוע קו ההגנה נפרץ בדרום רמה"ג ?

כי הרמטכ"ל זימן אליו את אלוף הפיקוד בשעה 1130 של ה – 6.10 והוא לא נכח בצפון עת שפרצה המלחמה.

כי מפקד אוגדה 36 שתחת פיקודה כל הכוחות בגולן, תא"ל רפאל איתן היה במחנה פילון לארגן את המילואים שישלחו לרמה"ג. מי שנותר לפקד ומונה לפקד על חזית רמה"ג היה אל"מ יצחק בן שוהם, מח"ט 188 שהחזיקה את הקו.

איך היו ערוכים כוחות חטיבה 188 להגנת הקו ? הוא חולק לשניים כאשר גדוד טנקים פרוס מקוניטרה צפונה ומפקדו אחראי על כל הגזרה הצפונית וגדוד טנקים דרומית לקוניטרה ומפקדו אחראי על כל הגזרה הדרומית.

האם היו ערוכים למלחמה ? לא. חרף תדרוך אלוף הפיקוד למלחמה, הם היו ערוכים ליום קרב בדומה לאלו שהתרחשו קודם לכן. חילופי אש מקומיים ואימון לשיפור תותחנות הטנקים.

מה פירוש לא ערוכים ? אין ערומי תחמושת ודלק אחריהם ואין מוכנות של רכבי תגבור תחמושת ודלק. גם תפיסתית הם חשו וחשבו יום קרב.

האם אלו היו כל הכוחות שעמדו לרשותו של בן שוהם ? לא. הייתה חטיבה 7 ולה 4 גדודים בפיקודו של אל"מ יאנוש בן גל. חטיבת שיריון מעולה שהועברה מסיני לרמת הגולן כתגבור ועתודה.

באילו טנקים הצטיידה חטיבה 7 ? באלו של חטיבת הגיוס המהיר שהיו מזוודים, מחומשים ומתודלקים בימ"ח פילון.

האם הוכנו טנקים אחרים עבור חטיבת הגיוס המהיר ? רק בבוקר ה – 6.10 החלה ההכנה.

טרם שפרצה הלחימה החליט בן שוהם להפנות גדוד שיריון אחד מחטיבה 7 לדרום רמה"ג אך זו נשלחה דרומה רק שעה לאחר תחילת האש והגיעה לשם רק לאחר שעתיים. מדוע ? כי מח"ט 7 לא שש להעביר את הגדוד מפיקודו למפקד וגזרה אחרים.

45 דקות לאחר שהסורים החלו במתקפה, נשלחו שלושת הגדודים הנותרים של חטיבה 7 לגזרה הצפונית והמח"ט קיבל את הפיקוד על הגזרה. כתוצאה:

בגזרת צפון הגולן, שלושה גדודים עם 113 טנקים תחת פיקוד חטיבה 7 ומולם דוויזיה סורית אחת עם 479 טנקים. כלומר יחס של טנק אחד ל - 4 סורים.

בגזרת דרום רמה"ג, שני גדודי שריון עם 64 טנקים תחת פיקוד חטיבה 188 ומולם שתי דוויזיות סוריות עם 816 טנקים. כלומר יחס של טנק ישראלי אחד ל - 13 סורים.

איך קרה שזמן כ"כ קצר לאחר תחילת הלחימה נשלח כוח העתודה של חטיבה 7 לגזרה הצפונית ולא הושהה עד קבלת תמונה ברורה יותר היכן המאמץ הסורי העיקרי ?

כי הייתה הערכת מצב מוקדמת שהפריצה העיקרית תהייה בגזרה זו, ליתר דיוק בפיתחת קוניטרה. הערכה שלא שונתה אף כי מול צפון רמת הגולן ערוכה דוויזיה סורית אחת ואילו מול דרום רמת הגולן שתי דוויזיות סוריות.

כי הדווחים מהצופה בתל פארס בדרום רמת הגולן היו מועטים כנגד ריבוי דווחים מהצופה שישב בחרמונית בצפון רמת הגולן.

