שבעים למערכת החינוך במדינת ישראל

גליון מספר 23 תמוז תשע"ח

שבעים שנות חינוך בישראל מלווים בהישגים רבים שלא מדברים עליהם מספיק. אחת התקנות החשובות שניתקנו בישראל בתקופת חז"ל היא תקנתו של יהושע בן גמלא, שבאמצעותה נתבסס החינוך הציבורי בישראל. בהשראת תקנה זו נקבע שהמדינה מממנת את הלימודים ברוב רובם של בתי הספר, ותשלומי ההורים נמוכים מאוד יחסית למה שרגילים הורים לשלם עבור חינוך יהודי בגלות. עצם היכולת לקיים מערכת חינוך בחברה רב-תרבותית בדור הגאולה של קיבוץ גלויות הוא הישג בלתי רגיל, ממש נס הראוי לציון. במדינת היהודים לומדים כל התלמידים את המסורת היהודית ואת חגי ישראל, ותלמידי החמ"ד למדים לעומק את תורת ארץ ישראל עם חיבור אמיץ לארץ ישראל ולעם ישראל. החינוך הממ"ד הוציא אלפי תלמידים נאמנים לארצם, תורמים למדינה ומעורבים בה יותר ויותר, וגם הקים עולם תורה ציוני-דתי מפואר ומגוון לכבוד ולתפארת. כל זאת לא היה ניתן לקיים ללא מערכת הכשרת מורים מעולה, ומכללת אורות ישראל עומדת עשרות שנים בחזית הכשרת המורים הדתיים בישראל, והכשירה אלפי מורים ומורות שעיצבו את דור הכיפות הסרוגות. אתגרים רבים עומדים בפנינו: לימוד תורה ב"דור המסכים", העמקת הלימוד במדעים ובאנגלית, חינוך לאמונה, ערכי משפחה ויראת שמיים. תודה לעורכי הגיליון שבעים מאורות שהעשירו אותנו מאוד במהלך השנה האחרונה בתכנים היסטוריים מרתקים, ערכיים ומשמעותיים, שלאורם נלך ומהם נשאב השראה בהמשך הדרך אי"ה.

נראה שאין בנמצא עוד מוסד חינוכי בארץ אשר יכול להתהדר בכך שיצאו מתוכו שלושה נשיאים, ראש ממשלה, רמטכ"ל, מפקד מחתרת, ראש שב"כ, ראש מוסד, מספר אלופי צה"ל ועוד רשימה לא מבוטלת של אישים שהשפיעו רבות על חיינו כאן במדינת ישראל. ברחוב שקט יחסית בשכונת רחביה השקטה ובסמוך למוסדות הלאומיים ולמרכז העיר שוכנת לה אחר כבוד – הגימנסיה העברית רחביה.

במבנה זה שוכנת הגימנסיה משנת 1929 ועד היום. את דרכה התחילה הגימנסיה עוד בימי העלייה הראשונה בעשרה בטבת תרס"ט (2 בינואר 1909) ומספר התלמידים בשנה זו עמד על 20. כעבור שנתיים בשנת תרע"א כבר למדו בגימנסיה 110 תלמידים. במהלך השנים הראשונות נאלצה הגימנסיה לנדוד ממקום למקום ובין היתר שכנה הגימנסיה בביתו של הד"ר אהרן מאיר מזי"א שהיה אחד ממקימיה ובמבנה השייך לביה"ס לאומנות בצלאל. במהלך מלחמת העולם הראשונה בשנת 1916 שמרו על גחלת הגימנסיה העברית ירושלים קבוצת תלמידים המונה 10 תלמידים אשר כונו 'הקבוצה הירושלמית' ולמדו במשך תקופה בגימנסיה הרצליה עד תום המלחמה. ב1919 שוב התחדשה הגימנסיה בתלמידים חדשים ובמיקום חדש בשכונת הבוכרים בירושלים וב1929 כאמור, עברה הגימנסיה על תלמידיה הרבים למבנה זה בשכונת רחביה.

המטרה המרכזית לשמה החליטו מייסדי הגימנסיה להקים את בית הספר הייתה על מנת להחיות את התרבות העברית בארץ ישראל. בתכנית הלימודים שילבו המייסדים לימודי ידע כללי, תרבות עברית, היסטוריה יהודית וידיעת הארץ. בין מייסדי הגימנסיה ניתן למנות את יצחק בן צבי – לימים נשיא מדינת ישראל ורעייתו רחל ינאית. אדם נוסף אשר פעל רבות להקמת הגימנסיה הוא אליעזר בן יהודה שטרח לפרסם אודות הגימנסיה בעיתונו 'הצבי' יותר מפעם. אחד ממנהליה הראשונים של הגימנסיה היה שלמה שילר אשר היה דמות דומיננטית מאוד בתקופת מלחמת השפות בארץ.

