שבעים לחיל הים

גליון מספר 12 ניסן תשע"ח

המשימות שהוטלו במרץ 1948 על גרשון זק ופול שולמן מייסדי חיל הים היו כמעט בלתי אפשריות. אל מול חילות ים גדולים ומצוידים של צבאות ערב ובראשם מצרים, אל מול הטוב שבציי העולם- צי הוד מלכותו הבריטי שהטיל סגר על חופי הארץ עד יום הקמת המדינה והציק לא מעט גם אחריה, נדרשו הימאים העבריים להספיק הכל. הם נדרשו להגן על חופי הארץ, להבטיח אספקה אזרחית וצבאית בדרך הים ולאפשר את הגעתם של אוניות העולים, לסייע לכוחות הקרקע ולבצע נחיתות ופשיטות, לפגוע בציי האויב ועוד ועוד.

את כל המשימות הללו אמורים היו לבצע כמה חובבי ים מהישוב העברי, אנשי הפלי"ם שלא הכירו הרבה מעבר ליסודות הגרילה הימית, ומתנדבים יהודים מהארץ ומחו"ל מהצי הבריטי והאמריקאי שהתקשו להסתדר עם המנטליות הפלמ"חניקית ויותר מכך, עם חוסר הציוד.

האוניות ששרתו את "השירות הימי" של 1948, היו ברובם אוניות "צי הצללים", כמה אוניות מעפילים נטושות שנתפסו בידי הבריטים במהלך שנות הארבעים ונותרו בירכתי נמל חיפה, חצי אוניות וחצי גרוטאות..

וכמו בכל ארועי תש"ח- הכורח הפך את הדמיון למציאות. קשיי הארגון וההצטיידות נסוגו מפני יכולת האלתור והדמיון. האומץ והתושיה ניצחו את הקושי. אוניות נשק וציוד זרמו לארץ בגלוי ובחשאי, רבבות עולים והם מגויסים פוטנציאלים רבים חצו את הים בחסות הצי העברי המתחדש והאספקה האזרחית החיונית כל כך הובטחה. לוחמי חיל הים הצעיר הצליחו להדוף את התקפות המצרים על חופי הארץ, לפגוע בנמלי אויב, לחבל באספקת הנשק למדינות ערב, להשתלט מהים על חופי הצפון וים המלח, ואף להטביע במבצע מזהיר את אוניית הדגל המצרית "האמיר פארוק". החיל שיצא מקרבות תש"ח, מנוסה ונכון לאתגרים חדשים, צלח את קשיי הבגרות, נטל חלק מכריע במבצע סיני והחל לטפח את יחידות העילית של שייטת 13, ספינות הסער והצוללות.

בימים שבין "ששת לעשור" נראה היה כי מזלו של החיל הפוך מזה של הצבא היבשתי והאווירי. בעוד צה"ל כולו נישא על כנפי התהילה בששת הימים, הרי פשיטת הקומנדו הימי באותה מלחמה על נמל אלכסנדריה כשלה, והתהילה שבכיבוש שארם א-שייח, שהייתה אמורה להיות גולת הכותרת של המלחמה נמוגה מפני שעטת הצנחנים ברחובות ירושלים. לארועים אלו נוספו המכות הקשות שספגו לוחמי הים מיד לאחר המלחמה עם הטבעתה של אח"י אילת והעלמותה של הצוללת דקר.

בימי מלחמת יום כיפור התהפכה המציאות. בעוד צה"ל כולו מנסה להתאושש ממכת הפתעה, הפליאו ספינות חיל הים בקרבות ימיים ראשונים מסוגם בעולם בחזית הסורית, שבהם הצליחו הסטי"לים, ספינות שרבורג הידועות, להשמיד בעזרת טילי גבריאל הישראלים את מרבית כוחו של חיל הים הסורי.

