שמחים להביא בפניכם את גליון שבעים מאורות מספר 22, המוקדש הפעם לנושא:
שבעים שנה למבצע דני
מוזמנים לקרוא, להנות, להרשם ברשימת התפוצה, לקחת רעיונות לעבודה חינוכית וחברתית ולהעביר לקוראים נוספים. קריאה מהנה!
שימו לב: בלחיצה על הפסים בקצה העליון של הגליון ניתן לראות את הגליונות הקודמים וכן לבצע חיפוש בכל המאמרים שהתפרסמו עד כה.
1. חטיבת הקומנדו החדשה של צה"ל, חטיבה 89 , קרויה על שמו של הגדוד הקומנדו 89 שהחל לפעול במבצע דני וזקף לזכותו הסתערות מהירה, מזהירה ומוצלחת בת 47 דקות שבמהלכם הכניעו לוחמיו את לוד.
2. למשחררי לוד מגדוד הקומנדו ניתנה תעודת "הנמר הנוראי".
3. במרכז רמלה ישנה רחבה ובה פסליהם של מפקדי המבצע. את הבאים למודיעין מקדם פארק חטיבת יפתח לזכר משחררי האזור, ואילו הכיכר המרכזית של לוד קרויה על שם גדוד הקומנדו ששחרר את העיר.
4. קצין הקישור לעניני ערבים בפלמ"ח, לימים הארכיאולוג הנודע שמריה גוטמן, כתב כי בשעה שהוא צפה בערביי לוד ורמלה העוזבים את בתיהם בעקבות כשלון ההתקוממות שלהם כנגד כוחות צה"ל, הוא חש כירמיהו הנביא הצופה בצאת ישראל לגולה, עם זאת לא היו לו שום תחושות אשמה בשל כך.
5. מתקפות הנגד של הלגיון במבצע דני הפילו בקרב חיילי צה"ל חללים רבים. כך אירע בכפר קולה שעל חורבותיו הוקמה גבעת כ"ח לזכר 28 חללי הקרבות , ובקרבות גמזו שם נפלו שני חללים מבני הפלוגה הדתית ועוד שלושה ממפקדי ההגנה במחוז תל אביב שנהרגו בעלותם על מוקש.
6. באזור המושב שילת של היום אירע אחד הקרבות הקשים ביותר במלחמת העצמאות בו נפלו 45 לוחמים.
7. מבצע דני היווה למעשה את סיום קרבות התנועה בין צה"ל והלגיון הירדני במלחמת העצמאות.
8. בין השגי המבצע: חידוש התנועה האווירית בשדה התעופה לוד והפעלת תחנת הרכבת החשובה שבעיר, הרחקת הלגיון מתל אביב והרחבת השליטה על הדרך לירושלים.
9. לטרון ורמאללה שהיו בתוך הגדרת יעדי המבצע לא נפלו גם הפעם. ההשתלטות עליהם המתינה לעוד 19 שנה.
10. מבצע דני, היה סוג של הימור צה"לי על השקעת מיטב ומירב הכוחות בחזית אחת, בעוד המצרים נושפים בעורפה של תל אביב. לראשונה ניהל צה"ל מבצע (הקרוי כמובן על שמו של דני מס) עוצבתי המורכב מכמה חטיבות, לאורך שטח נרחב. למרות אי ההצלחה בהשגת כל יעדיו של המבצע הוא נחשב כקו פרשת המים במלחמת העצמאות, קו פרשת מים שאפשר את המשך נצחונותיה של מדינת ישראל.