במהלך מאה שנות קיומה של הגימנסיה ירושלים אירעו בתוכה ומסביב לה אירועים רבים המספרים את תולדות מדינתנו בכלל ואת הרפורמות בחינוך בפרט. כדאי להזכיר את העובדות ההיסטוריות שבזמן מאורעות תרפ"ט שימש בניין בית הספר כמקלט שכונתי ובמהלך מלחמת העצמאות התמקמו במשרדי הגימנסיה משרדי ההגנה. בית הספר היה גם הראשון בארץ שהנהיג את שיטת ההיבחנות לבגרות הידועה היום – 'יחידות לימוד'. את רפורמת יחידות הלימוד הוביל מנהל הגימנסיה בשנת תשל"ד – שמואל מיכאלי.

כיום, נקראת הגימנסיה "הגימנסיה העברית ירושלים ע"ש יצחק בן צבי", זהו בית ספר עירוני שש שנתי ולומדים בו כאלף תלמידים.

שאלת הזרמים השונים בחינוך מלווה את מדינת ישראל מראשיתה, ולמעשה עוד מימי המנדט הבריטי. קברניטיה של מדינת ישראל בעשורים הראשונים, ובראשם דוד בן גוריון, הניפו על נס את עיקרון "הממלכתיות" וחפצו להקים מערכת חינוך ממלכתית אחת. לשם כך ויתר בן גוריון, לדאבון ליבם של חבריו על עצמאותו של "זרם העובדים" במערכת החינוך, שהיה גאוותה של תנועת העבודה.

החלומות לחוד והמציאות לחוד. ההבדלים הניכרים בנושאי דת, מכתב הסטטוס קוו שהבטיח חינוך עצמאי לציבור הדתי, ובעיקר שערוריית החינוך האנטי דתי שנכפה על העולים במעברות והביא לנפילתה של הממשלה השנייה, כל אלו הביאו לחקיקתו של חוק חינוך ממלכתי שהבטיח את עצמאותם של זרם החינוך העצמאי והזרם הממ"ד במדינת ישראל.

שבעה עשורים כמעט פועל לו החמ"ד בתוך מערכת החינוך, אך תוך שהוא שומר על אוטנומיה המובלת בידי מועצת החמ"ד, אותה השכילו לטפח האבות המייסדים של הציונות הדתית. מערכת החינוך המפוארת שהביאה ללימודי חול ברמה גבוהה לצד שמירה על עקרונות החינוך הדתי, עמדה בלא מעט סערות במשך השנים. שאלת האוטנומיה החמ"דית בקבלת מורים ותלמידים, התפצלות הציבור הדתי לאומי לזרמים ותתי זרמים שכל אחד מהם חפץ בבית ספר/תלמוד תורה משלו, הדיון על האוטנומיה החמ"דית במקצועות התוכן ההומינסטיים כמו היסטוריה (המקיימת מסגרת ייחודית) ואזרחות (המתמודדת עם קשיים אדירים בבניית מערכת מאוחדת). כל אלו מאתגרים את קבריטי החמ"ד לדורותיהם (ובינהם הרב שמעון אדלר ז"ל ממנו נפרדנו בימים האחרונים) למצוא את הדרך להקמת חזון וחינוך לנוער ולחברה , המעורבים במדינת ישראל על כל מאפייניה ופינותיה, אך בד בבד שומרים היטב היטב על רוח התורה והחינוך האמוני , הן בהוראה והן במסגרות להכשרת מורים. אז לחיי משפחת החמ"ד גם לשבעים השנים הבאות..

"...וּבַיום הראשון בבוקר/השמש תצחק טובה/ויֵלכו כל תינוק ותינוקת/לקיים חוק חינוך חובה"

"...ודרוֹרים במדינה יְצַפצֵפוּ/וקולן מסתלסל ומְפַכְפֵּךְ/ועם כל הילדים לבית ספר/איזה ביאליק קטן יֵלֵך"" (נתן אלתרמן, חוק חינוך חובה, 1949), כך התפעם אלתרמן ביום בו נחקק חוק חינוך חובה, חוק שקיבע את המסורת היהודית עתיקת היומין ולפיה אנלפבתיות והעדר חינוך אינם מקובלים כהוא זה בחברה היהודית ובמדינת היהודים.

בתי הספר מקיימים מזה דורות יחסי גומלין מעניינים עם עולם הזמר והפזמון. הם במידה רבה אלו המנחילים את נכסי צאן הברזל של הזמר מדור לדור מחד, ומהווים כר נרחב ליצירה מוסיקלית שלימים מבקשים בוגריהם ליצור על בסיס חוויותיהם מימי ספסל הלימודים. כך התרפק עלי מוהר על התכנים הציוניים והתמימים של מערכת החינוך בימי ראשית המדינה בשירו שיעור מולדת, שבביצועה של להקת כוורת הפך לסוג של שיר מחאה וביקורת מסוימת כנגד האתוס הציוני הקלאסי.