ימי המלחמה בטרור שלא פסקו מאז שנות השבעים הובילו שוב ושוב את לוחמי חיל הים למשימות מאתגרות וחיוניות. מהנחתת לוחמים בעורף האויב במלחמת לבנון, דרך השמדת משלוחי נשק, משימות ביון והצלה ומעללים רבים הקשורים לשייטת 13 הידועה, ולשייטת 7 שלפי פרסומים זרים מהווה גם במידה רבה את הזרוע האסטרטגית של מדינת ישראל עשויה להיות מי שיושיע אותה חס ושלום בעת צרה.

מים רבים עברו בימים ובאגמים מאז חורף תש"ח. האיומים שינו צורה אך כפי שאמר מי שאמר "הים הוא אותו ים", והאתגרים עדיין גדולים ורבים. שבעים שנה לחיל הים או זרוע הים הישראלית כפי שהיא נקראת היום, והתפילה היא אותה תפילה: שֶׁתַּשִיטֵנוּ לְשָׁלוֹם וְתוֹלִיכֵנוּ לְשָׁלוֹם וְתַעֲלֵנוּ לְשָׁלוֹם וְתַגִּיעֵנוּ לִמְחוֹז חֶפְצֵנוּ לְחַיִּים לְשִֹמְחָה וּלְשָׁלוֹם...חַזְּקֵנוּ וְאַמְּצֵנוּ לְהָגֵן עַל נְתִיבֵי הַיָּם וּמַעֲבְרוֹתָיו, וּתְעַטְּרֵנוּ בְּמָגֵן יְשוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן וְתִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּמַעֲשֹה יָדֵינוּ. כִּי אַתָּה שׁוֹמֵעַ תְּפִלַּת עַמְּךָ יִשְֹרָאֵל בְּרַחֲמִים, בָּרוּךְ אַתָּה ה' שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה. אמן.

מן הסתם כולכם כבר ראיתם אותה בנסיעה כזו או אחרת לצפון, מונחת לה על הגבעה בצד הדרך על כביש החוף בהרצליה, כולנו מכירים אותה כ'סירה' של מחלף הסירה, אך מה בעצם הסיפור שעומד מאחוריה, האם זו באמת הסירה של מחלף הסירה?

תולדות חיל הים נטועים עמוק, עוד לפני הכרזת העצמאות, בניסיונות ההעפלה הימיים של היהודים לארץ ישראל-כחלק ממאבקם כנגד הספר הלבן.

אחד ממוקדיה המרכזיים של ההעפלה הימית, במחציתה הראשונה של המאה ה-20, היה חוף הים בהרצליה. כזכר לפעילות זו הוקמה אנדרטה, בשנת 1964, 'יד למעפיל האלמוני' ועליה הכיתוב: "יד וזכר למעפיל האלמוני שחתר והגיע בימי מצור והסגר אל חופי הרצליה'.

אתר זה התפרסם בשמו הנפוץ, צומת הסירה. אך מאז הקמתו עבר האתר שינויים; הצומת הפכה למחלף; הסירה, שנבנתה על ידי אליקים רונקין ז"ל, מראשוני תעשיית הספינות בארץ ישראל. ספינה זו נרקבה והוחלפה בסירה עמידה יותר- ספינת מחבלים... שנרכשה על ידי עיריית הרצליה. אך גם ימיה של ספינה זו, העשויה עץ, ספורים וסימני ריקבון והתפוררות כבר ניכרים בה.

עם כל זאת נשארה ה'אנדרטה למעפיל האלמוני' במקומה, ואולי, היום, כשניסע שוב לצפון (ולא דרך כביש 6...) נעצור רגע, נביט בסירה ונבין את משמעותה...

לחיל הים אנדרטאות ואתרי זכרון רבים בארץ. בחיפה פועל מוזיאון חיל הים הותיק, באשדוד נמצאת האנדרטה המרכזית לחללי החיל , חללי אסון השייטת מונצחים באנדרטה תת ימית בחוף שבי ציון, ובטיילת החוף בראשון לציון. גם להעפלה אנדרטאות מרשימות בהר הרצל וברחבי הארץ אולם דומה כי דווקא אותה ספינה צנועה על חוף הרצליה, מזכירה את הסיפור הענק של אותה תקופה מרתקת, יותר מכל היכל ומוזיאון.