ההישג המשמעותי והחשוב ביותר במבצע דני היה שחרורה של העיר לוד בליל ד' בתמוז תש"ח, בידי גדודי הקומנדו וחטיבת יפתח. לא היה זה הקרב הראשון שניהל עם ישראל לחרות העיר. על חומותיה שמרו כבר לוחמיו של יונתן החשמונאי, וברחובותיה צעדו, למדו ולימדו גדולי התנאים והאמוראים של עם ישראל: רבי אליעזר, רבי טרפון, רבי עקיבא ורבי יהושע בן לוי. בעליית בית נתזה שבלוד, התכנסו להם חכמי ישראל ככל הנראה ערב מרד בר כוכבא והכריזו על שלושה הדברים שבהם "יהרג ובל יעבור", ואל מול גזירות הרומאים התייצבו באומץ ללוינוס ופפוס "הרוגי לוד שאין כל ברייה יכולה לעמוד במחיצתם".
אל הרוגי לוד מימי והתלמוד הצטרפו הנופלים בקרב על שחרורה. לאחר השחרור נהרו ללוד עולים מארבע קצוות הארץ, כמו מסמלים בגופם את הפסוק שנכתב על סמלה החדש של העיר "ושבו בנים לגבולם" . משברים לא פשוטים עברו על העיר במשך שנים ארוכות, ושמה של לוד לא תמיד הלך לפניה.
בסופו של דבר זכותם של ישני לוד עמדה לעיר. נחישותם של תושבים ותיקים שלחמו נגד כל הסיכויים, הנהגה חדשה, הגעתו והתפתחותו של הגרעין התורני הגדול ביותר בארץ, תנועות סטודנטים, ותמיכה מסיבית של ממשלת ישראל, העלו את העיר מחדש על דרך המלך.
בשנים האחרונות נותנת לוד את דעתה גם להנצחת המורשת המפוארת של העיר. העיריה ומדרשת בשבילוד השיקו אפליקציה לסיורים בעקבות העיר ותולדותיה, פארק ייחודי המספר את סיפור קיבוץ הגלויות נחנך במרכז העיר, שכונות ותיקות שהוזנחו צומחות מחדש, והעיר מחדשת תפארתה כקדם, גם אם עוד רבה הדרך.
הוא חצה עלי ג'יפ את העיר הכבושה,
נער עז וחמוש - נער כפיר.
וברחוב המודבר
איש זקן ואישה
נלחצו מפניו אל הקיר.
והנער חייך בשיניים חלב:
"אנסה המקלע"... וניסה!
רק הליט הזקן את פניו בידיו...
ודמו את הכותל כיסה.
זה צילום מקרבות החירות, יקירים.
יש עזים עוד יותר! אין זה סוד!
מלחמתנו תובעת ביטוי ושירים...
טוב! יושר לה, אם כן, גם על זאת!
זה קורה מדי כמה חודשים. פעם יהיה זה בעקבות סערת אלאור עזריה, פעם בעקבות הפגיעה באזרחים שלא במכוון בצוק איתן , ופעם בעקבות הדיון המתחדש מדי שנה כאשר הציבור הערבי בארץ מציין את "יום הנכבה". מן הארון מוצא שירו של אלתרמן הדורש עמידה על עקרונות טוהר הנשק בימי מלחמת העצמאות ועולה לדיון ציבורי.
שירו של אלתרמן יוחס בתחילה להרוגים הרבים מקרב האוכלוסיה הערבית האזרחית, שנפלו כאשר המונים התקיפו את לוחמי הפלמ"ח ששהו בלוד לאחר שחרורה. כיום נוטים לייחסו לארועים שארעו לקראת סוף המלחמה בדויימה שבחבל לכיש. השורה התחתונה איננה משתנה. ברור שבמלחמת העצמאות כמו גם במלחמות אחרות היו פגישות בטוהר הנשק, וברור שיש להתייחס אליהם בחומרה. ברור גם כי הנסיון של אויבי ישראל מבית ומבחוץ לתאר את צבא ישראל כאכזרי יותר משאר צבאות המערב (שלא לדבר על צבאות המזרח והאיסלאם..) הוא שקר וכזב, אולם השאלה הגדולה של איך מחנכים להזהר בקדושת האדם מחד, ולא ליפול ל"מרחם על האכזרים סופו להתאכזר על הרחמנים" מאידך, היא קשה ומורכבת. התעלמות בוודאי שאיננה הפתרון, ודומה כי לעיתים טוב שדווקא בתוך השקט היחסי של מערכת החינוך יתקיים עיסוק משמעותי בנושא, עוד קודם לתנאי הלחץ בשטח של השירות הצבאי בעת מלחמה.