סוג אחר של שירים ליווה בחיבה ובחום את ילדי ישראל הישר אל בית הספר. כך עשה עוד בשנות העשרים, המשורר יצחק קצנלסון שלימים נספה באושוויץ , בשירו "חמש שנים על מיכאל", שיר שליווה ומלווה דורות בדרכם לבית הספר. בנימה אופטימית יותר ליוו ומלווים זה עשרות שנים שיריה של נעמי שמר שלום כיתה א (שכדאי מדי פעם גם לקרוא את כל תוכנית הלימודים שהוא מציע), ואלף בית את ילדי ישראל, ואילו בנה אריאל הורביץ שיתף אותנו במכתב העידוד ששלחה סבתו רבקה, לימים הקשים בלימודים הגבוהים אותם חוותה אימו נעמי. שירי האהבה של ההורה השולח את בנו לבית הספר, זכו לעדנה גם בשירי העלה הקטן של אברהם פריד, ואפילו המורים (!) זכו למילה טובה מפיו של עמיר בניון ששר על "המורה לחיים". אבל בסופו של דבר, בסופה של פינה ובסופו של עלון- מה יותר מתאים מהשיר החביב ביותר על תלמידי ישראל, וגם הוא כמובן מפרי עטה של נעמי שמר: הכל אני יכול בחופש הגדול. חופשה נעימה!

פתרון החידה מגליון 22:

פתרון והחידה מהגליון הקודם: תחילה היה האמור המבצע להיות קרוי על שמו אך לא הסתייע הדבר/ הוא עצמו הטיל צל ענק מחזית ירושלים ועד המדבר/משמר עומד לזכרו עד היום בעמק איילון/ויהדות אמריקה את זכרו נוצרת בגאון.

והתשובה היא: דוד מרכוס. קולונל דוד מרכוס, קצין יהודי בצבא האמריקאי, התנדב לסייע לכוחות ההגנה כיועץ במלחמת העצמאות. עצותיו הוערכו מאוד על ידי דוד בן גוריון והם יושמו (לא בלי ויכוחים ועימותים) בחזית ירושלים ובחזית הדרום.

מרכוס, שכונה בשם החיבה מיקי סטון, נורה בשוגג בידי זקיף צה"לי ערב כניסת ההפוגה הראשונה לתוקפה ונקבר בוסט פוינט שבארצות הברית. על שמו הוקם הישוב משמר דוד בעמק איילון , הופק בשנות השישים סרט אמריקאי מצליח בשם הטל צל ענק , ובשלב מסוים הייתה מחשבה לקרוא למבצע דני בשם מבצע מיקי על שמו, אך בסופו של דבר נבחר השם דני.

ניתן לשלוח תשובות לחידה בעזרת טופס מקוון

עם סיומה של שנת הלימודים אנו מסיימים את הופעתם של גיליונות "שבעים מאורות". בכ"ג הגיליונות האחרונים ניסינו לעסוק במגוון נושאים ותהליכים הקשורים לתקומת ישראל, המלווים אותנו בשבעת העשורים מתש"ח עד היום. במסגרת העלון בחרנו לנצל את הפלטפורמה הריבודית של הרשת, המאפשרת העמקה וצפייה במגוון סרטונים, מאמרים ואתרים, המעניקים עומק ורוחב רב לנושאים שנידונו בגיליונות השונים.

ברצוננו להודות להנהלת מכללת אורות ישראל, לנשיא פרופ' יובל סיני, לראש המחלקה להיסטוריה פרופ' בנציון רוזנפלד, לדיקן קמפוס רחובות ד"ר רונאל עטיה ולכל אנשי ההנהלה והצוות שעודדו אותנו בקידום הפרויקט, לצוות המד"פים, המרצים והסטודנטים שהשתתפו בכתיבה, ובעיקר לכם הקוראים על הערות, הארות ותובנות שקיבלנו מכם בחודשים האחרונים.

אתר "שבעים מאורות" עומד לרשותכם ברשת ובו מגוון נושאים, דיונים והפניות שאנו בטוחים שעשויים לשרת אתכם גם בהמשך. בעז"ה עם תחילת שנת הלימודים הבעל"ט נשיק מיזם פדגוגי חדש מבית אורות ישראל ואנו מקווים שגם הוא יעורר עניין ויסייע לכולנו במלאכתנו החינוכית, בסקרנות האינטלקטואלית האישית ובכלל ברצון להעמיק ולהבין טוב יותר את תולדות ישראל ותולדות מדינת ישראל.

קיץ נעים וחופשה נעימה לכלל ולפרט.

ד"ר יוסי לונדין יעקב הופמן