מה בין ספינה לכל כלי תחבורה אחר? ההבדל לא נעוץ רק בהבדל בין היבשה לבין הים, אלא בכך שיורדי הים מנותקים מכל ציביליזציה אנושית, הם עם חבריהם לספינה ומסביבם אין נפש חיה מלבד הדגים. לעיתים דווקא הבידוד הוא הכרחי.בספר בראשית מסופר כי בני האדם היו נתונים במחלוקות ומריבות קשות, הסתכל הקב"ה ולא אהב את מה שיציר כפיו הופך להיות ולכן החליט להביא את המבול, המצב בתיבת נח גרם למשפחתו של נח דווקא להתמודד עם הקושי שבלחיות יחד,

גם בימינו, הידיעה כי הספינה ובוודאי הצוללת סגורה ואין ברירה אלא להסתדר אחד עם השני, יכולה להביא אנשים לידי תובנות חשובות מאוד ועבודה רבה על מידת הסבלנות וקבלת האחר.

עבודת המידות של הסבלנות, ההכלה וההתחשבות באחר הינה חיונית בכל תחומי החיים, אך בוודאי שבמקומות כמו הצוללת היא הופכת לקיומית, זו הסיבה שגם מפקדי החיל מדגישים כי " אנחנו צריכים להביא את הלוחמים למצב בו הלוחמים סומכים אחד על השני בעיניים עצומות, תוך כדי לקיחת אחריות מלאה ועצמאות מחשבתית". היחס המכבד והמכיל לאחר משפיע גם על יחסי פקודים ומפקדים בספינה. הפתגם 'אין שני קברניטים לספינה' מפרש בצי הישראלי פשוטו כמשמעו, דווקא בספינה אין אפשרות לתת לשני אנשים להנהיג אלא צריך לסמוך על מישהו אחד בלבד. הביטחון באדם השני הופך את החייל לטוב יותר ממוקד יותר בתפקידו, וממילא ההכשרה הניתנת למפקדי הספינות חייבת להיות מיטבית.

בימים אלה שאנו מציינים 70 שנות עצמאות נברך ונודה לכל חיילי זרוע הים שעושים ימים כלילות למען בטחוננו, וממשיכים בכך את מסורת העבר הקדום של ימאי שלמה, ובד בבד מלמדים את עצמם ובעיקר אותנו, פרק נדרש בעבודת המידות.

לפניך קישורית לארבעה מבצעים של חיל הים ולמאמר של אוראל אלחדד: לא הכמות, אלא האיכות.

א. קראת את המאמר המציג ארבעה מבצעים של חיל הים.

ב. תאר בקצרה מה הייתה מטרת כל מבצע.

ג. ציין בכל מבצע אלו קשיים היו מלכתחילה ואלו נוצרו במהלכו. תאר כיצד התגברו אנשי החיל על אותם קשיים.

ד. מפקד זרוע הים אלוף אליהו שרביט אומר: "יוזמה, אמון, שותפות ומצוינות - אלו הם הערכים שזרוע הים חרטה על דגלה ומובילים אותה מיום הקמתה. הם שהופכים את הזרוע למבצעית, בעלת חשיבות אסטרטגית לביטחון המדינה וממלאת תפקיד חשוב בהרתעה הלאומית".

כיצד דבריו באים לידי ביטוי בכל אחד מהמבצעים?

ה. מחבר המאמר משווה בין צבא יהודי מן העבר לזרוע הים של צה"ל.

1) איזו השוואה ערכית וייחודית הוא עורך ?

2) האם אתה מסכים עם השוואה זו ? נמק

עיין במקורות ספרותיים המספרים על חיל הים הישראלי, ומצא מבצע או פעולה שמצאו חן בעיניך. חבר חיבור בצורה של יומן אישי/ כתב שטח/ איש צבא/לוחם במבצע וכדומה.