רבים ממפקדי מבצע דני בדרג הגבוה והבינוני נודעו לימים כמצביאים ומנהיגים חשובים. יגאל אלון מפקד המבצע, עבר ממנו לפקד על חזית הדרום ולאחר שנקלע לסכסוך עם בן גוריון פתח בקרירה פוליטית, סגנו בפיקוד על המבצע יצחק רבין התקדם כידוע בסולם הדרגות, כוכבו של משה דיין מפקד גדוד הפשיטה שכבש את לוד, זינק בצורה מטאורית לאחר המלחמה וכשש שנים אחריה כבר כיהן כרמטכ"ל, שייקה גביש, קמב"ץ הגדוד השלישי הפך לאלוף פיקוד דרום בששת הימים. אבל רק מפקד אחד, שמבצע דני היה במידה רבה שיא הקריירה הצבאית שלו, זכה לבלדה.
יצחק שדה, "החבר בגדוד העבודה", איש המסתורין מרוסיה, תלמידו לשעבר של הרב הלל צייטלין, מי שארגן את "כיבוש העבודה העברית" במחצבות, ארגן את תגובת הישוב היהודי למאורעות תרצ"ו-תרצ"ט והקים את הפלמ"ח. במלחמת העצמאות הוביל שדה את קרבות משמר העמק והקים את כוחות השריון עמדו בראש המערכה על מבצע דני. גם הוא, כמו אלון נאלץ לפרוש מהצבא בשל חילוקי דעות עם בן גוריון, והתמקם לו בביתו "שעל הים" ביפו. את דרך הקרבות המיוחדת סיים שדה בשיר הנפלא שכתב לכבודו חיים גורי, וכמובן במחלף הדרכים הקרוי על שמו, בו עוברים מדי יום מאות אלפים בדרך לעבודת יומם במדינה בטוחה ומשגשגת, הרבה בזכות שדה וחבריו.
פתרון החידה מגליון 21:
והחידה מהגליון הקודם: איש מורשת/ ואלוף המשלבים הלשוניים/ ובין ביטוייו never miss/ ואור לגויים.
מדובר כמובן באבא אבן, שר החוץ המיתולוגי של מדינת ישראל. אבן נודע בשפתו האנגלית המשובחת, שרבים התבדחו (כולל הסטריקן אפרים קישון) כי גם דובריה מבטן ומלידה אינם מסוגלים להבינו. בזכות כשרונו הרטורי הפך אבן לאחד מגדולי הנואמים והדוברים של מדינת ישראל. אבן נודע בהתבטאויותיו שהפכו למטבע לשון, כמו זו בה הבטיח עם הקמת המדינה, כי ישראל תהיה "אור לגויים", או דבריו על הפלשתינאים ש"מעולם לא החמיצו הזדמנות להחמיץ הזדמנות" . בערוב ימיו הגיש אבן סדרת טלויזיה בשם "מורשת" על ההיסטוריה היהודית. הסדרה והאלבום שיצא בעקבותיה היו פופלרים מאוד בישראל ובעולם בשנות השמונים.
והחידה להפעם: תחילה היה האמור המבצע להיות קרוי על שמו אך לא הסתייע הדבר/ הוא עצמו הטיל צל ענק מחזית ירושלים ועד המדבר/משמר עומד לזכרו עד היום בעמק איילון/ויהדות אמריקה את זכרו נוצרת בגאון.
ניתן לשלוח תשובות לחידה בעזרת טופס מקוון