האם די היה בהערכת מצב מוקדמת ובכמות דווחים המתאימים לה כדי לשלוח את כוח העתודה לגזרה הצפונית וזאת חצי שעה מפרוץ הלחימה ? לא. הנושא לא נשקל ולא נידון כלל.

מי אם כך נתן את הפקודה לחטיבה 7 לנוע צפונה ?

במפקדה בנפח היו מפקד חטיבה 188 בעל סמכות הפיקוד על רמה"ג ולצידו סא"ל אורי שימחוני קצין המבצעים הפיקודי. לימים אלוף בצה"ל.

בן שוהם היה כנראה עסוק מאד בתגובות הראשוניות על פתיחת האש. אורי שימחוני היה כנראה קשוב יותר לדיווחים על תנועת הכוחות הסורים ואז וללא שנועץ עם בן שוהם, לקח פיקוד וסמכות לא לו והורה לגדודי השריון של חטיבה 7 לנוע לגזרה הצפונית.

זה הרגע בו נפל המסמר מפרסתו של סוס מלחמה דוהר ולא בקבלת מח"א את דרישת הרמטכ"ל לעבור מתגר 4 לדוגמן 5.

הפריצה הסורית הייתה בדרום משום שנתקף על ידי שתי דוויזיות סוריות עם 4 חטיבות שיריון כנגד 64 טנקים מגינים על מרחב ארוך משליטתם וטופוגרפיה המסייעת לתוקפים. בגזרה הצפונית נהדפה ההתקפה הסורית, הן משום מרחב קצר יותר שנתקף רק על ידי דיוויזיה סורית אחת עם חטיבת שיריון אחת, כנגד 113 טנקים מגינים וטופוגרפיה המסייעת למגינים.

כתוצאה מהעברת חטיבה 7 לגזרה הצפונית, כאשר פרצו הסורים בדרום, לא היה לפיקוד צפון את העתודה לתגבור הכוח בגזרה זו. יתר על כן, הטנקים של חטיבת הגיוס המהיר בימ"ח פילון לא היו מזוודים עדיין ועל כן גדוד המילואים הראשון שהגיע לגולן היה חסר בדלק ובתחמושת. כאשר הגיע לגזרה הדרומית בבוקר ה – 7.10 לבלום את הכוחות הסורים, ירה אך לא פגע כי לא ביצע תאום כוונות.

ומכאן אנחנו חוזרים לתהייה על הסכמת בני פלד לעצור את מבצע תגר 4 במצרים ולעבור למבצע דוגמן 5. הסורים בדרך לעמק הירדן ואין כוח שיבלום אותם. האם מפקד אחר היה מחליט אחרת ?!

גיוס המילואים והתייצבותם לקרב הייתה מפוארת והקדימה בשעות וימים את התוכנית הסדורה ובכך נתנה לפיקוד צפון את הכוחות הדרושים לחסימת צירי הירידה לעמק החולה והירדן ובהמשך לעבור להתקפה. הם אלו שחילצו את פיקוד צפון מהקטסטרופה אליה עשה את דרכו.

במבט לאחור ובחכמה שלאחר מעשה, אבל רק בחוכמה שלאחר מעשה, המעבר לדוגמן 5 היה חפוז מדי כי עד שעה שלוש אחר הצהרים נבלמו כל הכוחות הסורים.

מי שילם את מחיר הפזיזות ? גם אנחנו כאשר נאלצנו לתת סיוע לכוחות היבשה בגולן באמ"ט (על פי מתווה פקודת "שריטה") מתחילת המלחמה ועד סופה. כבר אמרתי, עד ה – 15 בחודש, כל יום אבד מטוס וכל יומיים גם טייס.

מדוע הצגתי כך את הדברים ? כדי שלוחמי העבר ידעו ששילמו את מחיר שרשרת הכשלים, החל ברמטכ"ל וכלה בקצין המבצעים הפיקודי. ובכדי שלוחמי ההווה יפנימו שזה יכול לקרות שוב.