בלילה בין ה- 19 ל- 20 ביולי 1969 תקף כוח משולב של סיירת מטכ"ל והקומנדו הימי, מוצב בשליטה מצרית –מבצר האי גרין, בצפון מפרץ סואץ. הפשיטה נעשתה כחלק משרשרת פעולות תגובה למתקפת הארטילריה והפשיטות שניהלו המצרים מול מוצבי צה"ל על גבול תעלת סואץ. בשל הצלחתן של הפעולות המצריות תוכננו במטכ"ל הצה"לי שרשרת מבצעי קומנדו שנועדו לשקם את כוח ההרתעה של צה"ל מול הצבא המצרי. הפשיטה על האי גרין הייתה מן המבצעים הראשונים הימיים של חיל הים הישראלי. מבצע זה בשמו הרשמי הוא מבצע "בולמוס 6", לימים יחובר שיר "האי הירוק" ע"י המשורר יורם טהר-לב ויולחן בידיו הכישרוניות של משה וילנסקי.

"האי הירוק" היה אחד מהלהיטים של להקת חיל הים. הלהקה הוקמה ב1948 ולאורך שנות השישים נכתבו ללהקה שירים על ידי מיטב הכותבים, המלחינים והמעבדים בין השירים המוכרים, "בוא אלינו לים" של דן אלמגור, "חסקה" ו"אנשי הדממה" של יורם טהר לב, ורבים נוספים. להקת חיל הים שרה לאורך שנותיה למעלה משלושים שירים מגוונים שלאו דווקא עוסקים בייחודו של החיל או במבצעיו השונים, אך רובם נקשרים לים עצמו כמו "דוגית שטה", "אשת הדייג", "הקברניט", בשל כך, עד שנות ה-70, להקת חיל הים לא זכתה ל'התמקם' בראש סולם הלהקות הצבאיות בצה"ל המובילות, שרבים משיריהן חוברו על רקע מבצעי החיל, הילת הקרבות והניצחונות ומקום הזיכרון וההנצחה לזכר הנופלים.

אך בשנת 1968 אחד משיריה של הלהקה הביא למפנה באהדת הקהל כלפיה ואף הוביל אותה לפופולריות רבה למשך מספר שנים, השיר "מה אברך" .את השיר כתבה בת קיבוץ שפיים, רחל שפירא, לזכרו של בן כיתתה בקיבוץ, אלדד (דדי) קרוק, שנפל באותה מלחמה בקרב בשכונת שועפאט בירושלים, והוא בן 22. יאיר רוזנבלום המשורר והמלחין הידוע, נתקל בשיר במקרה, בעברו על חומרי קריאה שונים שהתגלגלו לפתחו במהלך שהותו בבית ההארחה של הקיבוץ, לאחר תאונת דרכים, והוא שהביא אותו לביצוע של הזמרת רבקה זוהר, סולנית הלהקה. מאז הפך השיר לאחד משירי הזיכרון הידועים והמושמעים ביותר - הוא בוצע על ידי אמנים רבים, ובעשר השנים האחרונות אף היה השיר המושמע ביותר ברדיו ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל.

פתרון החידה מגליון מס' 11: מי אני- מייסד המסתערבים, ידידו ושלישו של יליד הישוב של דינמו ושגריר בארץ החירות.

והתשובה: מדובר בירוחם כהן, שלישו וידידו של יגאל אלון, בן כפר תבור "מסחה", שעליה שרה להקת תיסלם את "דינמו מסחה", בהשראת קבוצת הכדורגל המיתולוגית דינמו קייב. לאחר שחרורו מהצבא שימש כהן כשגריר צה"ל בליבריה, מדינת העבדים המשוחררים שהוקמה במאה התשע עשרה במערב אפריקה.

והחידה להפעם: מה המשותף לקצין חיל הים שהוא ורעייתו הסעירו את המדינה בראשית שנות השבעים, לאיש רחובות, דימונה והנוער שוחר המדע, ולשריונר מכרם שלום.

ניתן לשלוח תשובות לחידה בעזרת טופס מקוון