ב - 16 באוגוסט 1948 הטילה הוועדה המקצועית על האדריכל אלחנני והצייר ראובן לזמן מספר אומנים לשם עיבוד ההצעה לסמל.
ב - 21 בספטמבר 1948 התכנסה שוב הוועדה המקצועית ושמעה דו"ח על עבודת האומנים. היא החליטה להביא את הצעותיה לוועדת הסמל והדגל של מועצת המדינה הזמנית.
ב - 28 בספטמבר 1948 התכנסה ועדת הסמל והדגל של מועצת המדינה הזמנית והחליטה לא לשנות את ההצעה המקורית לסמל (המנורה), ולהביא בפני מועצת המדינה הזמנית הצעה לעיטורה בשופר וכפות תמרים.
לאחר כמה דיונים ופגישות התכנסה שוב ב - 10 בינואר 1949 ועדת הסמל והדגל של מועצת המדינה הזמנית, והחליטה לקבל את הצעת הסמל של הגרפיקאי שמיר, אותה שלח לתחרות הראשונה, עם שינוי קל - בהצעה הסופית לא נכללו שבעה כוכבים.
ב - 10 בפברואר 1949 התכנסה מועצת המדינה הזמנית, והחליטה לקבל את הצעתו של הגרפיקאי שמיר. סמל המדינה - מנורה שלשני צדדיה עלי זית ותחתיה המילה "ישראל", התקבל באופן סופי ורשמי.
בדקו, באיזו קבוצה מופיעה ההצעה לסמל המדינה של הגרפיקאי שמיר. כיצד ידעתם זאת?
להלן שלב ב' בעבודה על סמל המדינה:
פתחו את קובץ השאלות וענו כקבוצה במסמך משותף (חובה לשתף גם אותי). קראו למסמך בשם: סמל המדינה - שלב ב.
כתבו בתחילת המסמך את שמות חברי הקבוצה.
מנורה וענפי זית
מילים: רפאל ספורטה
לחן: עמנואל עמירן (פוגצ'וב)
מְנוֹרָה וְעַנְפֵי זַיִת,
שֶׁמֶן טוֹב וְאוֹר יָהֵל –
אוֹר בָּאָרֶץ, אוֹר בַּבַּיִת
וְשָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל